אני מעירה בקטנה
וש. מדבר איתם ומסביר להם. בזמן האחרון יש אצל אמא של ש. קטע שהיא עושה כאילו בצחוק ואותנו הוא לא מצחיק בכלל, היא אומרת להללי על כל פעם שהוא לא בא לחיבוק או נישוק 'זה בסדר, אני רושמת הכל'. בעיני לדבר עם ילד בן עוד לא שנתיים במושגים של לעורר רגש אשם אצלו 'גילטריפ' מצידה של הסבתא לא מקובל. הכל אמנם נעשה בכאילו צחוק, אבל ברור שמאחורי זה עומד רגש לא פתור שלה כאמא/סבתא ושלא לנו לפתור אותו. דיברנו על זה ש. ואני והוא אמר שהוא ידבר איתה על זה. לא רוצה שיעבור ולו לרגע מסר להללי שמשהו שהוא עושה הוא לא בסדר (כמובן כשהוא כן בסדר). כשהוא רוצה הוא חבקן מאוד עם הסבים והסבתות שלו וגם איתנו ולפעמים לא בא לו. גם לי לא מתחשק להתחבק ולהתנשק כל היום עם כולם, ואני בטוחה שככה גם לסבתא שלו. עם ההורים שלי כשמשהו לא בסדר אני מדברת על המקום, אבל ערוץ הדיבור שלנו הרבה יותר פתוח והרבה פחות מסובך מההורים של ש.