נכים ששווים פחות - מהארץ כתשובה
נכים ששווים פחות מאת ג´וני גל יש להשוות את תנאיהם של כלל הנכים לאלה של נכי צה"ל אפשר להבין את חששותיהם של פקידי האוצר מדרישות הנכים השובתים מתחת לחלון משרדם להכפיל את הגמלה המשולמת להם. אם אכן תוגדל קצבת הנכות הכללית לגובה שכר המינימום במשק, הגמלה המשולמת לכ140,000- אנשים עם מוגבלות תגדל מ1,863- לכ3,000- שקל ליחיד לחודש. מדובר בכמעט הכפלת ההוצאה בעבור הגמלאות, בתקופה שבה אין צמיחה במשק. היקף הסיוע שישראל מושיטה למי שמוגבלות מונעת ממנו להשתכר ברמה סבירה בשוק החופשי, אינו מתקבל על הדעת. קצבת נכות כללית משולמת רק למי שנכותם הרפואית גבוהה והם יכולים להוכיח כי המוגבלות שלהם פוגעת באופן ממשי ביכולת ההשתכרות שלהם. משמעות הדבר, שהכנסתם מעבודה נמוכה מאוד (פחות מרבע מהשכר הממוצע) או שחלה ירידה של יותר ממחצית בהכנסתם בעקבות הפגיעה. גם מי שנמצא זכאי לגמלה מלאה, מצבו נותר בכי רע. נתוני הביטוח הלאומי מלמדים כי נכה יחיד, המתקיים מקצבת נכות כללית, ייוותר בהכרח מתחת לקו העוני. הגמלה מגיעה ל96%- מהמשכורת המגדירה את קו העוני. מצבם של זוג נכים קשה עוד יותר - הגמלה שלה הם זכאים תגיע במקרה הטוב רק ל91%- מקו העוני. כשלושה רבעים מהאנשים עם מוגבלות אינם עובדים. הדבר קשור בעיקר לשילוב בין מוגבלות פיסית או נפשית, שממנה סובלים הנכים, לבין המוגבלות החברתית של המעסיקים, שאינם מוכנים להעסיק נכים. לכך מתווספים כללים בלתי סבירים של חוק נכות כללית, שלפיו יש להפחית בגמלה של אנשים עם מוגבלות העובדים מעבר למספר שעות מצומצם. תביעותיהם של האנשים עם מוגבלות אינן מונעות רק מצורך אובייקטיווי, אלא גם מתחושה שהם מופלים לרעה לעומת קבוצות אחרות של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית. ואכן, ישנן תוכניות מגוונות המספקות גמלאות ושירותים לאנשים עם מוגבלות בישראל. הגורם המבחין בין הנמנים עם הקבוצות הללו אינו אופי המוגבלות אלא נסיבות הפגיעה. משמעות הדבר היא, כי שני אנשים הסובלים ממוגבלות זהה יהיו זכאים לגמלאות ושירותים (שלא לדבר על הערכה חברתית) שונים באופן קיצוני. עיקר הפער הוא בין הנכים הכלליים, שהם הקבוצה הגדולה ביותר, לבין נכי צה"ל. בעוד התוכנית לנכים כלליים מיועדת להבטיח את המינימום הדרוש לקיום לאנשים עם מוגבלות, שפגיעתם נובעת בעיקר מלידה או מחלה, התוכנית המיועדת לנכי צה"ל מיועדת לפצות את הנכה על פגיעה שנגרמה לו. המשמעויות המעשיות של הבחנה עקרונית זו בין השאיפה לפיצוי לבין הרצון להבטיח הכנסה מינימלית גדולות מאוד. תוכנית נכי צה"ל היא תוכנית נדיבה המספקת גמלה כספית שגובהה פי שלושה מהגמלה המשולמת לנכים כלליים. גמלאות ושירותים אלה מגובים במערכת רחבה ומפותחת של טיפול סוציאלי, רפואי ותעסוקתי, המיועד אך ורק לנכי צה"ל. לעומת זאת, הנכים הכלליים נאלצים להסתפק בגמלה נמוכה ביותר ובמספר קטן של גמלאות ושירותים, שמרביתם ממילא אינם זכאים להם בפועל. לא ייתכן שבחברה אחת יתקיימו זו לצד זו שתי קבוצות של אנשים הסובלים ממוגבלות זהה, שהסיוע המוענק להם שונה באופן כה קיצוני. מפתיע שהנכים הכלליים לא תבעו בעבר זכויות שוות לשאר קבוצות הנכים בחברה הישראלית. דבר זה קשור כנראה באתוס הצבאי, ששלט כאן במשך שנים רבות, וביכולת ההתארגנות של הנכים הכלליים. גם אם תביעתם של הנכים הכלליים להעלאת גמלתם לשיעור שכר המינימום תידחה, המצב הקיים לא יוכל להתקיים לאורך זמן. הגמלאות העלובות המשולמות לנכים כלליים והפער הבלתי מתקבל על הדעת הקיים בין קבוצות שונות של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית מחייבים רפורמה מקיפה במערכת הביטחון הסוציאלי לאנשים עם מוגבלות וצמצום ניכר בהבדלים באופן ההתייחסות לאנשים בעלי צרכים דומים, שכל מה שמבדיל ביניהם הוא נסיבות פגיעה שונות. ד"ר גל הוא מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים