הורות- זוגיות ./ התמודדות ואיזון

הורות- זוגיות ./ התמודדות ואיזון

כפי שדיאנה ציינה נושא חשוב ובאחת מההודעות הקצרות שלי קצת פתחתי את הנושא ( ארוחות צהרים עם הבעל!) אני בין אלו המאד זהירים לחלק עצות גדולות מכיון שאני אישית מאמינה שכל אחד מתמודד בקצב אחר ובצורה שונה ! כל אחד עם האישיות שלו ולכל משפחה יש גם את האישיות שלה אפילו בלי המרכיב הנוסף של התמודדות עם ילד עם צרכים מיוחדים ובנוסף יש אחים אחיות שגם להם צרכים.(גם זה נושא בנפרד) בכל זאת אני חושבת שאפשר לתת כל אחד רעיונות או סיפורים נחמדים כמו מן מבט קל אל החיים שלנו אל הדברים הקטנים שאולי משנים ומפחיתים את העומס מה דעתכם! אני מוכנה להיות ראשונה ולשתף קצת מחיי היום יום "ומהפילוסופיה" היומית שלנו. קודם כל כפי שציינתי לכל משפחה יש את האישיות שלה: אז למשל שלנו : גם לפני הילדים אני ובעלי הקפדנו ולאחר מכן כמשפחה כל בוקר ארוחה משותפת וכל ערב ארוחה משותפת. בבוקר אפילו חצי שעה ביחד קמים פשוט מספיק מוקדם. הרגשנו שזה מאחד ומאפשר הקשבה כי אחרי הלילה דברים נראים אחרת ויש זמן לסגור דברים שנשארו פתוחים מאמש - אפשר לראות את המצב רוח של כל אחד ואולי לשנות כך שהיום יתחיל ברגל ימין. דבר נוסף מדי פעם להפתיע מישהו מהמשפחה עם משהו שהוא מאד אוהב אני למשל אוהבת תותים ובעלי אפרסמון אז קונים גם שזה מחוץ לעונה ויקר ! אפילו אחד על הצלחת. זה הופך להרגל וכך גם כל אחד לומד להקשיב באמת לצרכים של השני וכך לילדים הנוספים לצרכים שלהם נותנים מענה ! במיוחד לצרכים הריגשיים אני קיים לא רק אח או אחות שלי שזקוקים לכם! בני הצעיר הפדד כיום ממש כהרגל אם יוצא לקניות איתי וקונה לעצמו ממתק תמיד דואג להביא קולה לאחיו או ממתק. בנסיעות אנחנו עושים משחקי חידון מה כל אחד אוהבמה לא אוהב שעושים לו אפילו השאלות הכי בסיסיות איזה צבע כל אחד אוהב. הביחד מאד חשוב - אני אישית מרגישה שכמה שעשינו פעיליות יותר משותפות פחות היתה הרגשה שמישהו משלם בגלל המרוץ המטורף החברה שלי זועקים לארוחת צהרים - המשך בערב בנושא יותר קשה הזוגיות!
 

Diana M

New member
אסנת , תודה שהעלית נושא כה חשוב

כולנו יודעים כי לאחר הגעת הילדים , חלים שינויים בדינמיקה הזוגית. סידרי עדיפויות משתנים והכל נראה אחר ושונה. כאשר מדובר בילד עם צרכים מיוחדים, נוספים לכך לחצים ומתחים נוספים אשר עלולים לפגוע גם הם במרקם המשפחתי העדין. המחוייבות כלפי הילדים, הריצות, הטיפולים ההשקעה הרבה בבית, החרדות והדאגות שמלוות גידול ילד כזה עשויים בהחלט לשאוב את ההורים לשגרה היום יומית השוחקת ואם לא נזהרים פתאום מגלים כי אין בעצם זמן לשום דבר אחר. לכן האיזון עליו את מדברת כל כך חשוב ומהותי. חשוב לי לומר לך כמה אני מעריכה אותך על גילוי הלב , הפתיחות והשיתוף. תודה
 
חלק נוסף לנושא /זוגיות והתמודדות.

כפי שהבטחתי חזרתי ואתם כולכם ישנים - אז שינה מתוקה בזרועות בן/בת הזוג!ו במערכת הזוגית כאשר יש התמודדות של ילד עם צרכים מיוחדים האיזון מאד עדין. יש כמה שלבים וכל זוג מגיב ע"פ מרכיב האישיות האישי וחוסן הזוג לפעמים ( אני מחפשת את הטוב) יש זוגות שקצת גדלו עם הזמן בנפרד ולאור מצב חרום מסוג זה נרתמים למשימה כי זו באמת משימה יש הבנה שזה תהליך ( לא כמו כאשר ילד מיתמודד עם מחלה כמו סרטן או ניתוח - בעיה נקודתית בדרך כלל , כאשר מתגייסים לריצה מהירה אבל קצרה. פה מדובר בריצת מרתון ארוכה מאד היא גם דורשת מהירות וגם התמדה. וכאן יש צורך בשיתוף פעולה וחלוקת העבודה. מנסיוני האישי הדבר הכי חשוב זו השיחה הפתוחה : ההבנה שכל אחד מבני הזוג יהיו לו את הרגעים בהם לא יהיה באפשרותו להתמודד - יש תקופה קצרה בתחילת התהליך שצריך לעבור כי כולנו קצת "פולנים"במובן שאנחנו רוצים אשר לילדינו אבל גם הצלחה והשגים ופה מתעוררים סימני שאלה לגבי העתיד של כולם גם עתיד של הילדים האחרים - מה תפקידם במערכת התומכת מה מידת המעורבות איך בונים תשתית שתחזק את הזוג והמשפחה זו גם עבודה בפני עצמה שדורשת הרבה אבל פה הכי כדאי להשקיעה זה הבסיס למבצר המשפחתי שיגן על כולם! ואני באמת מתכוונת למילה הגנה! זה טיפול מונע לרגשות אשם זה טיפול מונע לתיסכולים זה טיפול מונע לתחושות של למה לי זה קרה. הטיפול הזוגי מתחיל כפי שציינתי בכבוד שכל אחד מבני הזוג יפול והשני יתן כתף יש אפשרות לקבל תמיכה חיצונית מקצועית - לפעמים לגבר קשה או אין זמן יש סוגי מפגשים שבן זוג אחד יכול ללכת ומביא הביתה את הכלים הנרכשים אני אישית - מכיון שהייתי הראשונה שהבנתי וקיבלתי שזה הולך להיות תהליך של שנים הלכתי לעובדת סוציאלית בישוב שפינתה לי שעה בשבוע לאיורור ולקיטורים וגם לפעמים עזרה לראות מצבים קצת מבחוץ מידי פעם הבעל בא אחת למספר חודשים. נושא היציאות אצלנו היה קשה יותר - אבל לא הרגשנו מפסידים משהוא כי אנחנו אישית אוהבי טבע ובילויים משפחתיים ואלו ממלאים אותנו אין לי או לבעלי משפחה בארץ כלל כך שלא היתה לנו עזרה לשמור על הילדים אבל זה לא מצב של הרוב בדרך כלל יש סבא דוד דודה אחים אחיות חשוב לצאת. פה קצת אנחנו האמת זייפנו כי חבל היה לנו להוציא כספים עבור ביבי סיטר ולכן ויתרנו על יציאות גדולות אבל יצאנו בתורות ובשנתיים האחרונות מכיוון שבני מתפקד יפה והגדול אחראי נשארו לבד עד שעות תשע וחצי- עשר. נסיעות לימים ספורים לא עשינו אבל לא בא לי אישית להפרד מילדיי כי כיף לי איתם ולא הייתי עושה זאת גם בלי שום התמודדות זה האופי שלי המרכיב המשפחתי חשוב זה מהות חיי אני אוהבת להיות אמא . אני סיימתי.
 

מיכל153

New member
הזוגיות נשחקת בד"כ פשוט מעייפות!!

היי כן, יש כמובן את כל הטיפולים בחוץ ואח"כ תרגולים בבית. חוץ מזה צריך לשים לב לכל מילה ותנועה של כל אחד מהילדים(כחלק מהטיפול) וכמובן שגם הילדים הרגילים. הדאגה גם כן מעמיסה על הראש. מגיעים לסוף היום ופשוט מותשים. יש גם פער כמו שאמרנו גם בקבלה של הדברים והויכוחים לא חסרים. עם הילדים ה"שונים" לא חסר גם קצת ביורוקרטיה : טפסים ומשרדים.
 

דורי 7

New member
אצלי ....

באיזה שלב בן זוגי קרא לי לסדר ואמר שלא יתכן שהכל וזה אומר הכל יופנה רק לילד. הוא הזכיר לי שיש עוד ילדים וגם הוא נמצא בשטח...ובאמת שמעבר לכך שפיסית הייתי מתרוצצת כל יום מקלינאית למרפאה בעיסוק, שחיה טיפולית, טיפולים אלטרנטיביים ועוד כהנה וכהנה גם נפשית לא הייתי איתם, המחשבות החלומות השיחות הכל היה סביב ה"בעיה". השיחה שלו נערה אותי והיום כבר מצאתי את האיזון בין כולם הכל יותר רגוע והשלווה שבה למעוננו... אז זהו לבינתיים.
 

ORAHAT

New member
ברגעים הקשים..

של הימים שאחרי האבחונים הראשונים הייתי לגמרי לבד בעסק כיוון שבעלי היקר עבד שעות רבות, בעל כורחו ולא כל יום היה מגיע הביתה. בני הוא בן בכור, כך שלא היו לא מקורות להשוואה, אך הספיקה האינטואיציה. בהשוואה לאז, חלה התקדמות בלתי רגילה בהתפתחותו, כך שאנחנו מאוד אופטימיים לבאות. בכל זאת, ישנם ימים שאני ב"דאון" ואז בעלי הוא זה שמעודד, וההפיכך. אנחנו לגמרי לא מרוכזים רק בילד (נולדו לנו בינתיים עוד 2) ואני חושבת שכך צריך להיות. למעשה אני היא זו שמגוייסת לטובת טיפולים לילד. בעלי עוזר ככל יכולתו בהקשר של יציאות משותפות של שניהם, בפירגון כלפי וביציאות משותפות של המשפחה ה"מורחבת".
 

Diana M

New member
../images/Emo8.gif אורחת קבועה, כזו שצריכה כבר

לשלם עבור ה-
ה-
וה- החום
, על חשבוננו. יופי שהפכת לקבועה
 

ORAHAT

New member
דיאנה, בוקר טוב

את יכולה להגיש לי את החשבון.. מדובר הרי בכסף קטן ואני אעמוד בתשלום... סתם.. התעוררתי עם חוש הומור! הפטיפורים על חשבוני.
 

ORAHAT

New member
היי דורי,

אני אורחת שאינה קרחת.
בדר"כ גם לא פורחת. אף על פי כן, משתדלת להיות זורחת..
 

דורי 7

New member
מעניין אותי לדעת...

היו לך חששות מהולדת ילדים נוספים?? כי אני תמיד שמחה שהוא הבן הקטן ואז לא עמדה בפנינו הדילמה של ילדים נוספים. לילה טוב
 
ילדים נוספים./דורי

אני אישית מכירה מספר משפחות שהחליטו להביא ילד או ילדה נוספים לכולם עבר בסדר הילדים הנוספים כולם בסדר (5 משפחות) והחזיר מאד איזון למשפחה משתי סיבות: הראשונה: התעסקות בעולל נוסף מורידה את הפוקוס מהילד/ה מיוחד ומצד שני הילד עם הצרכים המיוחדים מרגיש שמתיחסים אליו יותר בבגרות כך גם הילד משיג הישגים משלו ובפועל גם ההורים לומדים יותר להאמין ביכולות שלו ולהגדיש יותר זמן בלהקנות כלים מאשר לעשות בשביל! אני מאד אישית עצובה שאין ביכולתי להביא ילד נוסף בגלל הגיל - מגדיל סיכון (בדרך ל-47) אבל בהחלט אני מאמינה שברגע שאנחנו נתייצב פה כלכלית לקראת גיל 50 אנחנו נאמץ ילד בוגר יותר.
 

ORAHAT

New member
אסנת,

את צודקת במאת האחוזים. בזכות שתי בנותינו הקטנות יותר חזר האיזון למחוזותנו. אנחנו מפעילים את הגדול בסיוע ובדברים נוספים לטובת הקטנות וכולם נהנים מעצם העניין. אני מעריצה אותך על הכוונות לאמץ ילד בוגר יותר.
 

מיכל153

New member
ההתעסקות בעולל מוריד את הפוקוס

היי בהתחלה לא העזנו לתת אחריות לילדים הגדולים, אבל לאט לאט הם הכינו בקבוק אוכל והחזיקו אותם בידיים לאוכל ובכלל השגיחו בזמן שהלכנו רגע למטבח או לשירותים. זה נתן המון בגרות לילדים הגדולים.
 

ORAHAT

New member
בהחלט לא.

לא היו לי, זאת אומרת לנו, חששות מהולדת ילדים נוספים. מה שכן, את השנייה שלי שהיא בת 4 "בדקתי" תחת זכוכית מגדלת לאורך השנתיים הראשונות להתפתחותה. את הקטנה, שנה וחצי אני כל הזמן בודקת ומקווה שתתפתח כשורה. את יודעת איך זה, אינסטינקים אימהיים.. כאלה שאת יכולה לסמוך רק על עצמך ברגעים מסויימים. שיהיה לך יום נפלא!!!
 

דורי 7

New member
בוקר טוב../images/Emo42.gif

אפרופו אינסטינקטיים אמהיים.. כשבגיל שנה וחצי חשבנו שמשהו לא בסדר בגן אמרו לי שאני משוגעת והכל בסדר, רק הרופא ילדים הבין עניין שאל 2-3 שאלות והפנה ישר למכון להתפתחות הילד. אנחנו צריכים לסמוך על עצמנו , מי כמונו מכיר את הילדים שלנו. דרך אגב מתי אתם שמתם לב שההתפתחות לא תקינה?
 

ORAHAT

New member
בוקר חמים ונעים, דורי

אני הייתי הראשונה לשים לב שמשהו בהתפתחות לא תקין. בעלי אמר שאני קצת היסטרית.. זה היה סביב גיל שנתיים. אז חלה פתאום נסיגה. הילד פתאום החל לשכוח מילים שכבר למד להגיד, החל לרוץ בחדר מקצה לקצה, ועוד דברים שאיני כל כך רוצה להיזכר.. באותה תקופה התפרסמה בעתון כתבה על אוטיזם. אני קראתי בשקיקה ופתאום שמתי לב שחלק מהסמפטומים שהופיעו בכתבה, בעצם מתאימים גם להתנהגות של בני. מובן שמאוד נלחצתי. בראייה לאחור, לפני גיל שנתיים, אפשר לומר שכבר היו סימנים ללקות תקשורתית. אז לא ראיתי את זה, שוב כי מדובר בילד ראשון. למשל, בגינה הציבורית הוא לא היה מתעניין בילדים נוספים שהיו מנסים ליצור עימו קשר, ופה ושם היו לו גם התנהגויות חזרתיות.
 

מיכל153

New member
רופא הילדים היה מודע יותר לבעיה

היי ידוע שאם יש ילד אחד עם קושי (מה שעובר בד"כ בתורשה) יש סיכוי שיהיו עוד ולכן היה עם יד על הדופק. ברגע שאובחנה בעית ההיפוטוניה אצל שלי והאיחור בהתפתחות, מיד שלח אותנו לנוירולוג. כנ"ל היה עם אייל.
 

מיכל153

New member
לא היו חששות מהולדת ילדים נוספים

היי מאז ומעולם רציתי 4 ילדים. רציתי מנוחה גדולה בין ה-2 הראשונים וה-2 האחרונים. היינו מאוד מותשים מהטיפול בליאור ובליאת, כל הקושי של שניהם ביחד. קודם חשבתי ש"כשתפתר" הבעיה של ליאור אז אביא עוד שניים. אח"כ הבנתי שאין פתרון וצריך טיפול ממושך ולבסוף הבנתי שאף פעם זה לא "נפתר", אלא לומדים לחיות עם "זה". בסופו של דבר אמרתי קצת מאנוכיות שאנחנו צריכים קצת נקודת אושר. כל היום אנחנו עסוקים במריבות של ליאור וליאת או ליאור איתנו ואין דבר אחר מרכזי. ילד נוסף יתן נקודת אושר. בדבר הזה מאוד צדקתי. מיד עם הולדתה של שלי, הילדים התאהבו בה. לא פסקו המריבות, אבל פחתו כי היא היתה מרכז הבית. כעבור כמעט שנתיים נולד אייל ואנו משפחה מאושרת. כמובן שלשלי ואייל יש קשיים. אבל עם כל הקשיים, אנחנו לא יכולים שלא להתאהב בהם. אמרה לי מישהי פעם : למה הבאתם עוד ילדים אם ידעתם שיש קושי ? איך אפשר להגיד דבר כזה להורים ? אנחנו אוהבים את כל הילדים, עם הקשיים אבל כל אחד מיוחד במינו.
 
למעלה