הורים....

[I s t a r]

הורים....

איך הוירכן/ם קיבלו את העובדה שאינכם מעוניינים להתרבות? אישית- איני חושבת שיש להם בכלל מקום להחליט עבורכן/ם אולם היות ושמעתי על מיקרים כאלה- מעניין לשמוע איך זה אצלכן/ם...

 

[I s t a r]

הוירכן/ם =הוריכן/ם...כמובן../images/Emo122.gif

 

[שושלסר]

עוד לא יצאתי מהארון...

כנראה שהם עדיין לא יודעים שאני בכלל לא רוצה ילדים. (רגע- אני בעצמי, אולי עדיין לא יודעת שאני לא רוצה ילדים בכלל...

). בנתיים זה נראה להם טיבעי שאנחנו נשואים ארבע שנים בלי ילדים, הרי צריך קודם לסיים את התארים, צריך למצא מקומות עבודה קבועים, לחסוך קצת כסף... ורק אז. אבל האמת היא שזה כבר מתחיל לעלות... אמא שלי עומדת לצאת לפנסיה, ובתור הבת הגדולה היא מצפה, כנראה שאביא לה נכד שהיא תוכל להנעים את זמנה איתו. (לא רק להביא ילדים זה אגואיסטי, גם לדרוש נכדים...). הדיון הזה באמת חיזק אצלי את ההרגשה שאני צריכה לתת לעצמי תשובות יותר ברורות, בעיקר כדי להיות מסוגלת להציג אותן מול אחרים... אויי.. כמה הפורום הזה בא בזמן...

 

[I s t a r]

הווווווו

את מעלה נקודה חשובה. הנטיה של הורים לראות הילדיהם כלי למימוש צרכיהם שלהם- הוא לא רק אגואיסטי, הוא שתלטני ומניפולטיבי ואין הרבה הורים שיודו שזה המ שהם אכן עושים- מבחינתם הם "רק רוצים שלילד יהיה טוב"- למרותש המחשבה הכל כך שפוטה של "לעשות לילד שלי טוב זה לתת לולבחור את חייו בדרך שנראית לו הכי טוב ולמצוא בעצמו מה יביא לואושר" -לא עולה על דעתם בכלל, הם הרי- יודעים יותר טוב ממנו מה טוב עבורו- אפילו כשהוא כבר אדם בוגר לחלוטין.

 

[I s t a r]

פאקינג שיט../images/Emo122.gif- הודעה מתוקנת../images/Emo42.gif

נשבר לי כבר מהטעויות הקלדה המפגרות האלה! את מעלה נקודה חשובה. הנטיה של הורים לראות בילדיהם כלי למימוש צרכיהם שלהם- הוא לא רק אגואיסטי, הוא שתלטני ומניפולטיבי ואין הרבה הורים שיודו שזה מה שהם אכן עושים- מבחינתם הם "רק רוצים שלילד יהיה טוב"- למרות שהמחשבה הכל כך פשוטה של "לעשות לילד שלי טוב זה לתת לו לבחור את חייו בדרך שנראית לו הכי טוב ולמצוא בעצמו מה יביא לו אושר" -לא עולה על דעתם בכלל, הם הרי יודעים יותר טוב ממנו מה טוב עבורו- אפילו כשהוא כבר אדם בוגר לחלוטין. או שמילים אחרות- יודעים למלא את צרכיהם דרך ילדם.

 

[QueenOfMagic]

אמא שלי..

בסה"כ רק אמא שלי יודעת... אבל היא הגיבה בנימה של - "פסיכית" "מי לא רוצה ילדים" "אני לא מבינה אולי רק בגלל שאת צעירה...זה יעבור לך". היא בכלל אומרת לי הרבה שהיא מבוגרת והיא היתה רוצה לראות ממני נכדים כל עוד היא בחיים...זה נישמע לי כמו סחיטה נפשית..

 

[טל קר]

לסבתא שלי יש מנהג בחגים בכינוסים

משפחתיים - להתחיל בסיפורי שואה נוראים נוראים (היא ניצולת אושוויץ וצעדת המוות) ואז לומר "איזה חיים היו לי, מה אני כבר מבקשת לפני שאני מתה, נכד?". עם החבר הקודם שלי התבדחתי בהומור שחור שאם נעשה נכד, היא בסופו של דבר תמות וישאר הנכד, ומה אז. דווקא מההורים שלי עיקר הלחץ הוא להתבסס לפני שעושים ילדים (הם היו מתחרפנים אם הייתי נכנסת כיום להריון, ואני יחד איתם)

 

[I s t a r]

ואו, זה מה שנקרא

סחיטה ריגשית פר-אקסלנס!!!! אי אפשר להאשים את הסבתא שמן הסתם, אחרי זוועות בלתי יאומנו ובלתי נתפסים בכלל- שרדה והקימה משפחה- וכמובן היא לא מודעת לסחיטה הריגשית שהיא מפעילה במילים הללו ובאשמה ובטל האיומים שמשתמעים מהם , אני מקווה שאתמצליחה להפריד אותה ואת הסרט שלה ממך ומרצונותייך מבלי לשאת בעולם שעלול להתלוות אליהם. זה ממש לא קל לבחור להיות ממומשת בלי הורות כאשר לחץ כזה מופעל עליך..

 

[I s t a r]

נראה לי אפסיק לשלוח הודעות

אני לא יכולה לסבול את השגיאות המזעזעות שיוצאות לי בהקלדה, ועוד יותר לא יכולה לסבול עשיית הגהה. ובטל-ובנטל. בעולם=בעול

 

[טל קר]

אין צורך בהגהה

כולם טועים מדי פעם, ואם עדין אפשר להבין למה הכוונה (למשל אם לא כתבת בטעות 'לא' במקום 'כן') אני לא חושבת שצריך לכתוב תיקונים במיוחד אם זה עול עבורך.

 

[טל קר]

דווקא בגלל שזה כל כך חזק קל לי

להתנתק, לפעמים זה כמו הסיפור (המזויע) על הצפרדע שאם זורקים אותה למים חמים קופצת החוצה, אבל אם לאט לאט מגדילים את חום המים היא לא שמה לב וניצלת מהחום. חוץ מזה שהלחץ מההורים הוא בכיוון הפוך מזה של הסבתא - לחכות עם ילדים עד שמתבססים. אבל אני מניחה שגם במקרה כזה שההורים והסבתא היו באותו כיוון לא הייתי נכנעת, יש מאחורי מסורת ארוכה של העדר כניעה P: וצחוק צחוק - איך אפשר לעשות ילדים עבור מישהו אחר? הרי את זו שנשארת עם הילד 24/7?

 

[girl111]

ההורים שלי תמיד חיים באשליה

לא אמרתי להם את זה,רמזתי. וכשניסיתי להגיד אבא שלי אמר לי בביטול "תפסיקי לדבר שטויות". הם בטוחים שאני עוד ילדה ושאני אשנה את דעתי עשרות פעמים. ברור שהם לא יחליטו בשבילי, ובכלל לעת עתה זה לא כ"כ מדאיג אותי מה הם חושבים, כי הם לא ממש חושבים על העניין. נראה לי בכלל שאבא שלי מאושר שאני לא נשואה ושאני עדיין "הילדה הקטנה של אבא" וכל גבר שמתקרב אלי...( ראיתן פעם את הסרט "פגוש את ההורים"? אז זה זה..

) לכן אני חושבת שלא תהיה לי בעיה מיוחדת איתם

 

[newKiticat]

מכיוון שאני עדיין צעירה

עדיין מסתכלים עליי בצחוק וליגלוג וממשיכים לומר שכשאני אגדל אני אשתנה. אני יודעת שהסיכוים שההחלטה שלי תשתנה, מותנת בכמה תנאים מאוד גדולים. לכן לא סביר שזה יקרה.

 

[gertrude]

