הופעות של פינק פלויד

[Shakty]

אוהבים אותם ?u must b kidding

אחרי ההופעה בונציה נשאר ליכלוך ויזהום כיוון שבנו את הבמה ואיזור הקהל על איים מלאכותיים, הייתה כזו שערורייה שרא העיר של ונציה התפטר ! אולי הקהל נהנה אבל העיר והתושבים סבלו מאוד מאותה הופעה. יש אומרים שחלק מנהזק שנגרם לעיר הוא בלתי הפיך!

 

[flowerboy69]

חחח אולי אני לא שמעתי על זה

אבל מה שכן יש לי ספר מיוחד על ההופעות באיטליה של הפלויד בסיבוב ההופעות הזה ואם תראה מה היה שם תבין שכמו בכל דבר תמיד יש את האנשים שלא טוב להם שלאחרים טוב...ואין מה לעשות שאתה מביא איזה מליון איש לרחוב ביום חם שמתחילים ללכת ערומים ברחוב(וזה מה שקרה) אז כמובן שיש גם נזקים...

 

[thezanani]

מיליון איש?!?!../images/Emo2.gif

 

[ציףציף1000]

לא סביר שהיו שם מליון איש

ומן הסתם גם הספרון על ההופעה בוונציה הוא חלק מיחסי הציבור להופעה, ולכן מתאר אותה רק מהפן החיובי, תוך התעלמות מהנזקים. התכנון של ההופעה היה לקוי, ולא לקחו בחשבון את הנזק הסביבתי. קורה. אגב, הפלויד פופולריים בכל אירופה, וכך היה עוד מימיהם הראשונים. איטליה אינה יוצאת דופן במיוחד.

 

[flowerboy69]

בכלל לא

הספר נכתב על ידי מעריץ שליווה את כל ההופעות שלהם באיטליה בין 87 ל 89 והוא כתב וצילם את מה שהוא ראה שם.לגבי הצופים-היו ככהל כמה מאות אלפים אבל ההופעה שודרה בחי ולזה הייתה הכוונה בספר...(כמובן שהיו קצת יותר ממליון שצפו פשוט לא תרגמתי נכון את מה שהיה כתוב)

 

[One Echoe]

יש מצב שאפשר להשיג את הוידאו?../images/Emo2.gif

ו..מאות אלפים?!?!?!

 

[ציףציף1000]

לא באופן חוקי

בקונצרט נכחו כ-200,000 איש.

 

[One Echoe]

מכ'פת לי חוקי או לא !! חחחחחח

פאקינג 200 אלף אנשים? מישהו יודע מה היא הופעת הרוק הגדולה שהייתה בהיסטוריה?(מבחינת אנשים)

 

[ציףציף1000]

יש מחלוקות בעניין

בעיקר כי בפסטיבלים או הופעות בפארקים - במיוחד כאלו שנערכים חינם - קשה לספור את הנוכחים, והמארגנים נוטים תמיד לנפח את המספרים, מסיבות מובנות. בהופעה של התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק בסנטרל פארק, בשנת 1986, נכחו לטענת המארגנים כ-800,000 איש. אנשיו של זמר הקאנטרי גארת' ברוקס, טוענים שבקונצרט שנתן הנ”ל באותו מקום, בשנת 1997, נכחו 750,000 איש. סטיב ווזניאק, מחברת “אפל” טען שלמעלה מ-650,000 איש נכחו בפסטיבל רוק שארגן בשנת 1983 בקליפורניה, במסגרת המאבק בינו לבין מיקרוסופט. לא ברור אם המספר נכון, אך בטוח שהיו שם פחות מ-800,000 איש, שכן זה המספר שהיה דרוש כדי לכסות את העלויות. ווזניאק נאלץ לשלם מכיסו את ההפסדים. פסטיבל הרוק בווטקינס-גלן, ניו יורק, שנערך ביולי 1973 משך, לדברי המארגנים, כ-600,000 איש. עתונאי מוסיקה שהיו שם, מאשרים שהקהל היה גדול יותר מזה של וודסטוק.

 

[wommer]

מה עם וודסטוק למניהם?

כמה היו שם? (מצטער על בורות)

 

[ציףציף1000]

כחצי מיליון, לדברי המארגנים

 

[One Echoe]

קודם כל, תודה על המידע ציף.

