אני לא אומר שלא.
והטיעון שלך ממש גרוע. רצוי שילדים לא יהיו בבית, רצוי שהם ילכו לתערוכות ויראו דברים שיאתגרו את המוח שלהם ורצוי שיקראו ספרים עם מסר, בין היתר גם ספרות דיכאון. לחשוב שהחיים זה רק כיף, צחוקים ושטויות זה נחמד עד קו מסוים. איפה שהוא החיים הם קצת הרבה יותר מזה. ולגבי הנושא, השאלה היא עניין של בגרות. גם רגשית וגם פיזית. לא משנה כמה תנסי לשכנע אותי - "נערה" בת 14, לא מבינה כלום מהחיים שלה במיניות, מין, רגשות וחיים. היא רק בתחילת הדרך. ויש דברים שצריכים לחכות איתם לשלבים כשאתה מוכן יותר נפשית. קשה לי להאמין שבגיל 12-13 (הקבוצת גיל של גאיה), מישהו מבין משהו מהחיים שלו והגיע למקום שהוא מרגיש בנוח עם עצמו ועם הגוף שלו בשביל לבחור מה שטוב לו. דוויק