על גאווה ודעה קדומה, ואמא שלי גם

אני חושבת שההורים שלי עברו הישר מהשלב של "היא עוד תגדל וזה יעבור" לשלב של "יו, היא כזאת על אמת" (אולי זה קרה כשהתחתנתי, הקפיצה הזו, אני לא בטוחה). לאבא שלי לא אכפת, הוא שמח בכל בחירה שאעשה (וזה לא היה קל להגיע לשלב הזה...), גם הוא סבור, כמוני, שהעולם הזה הוא לא מלהיב עד כדי כך שצריך לצאת מגדרנו על מנת להמשיך לקיים אותו מדמנו וגנומנו (הוא מין ניהיליסט חמוד כזה). האמת היא שנדמה לי שגם הוא בכלל לא רצה ילדים ואמא שלי היתה צריכה לסחוט אותו בשביל שיסכים (ועם זאת, כפי שאמרו כאן אמהות שונות וצודקות - ברגע שנולדתי הוא התלהב והתאהב בכל העניין ואת שתי אחיותי כבר עשו ללא התלבטויות). [עוד הערה בקריאה נוספת: שלא תבינו לא נכון, הייתי ילדה רצויה עם ילדות מאושרת]. לאמא שלי היה קצת יותר קשה עם העניין, למרות שלאחרונה הבנתי שגם היא לא איזו פריקית של תינוקות. בזמן האחרון אני מבינה ממנה שהיא מתחילה להיות סבורה, כמוני, שאני פשוט לא מתאימה לאמהות, למרות שזה חבל לה מאד. היא אפילו התבדחה על זה מתישהו (ועוד יחד עם סבתא שלי, למרבה התמיהה). אני חושבת שהתגובה שלהם היא כזו בגלל שתי סיבות: ראשית,העברתי אותם כבר שבעה מדורי סטיות מן הנורמה, שהעניין הזה של הילדים כבר כמעט נראה להם מתבקש (וכשאני חושבת על זה עכשיו, לא מן הנמנע שהם החליטו להירגע כשהם ראו שלמרות הכל אני נשואה, עובדת, לומדת ושואפת לבית-צמוד-קרקע). שנית, וזה נוגע גם לאמא שלי וגם לאנשים אחרים, נראה לי שככל שמדברים יותר עם אנשים על הרצון לחיים נטולי ילדים, כך הוא נראה, להם וגם לי, בתור משהו פחות זר, יותר סביר, כמעט לגיטימי כמו כל בחירה קצת לא נורמטיבית. הסיבה הזו, אגב, יצירת שיח, היא גם אחת הסיבות שהופכות את הפורום הזה לכה חשוב - שאנשים כמונו ידעו שיש תופעה, שהם לא לבד, שלא ירגישו בודדים ומאוימים מעצמם, שלא יעשו ילדים רק כי נכנעו ללחץ החברתי. למעשה יש להעביר אותנו מסלול דומה מאד לזה שעברו הגייז - קהילה גאה ובטוחה בעצמה שגורמת לשאר העולם להכיר בה כלגיטימית, וחשוב מזה - שלא ניתן להסתירה, שכל אדם שמרגיש "לא בסדר" בגלל אי רצונו בצאצאים, ידע שיש עוד אנשים כאלו, שהוא לא מטורף או פגום; שיש קהילה אליה הוא יכול להצטרף כשירצה, או להסתפק בלשאוב נחת מהידיעה שהיא קיימת אי-שם. תהליך כזה גם יועיל לשיח שלנו באופן כללי - הרי חצי מהסיבות שאנשים חושבים שאנחנו מטורפים הן שהם לא מכירים עוד אף אחד "כזה", ברגע שאנשים ידעו שיש תופעה כזו, לא יוכלו עוד לייחס לנו חריגה ייחודית ולתייג אותנו כבודדים תימהוניים, מרגע זה הדיון עימם יוכל, אולי, להיות קצת יותר ענייני. זהו, וסליחה שסטיתי מהנושא. לילה טוב.

 

[Arfilit]

../images/Emo45.gif

אני חושבת דברים מאוד דומים לשלך על יצירת השיח.

 

[karnity]

אצלי זה...

את כל ההתייחסות העיקרית לנושא קיבלנו בעיקר אחרי הנישואים... למעט, מקרה משעשע עם סבתא של בעלי... לפני שהחלטנו להתחתן היא קצת נידנדה בכיוון הזה ואף הציעה לי "להפיל אותו בפח"... היא הגדילה לעשות והציעה שאכנס להריון כדי שהוא יאות להתחתן איתי! מצחיקה...! אחרי הנישואים: כלפי חוץ, אימי היקרה תעמיד פנים ש"היא לא מבינה אותי"...אם ישאלו אותה: "נו.. מה קורה עם קרנית? יש כבר ילדים? לא?! למה לא? למה היא מחכה???"... אבל באמת-באמת היא לגמרי מבינה אותי ואת החלטתי ומשום כך אין שום לחץ מצידה... בן זוגה לחיים לגמרי לא מבין למה אנו מחכים "ויאללה כבר..! תעשו ילד"... אבל, דעתו, איך לומר בעדינות, לא ממש נחשבת... מהצד של אהובי, יש יותר לחץ משפחתי... לכל הבני-דודים האחרים בני גילנו יש כבר ילד אחד או שניים ולנו אין אפילו חצי! הלחץ העיקרי בא מכיוון הסבתא... "נו! תעשו ילד... ילד זה אושר בבית..." הוריו של בעלי כבר הפנימו את הרעיון, למרות שאני בטוחה שלא בלב שלם, וחמותי היקרה מודעת היטב לעובדה שלחץ לא יועיל... למרות שבתחילת חיי הנישואים שלנו היא העלתה את הנושא מספר פעמים... הסירוב התוקפני שלנו גרם לה להבין שאין על מה לדבר... היא לא איבדה תקווה אבל לפחות לא מציקה... אנו עומדים איתן מול המשפחה ולא תמיד זה קל... במפגשים משפחתיים, כשכל הזאטוטים מתרוצצים סביב, כמעט תמיד ישאלו את השאלה הטיפשית: .." נו? זה לא עושה לכם חשק?"... וכל פעם מחדש נאלץ לומר: .."לא! בדיוק ההפך..".. ועדיין לא יפנימו ויניחו לנו לנפשינו..

