בשנים האחרונות התחזקה מאוד זרימת הכספים לשוק הפנסיוני. שוק זה, הכולל קרנות פנסיה, פוליסות ביטוח חיים וחסכון פנסיוני בשמות שונים (חיסכון לכל ילד, גמל להשקעה, קרנות השתלמות) מושך אליו כספים רבים, חלקם נובע מתקנות המחייבות הפרשת חיסכון משכר שוטף. יישום תקנות אלה יוצר עיוות המכונה "ארביטראז' רגולטורי". אותו תיק השקעות המנוהל תחת מכשירים שונים ממוסה על ידי המדינה באופנים שונים. כך קרנות נאמנות פטורות אינן משלמות מס רווחי הון על פעולותיהן, אך המחזיקים בתעודות שלהן משלמים מס בשיעור מנוכה מדד של 25% בעת פדיון קרן או החלפתה באחרת. גם שיעורי המס משתנים בין החזקה באג"ח שיקליות או מק"מ שממוסות ב15% נומינאלית או אג"ח צמודות למדד שממוסות ב25%. גם כללי הירושה שונו, ונוצרו תיקונים לחוק כמו 190 שמעודדים הזרמה לקופות גמל עבור בני 60 ומעלה.
באופן זה נוצרו חברות לניהול השקעות שמתמקדות בתחום הפנסיוני, כמו מיטב, מור, אלטשולר אנליסט וילין לפידות, בנוסף על מרכיב ניהול הנכסים לציבור של חברות הביטוח כמו כלל, הפניקס, מנורה, מגדל הראל ואחרות. התיק המנוהל של כל מנהל נכסים כזה הוא ענקי, וערכו מאות מיליארדי ש"ח. במקביל שוק קרנות הנאמנות הפך למכשיר להחזקת כספים בריבית (קרנות כספיות) או לביטול מרכיב הניהול האקטיבי בדמות קרנות מחקות. כך נוצר זרם כספי רב שנתי במהלכו ננטשות קרנות נאמנות אקטיביות שמשקיעות במניות ישראליות בשוק המקומי, לטובת קרנות כספיות ומחקות מדדים בארץ ובעיקר בעולם.
תהליך זה מכריח את מנהלי הקרנות המקומיות למכור מניות שהן מחזיקות בחברות מקומיות קטנות ובלתי נזילות בכל הזדמנות. אין לכך קשר לשווי הכלכלי של מניות אלה, אלא באילוצים של פדיונות שמחייבים גיוס נזילות שוטפת.
ברור שגופים פנסיוניים אינם נלהבים להשקיע בחברות מקומיות קטנות, כי ההשקעות האלה בהגדרה קטנות למידותיהם ואין להן השפעה משמעותית בתחרות התשואות.
אבל מצב זה מאפשר למשקיעים פרטיים להרכיב תיק השקעות בחברות קטנות בדומה לילד המקבל רשות לאסוף ממתקים בחנות. ניתן להשקיע בחברות מצוינות שנושאות דיבידנדים גבוהים, ומועמדות לרכישה במוקדם או במאוחר ע"י חברות אחרות.
דוגמאות אצרף בהמשך.
באופן זה נוצרו חברות לניהול השקעות שמתמקדות בתחום הפנסיוני, כמו מיטב, מור, אלטשולר אנליסט וילין לפידות, בנוסף על מרכיב ניהול הנכסים לציבור של חברות הביטוח כמו כלל, הפניקס, מנורה, מגדל הראל ואחרות. התיק המנוהל של כל מנהל נכסים כזה הוא ענקי, וערכו מאות מיליארדי ש"ח. במקביל שוק קרנות הנאמנות הפך למכשיר להחזקת כספים בריבית (קרנות כספיות) או לביטול מרכיב הניהול האקטיבי בדמות קרנות מחקות. כך נוצר זרם כספי רב שנתי במהלכו ננטשות קרנות נאמנות אקטיביות שמשקיעות במניות ישראליות בשוק המקומי, לטובת קרנות כספיות ומחקות מדדים בארץ ובעיקר בעולם.
תהליך זה מכריח את מנהלי הקרנות המקומיות למכור מניות שהן מחזיקות בחברות מקומיות קטנות ובלתי נזילות בכל הזדמנות. אין לכך קשר לשווי הכלכלי של מניות אלה, אלא באילוצים של פדיונות שמחייבים גיוס נזילות שוטפת.
ברור שגופים פנסיוניים אינם נלהבים להשקיע בחברות מקומיות קטנות, כי ההשקעות האלה בהגדרה קטנות למידותיהם ואין להן השפעה משמעותית בתחרות התשואות.
אבל מצב זה מאפשר למשקיעים פרטיים להרכיב תיק השקעות בחברות קטנות בדומה לילד המקבל רשות לאסוף ממתקים בחנות. ניתן להשקיע בחברות מצוינות שנושאות דיבידנדים גבוהים, ומועמדות לרכישה במוקדם או במאוחר ע"י חברות אחרות.
דוגמאות אצרף בהמשך.