דבר שני. מה זה וודסטוק? מצטער על הבורות גם..

 

[thezanani]

פסטיבל הרוק הגדול ביותר בכל הזמנים.

מעוז ההיפיות.גן עדן. הביטוי לתקווה של דור שלם. פיס לאב דרגס וג'יימי הנדריקס. ומקום הולדתם של אלפי ילדים לא מתוכננים. האחח זאת המשמעות האמיתית. עיירה מנומנמת בקירוב לסן פרנסיסקו(ציף,השיר "סן פרנסיסקו" הוא על הפסטיבל הזה?) התעוררה ליומיים של חצי מיליון dudes,להקה צוענית עם סולן גיטרה מוזרה בלי שם פרטי(סנטנה או משהו...),וטונות של חגיגת. ואנחנו מסתפקים ברוק עצמאות עם סאבלימינל.

 

[One Echoe]

זה עדיין מתקיים?

חח רוק עצמאות כבר מזמן לא רוק עצמאות.

 

[thezanani]

רק בשבילך

 

[melancholy man]

אההממ...

יש הרבה שירים עם השם סאן פרנסיסקו בכותרת, אף אחד מהם לא מתיחס לוודסטוק, בעיקר בגלל שוודסטוק היא עיירה קטנה במדינת ניו יורק. כל השאר, נכון. וודסטוק היה הגדול מבין פסטיבלי הרוק של שנות השישים, הופיעו בו בעיקר השמות הגדולים של הרוק האמרקאי (עם מעט תוספות בריטיות), מוסיקלית אפשר להגיד היום שמדובר בפסיטבל די משעמם, אבל המיתולוגיה שלו לא תושפע מזה כהוא זה.

 

[thezanani]

הופסס../images/Emo2.gif

"בעיקר בגלל שוודסטוק היא עיירה קטנה במדינת ניו יורק." הווו הביטחון...

 

[melancholy man]

לא התכוונתי לפגוע. סליחה ../images/Emo140.gif

 

[ציףציף1000]