 

[Arfilit]

משהו אחד אני באמת לא מבינה

למה אנשים סבורים שילדים של אחרים יעשו חשק למי שהוא עוד לא הורה להביא ילדים לעולם??? זה באמת תמיר מבינתי! אני תמיד נזכרת בכך שאחותי חזרה מהיומולדת הראשון של בנה הבכור בגן (נקרא לו לצורך הענין יונתן) ואמרה לי בשיא התמימות: "אני לא מבינה את זה - לכל הילדים האחרים בגן יש כזה קול מעצבן, רק הקול של יונתן נעים לאוזן..."

 

[QueenOfMagic]

פחחחע!!

וואי זה כל כך מוכר לי...אה כן...כי ככה האחיות שלי חושבות.. הן שונאות את הילדים של אחת של השניה אבל את שלהן הן אוהבות כל כך. למעשה ילדים של מישהו אחר גורמים לך לשקול טוב טוב אם אתה רוצה ילדים. ךמעשה אחד הדברים שהכי הכריעו לגבי הבחירה שלי זה בגלל קרובי משפחה וילדיהם ולא רק הם..גם חברים של הוריי בעלי ילדים קטנים ממני.. אבל אני יודעת שאצלי חוסר האהבה לילדים נובע ממשהו שהוא יותר עמוק מזה. זה לא סתם. הסתכלתי בתמונות שלי כשהייתי תינוקות...ואני ניגעלתי מעצמי!! ואני מאמינה לאימהות שאומרות שהן לא אוהבות ילדים של אחרים. ושלהם היה "דחף" לעשות ילדים...אצלי הדחף מקולקל...

 

[Arfilit]

למען הסר ספק

אני מתה על "יונתן" - אבל ברור לי שזה קשור לכך שאני דודה שלו ולאהבתי את אחותי. אני שמחה שאני אוהבת אותו, אני נשמעת כמו יאכנע איומה כשאני מדברת עליו כאילו הוא אחד מפלאי תבל (כי הוא - להבדיל מילדים אחרים - באמת באמת מקסים...

) ואני שמחה שהמנגנון הזה עובד אצלי. ועוד למען הסר ספק - למי שלא קראה הודעות קודמות שלי - אני כן אמא, והחלטתי להיות כזאת אחרי מחשבה רבה. יש ילדים של אחרים שאני אוהבת ויש ילדים של אחרים שמעצבנים אותי. זה טבעו של עולם. עצם ההתרוצצות של ילדים מסביבי בפירוש לא עשתה לי בזמנו חשק...

 

[Cat79]

אצלי

לפני שאמא שלי נפטרה (לפני שנה). היא לא הייתה מוכנה לשמוע בכלל את המשפט "אני שונאת ילדים קטנים", "אני לא אעשה ילדים אף פעם", "הלוואי והייתי יכולה לכרות את הרחם". תמיד או שהיא זרקה עלי חפצים או שקיללה אותי או שאמרה שיעבור לי. חדשיים אחרי החתונה היא נפלה לערש דווי ולחצה חזק מאד על ילד, מזל שאנחנו לא יוכלים להביא ילדים טבעית, אבל לכבודה הלכתי והוצאתי את הטפסים כדי לערוך את כל הבדיקות לטיפולי הפוריות ובידיעה הזאת היא נפטרה. ברוך השם שאין לי משפחה חוץ מאבא שלי ואחותי אז אין לחץ מהכיוון הזה, אבא שלי שונא ילדים בעצמו, במיוחד המחשבה על נכד משגעת אותו ("מה? לא נוכל להסתובב בקניון יותר בשקט") ואחותי מבינה אותי לחלוטין. בצד השני זה מתחלק לשניים, אלא שיודעים על המחלה של בעלי לוחצים על טיפולים ואלא שלא יודעים משגעים אותנו במיוחד במפגשים משפחתיים. הצד האשכנזי בצד שלו לא מתעניין בכלל וטוב שכך. הצד המרוקאי לוחץ עלינו מאד, הם משפחה ענקית ומאד צעירה לאחים של האמא הילד הכי גדול הוא בן 12 וכל הזמן במפגשים משפחתיים עם הצד הזה מסתכלים עלי מהצד כאשר הדודה נכנסת עם התאומים המכוערים שלה. אני היחידה שלא מחייכת כשהיא נכנסת והיחידה שלא רצה לכיוון שלהם ומתחילה לעשות קולות מוזרים. לפעמים היא מתקרבת אלי הם אחד מהם ביד ושואלת "ראית איך נועם גדלה? ראית מה היא עשתה עכשיו" ואז אני מוציאה בכח חיוך מאולץ ומזויף ומתרחקת ממנה.