פסטיבל וודסטוק

נערך במקום בשם זה, במדינת ניו יורק, בחודש אוגוסט 1969. זה היה פסטיבל הרוק הגדול ביותר עד אז, ונהפך כמעט מיידית לסמל של התקופה, וגם לארוע שאליו הושוו כל פסטיבלי הרוק מאז. חשיבותו של הפסטיבל היה פחות במוסיקה שנוגנה בו (ועל כך בהמשך) ויותר בתזמון שלו: זה היה מפגן הכוח הגדול ביותר של דור הצעירים האמריקאים מהמעמד הבינוני, אלו שהנהיגו את השינוי החברתי העצום שעבר על ארה”ב - והעולם המערבי בכלל - בשנות השישים. ונחזור קודם קצת אחורה: מלחמת העולם השניה הסתיימה בשנת 1945. עם חזרתם של מיליוני החיילים הביתה, חלה עליה דרסטית במספר התינוקות שנולדו. שיעור הילודה בשנים שלאחר המלחמה, ועד תחילת שנות השישים, היה הגבוה ביותר במאה העשרים. הדור שנולד בשנים אלו נקרא דור ה”בייבי בום” - שם שמסביר את עצמו. דור זה גדל לתוך חברה שרמת החיים בה עלתה בהדרגה, לעומת הוריהם, שגדלו ברובם בתנאי עוני, בשפל הכלכלי הקשה של שנות השלושים. ילדים אלו זכו לאיכות חיים משופרת: השכלה טובה יותר, התפתחויות טכנולוגיות ותקשורתיות שהביאו את התרבות להמונים (טלוויזיה, טלפון, טרנזיסטורים, מכוניות וכד'), ומוביליות חברתית - הזדמנויות עבודה וסביבה חברתית שפשוט לא היו קיימים כאשר הוריהם היו צעירים. לא פלא, לכן, שהם פיתחו ציפיות - מעצמם ומסביבתם. הדבר נכון במיוחד לגבי צעירים מהמעמד הבינוני, שזכו להשכלה גבוהה, במכללות ואוניברסיטאות. הם נהיו יותר ביקורתיים כלפי ההסדרים והערכים החברתיים של הוריהם, שלא תאם את ערכיהם הליברליים והאופטימיים. נוצר פער ערכי גדול, בין דור הצעירים לדור ה”מבוגרים”. באותה תקופה, הפער הזה נתפש כ”מרידה” של הצעירים בהוריהם. ה”מרידה” הזו באה לידי ביטוי באימוץ סמלים, עמדות, ואורח חיים מסויים, על ידי הצעירים, שנתפסו כאנטי-ממסדיים: מוסיקת רוק, סמים, בגדים לא-פורמליים (ג'ינס במקום חליפות), חיפוש אחר אורח חיים אלטרנטיבי - למשל, זוגות חיו ביחד ללא נישואין (דבר שלא היה קיים עד אז). צעירים שאמצו אורח חיים 'ליברלי' כזה נקראו בתקשורת “היפים”. רבים גם אמצו אידאולוגיות אלטרנטיביות לתפישות החברתיות והפוליטיות השמרניות שהיו אז הזרם המרכזי, המיינסטרים, בחברה המערבית בכלל, והאמריקאית בפרט. הפמיניזם, התנועה לזכויות האזרח, וההתנגדות למלחמה בויאטנם (בה היתה ארה”ב מעורבת באותן שנים), היו הביטויים הבולטים לעמדות אנטי-מימסדיות אלו, באותה תקופה. רעיונות אלו נהפכו עם השנים לחלק מהזרם המרכזי, והביאו לשינוי מהותי וארוך-טווח בחברה המערבית. הרוב הדומם, המיינסטרים האמריקאי, פחד מה”היפים”. התקשורת תארה אותם כמוזרים\מסטולים\פושעים\ אנרכיסטים\מופקרים וכד'. אך בעיני עצמם, הם נראו כמבשרי העתיד, כמי שיביאו שינוי מבורך לעולם. ההיפים דברו על “שלום ואהבה”, על עולם טוב יותר שמתחיל ממש “עכשיו” - אם רק נזנח את המלחמה, אם לא נהיה “מרובעים”, אם נאזין וננגן מוסיקת רוק (שהיתה אז יחסית חידוש), ניקח סמים כאלו ואחרים, ונשכב עם מי שבא לנו, ללא קשר למוסד הנישואין. (וכאן אני סוטה לרגע ע”מ להמליץ על הסרט “שיער” שמראה את הקטע הזה בצורה יפה). פסטיבל וודסטוק היה ההתגלמות של אידאולוגיה זו, ומפגן הכוח הגדול ביותר של ה”היפים”. באמצעות הפסטיבל, הם הצליחו להציג את עצמם בתקשורת כתנועת המונים (לאחר שחצי מיליון איש הגיעו לפסטיבל), ומכיוון שהפסטיבל עבר בשקט, ללא התעמתויות עם המשטרה או התפרעויות כאלו ואחרות, הם הצליחו לפתח בקרב הציבור את תדמיתם כאנשי שלום, אהבה ומוסיקה. חבל רק שהאידיליה הזו החזיקה מעמד רק 6 חודשים: בחודש דצמבר באותה שנה, בפסטיבל הרוק באלטמונט, קליפורניה, נרצח אחד מהצופים בעת ההופעה של הרולינג סטונס. גם סדרת הרציחות שערכו צ'רלס מנסון והכנופיה שלו ממש באותם ימים - כנופיה שהקשר שלה למוסיקת רוק ולתרבות ההיפית הודגש בתקשורת - הביאה לסדקים בתדמית השלווה שרצו ה”היפים” לשדר. תת-התרבות ההיפית נעלמה בהדרגה עם תחילת שנות השבעים. מרבית ה”היפים” התברגנו, והביאו עמם בחזרה למיינסטרים חלק מערכיהם וסגנון החיים שלהם. העולם השתנה, ולא היה ניתן עוד לחזור אחורה, לטוב או לרע. וודסטוק נשאר כסמל - לתמימות של אותם ימים, להתלכדות של דור שלם (טוב, חלקו) מאחורי רעיונות חברתיים מסויימים, ולכוחה של המוסיקה לאחד אנשים ולהביא לפחות לכמה שעות של שקט. לכאורה.

 

[flowerboy69]

ההופעה הזו שודרה חי בטלביזיה בעולם

וקיימת על דיוידי לא חוקי