החבר של אמא מצטרף לארוחת הבוקר

[noa128]

החבר של אמא מצטרף לארוחת הבוקר

היום נפלתי במקרה על פרק בסדרה "להתחיל מחדש" בערוץ 2 - אני אספר בקצרה כי לצערי זה לא כמו מאמר שאפשר לתת לינק... הם בנו סיטואציה של התגנבות לילה של בני הזוג המאוהבים והגרושים (שהם זוג מוכר מזה מס' חודשים לילדי שני הצדדים וגם לאקסים) ונוהגים להעביר את כל הלילה ביחד רק כשהילדים אצל הגרוש/ה שלהם , בפרק של היום הם מתכננים לילה סוער אחרי חודש של פרידה מטעמי עבודה או משהו - ובסוף יוצא מהתכנון שבערב המתוכנן האבא של הבנות שלה מודיע ברגע האחרון שהוא לא יכול לקחת אותן והן ישנות בבית. הזוג המאוהב מבצע התגנבות יחידים לספה בסלון אחרי שהבנות שלה כבר ישנות - כמובן שהם מאד עייפים, וכשהם מתעוררים (בסלון, בטח בסלון - לא רצו להעיר את הבנות אז לא עלו לחדר השינה, יה רייט) פתאום בוקר, והבנות שלה עושות קולות של התעוררות - ולמרות כל תרגילי ההתחמקות על קצות האצבעות עם החולצה והנעליים ביד הוא מתגלה ע"י אחת הבנות ליד הדלת - ואז דרמה - הבנות נפגעות, היא מתבעסת ומתחיל דיון "איך "מעבירים" לבנות שלה את סיטואציית החבר שישן אצל אמא. זהו, הגעתי לעניין

- אז נכון שאותי באופן אישי זה פוגש פחות בקטע הספציפי הזה ויותר בימים אלה אצל אמא שלי שהרומן שלה מתלהט וכבר אי אפשר לקפוץ בערב בלי תיאום והתרעה מראש לבל יהיו פדיחות - אבל בסיטואציה היותר נקודתית - איך זה היה אצלכם? אלה שנמצאים בפרק ב' והתחילו את הקשר כשהילדים עוד גרו עם אמא בבית? איך זה עבר בהתחלה עם הילדים? (והאקס בשלב הבא?) מוזמנים כמובן להצטרף ולספר גם אלה שנוהגים יותר לקרוא ופחות לכתוב - וכל המרבה הרי זה משובח... ערב נעים, נועה.

 

[דנטל]

אני אספר מהצד של הילדים

לא ממש מסתירים אצלנו דברים כאלה. בכל זאת, זה בא די ב- בום. האמת היא שזה היה גם מהיר מדי בשביל אמא שלי. אבא שלי נפטר רק שלושה חודשים קודם לכן והחבר שלה כבר עבר לגור אצלנו. הוא פשוט נס על נפשו מאשתו שהיא אדם מחריד. עשינו לה את המוות. גם היום, כמעט 13 שנים אחרי וכששנינו כבר לא גרים איתה, אנחנו עדיין לא אוהבים אותו ולא מסתירים את זה ממנה. רק שהיום המצב נסבל. נדמה לי שזה בעיקר בגלל שיצאנו מהבית ועברנו לגור כל אחד בדירה שלו. כלומר, אחי תמיד היה הרגוע והסובלני שבין שנינו, אבל היא יודעת שגם הוא לא אוהב את החבר שלה. אני באמת עשיתי לה את המוות והיום כבר לא. היחס שלי מאוד קריר אליו, אבל לא תוקפני כמו פעם. כשאני חושבת על זה, אני יותר ויותר מגיעה למסקנה שזה בגלל שאני כבר לא גרה איתו. זה בטח מה שגרם לי לשנוא אותו פחות. אגב, הסיבה שאנחנו לא אוהבים אותו היא בגלל שהוא טיפש לדעתנו. זה מסביר למה כשאני לא גרה איתו, הטיפשות שלו פחות מורגשת ואני שונאת אותו פחות.

 

[kisslali]

ואני אספר איך זה מהצד של האמא

קודם אני חייבת להגיד שקראתי את הודעתך דנטל ודי הזדעזעתי. אני לא קופצת להגיד כל מה שעומד לי על קצה הלשון כי בטח יש יותר ממה שכתבת ובטח יש לך סיבות לגיטימיות שלא העלית. ולעניין מה היה אצלנו: אחרי שהתאלמנתי, במפתיע עלי לציין, נכנסתי להשתבללות של שנה, לא זוכרת מה בדיוק קרה שם רק יודעת שבעצם רק תפקדתי ולא ממש חייתי. אחרי שנה התחלתי לצאת וכשפגשתי את זה שהפך לבן זוג אמרתי לילדים שלאמא יש חבר ואמא לפעמים תישן אצלו, רק אחרי שנה הפגשתי בניהם וגם אז רק כי הוא עבר תאונה והיה צריך לגור אצלי (גבס וק"ק). אחריו הם לא פגשו אף אחד עד שהחלטתי לעבור לגור עם הנוכחי. לא חושבת שצריכה לבקש רשות, אפילו לא מהילדים שלי. סומכת על עצמי שהם תמיד תמיד יהיו במקום ראשון, שלא אפגע בהם ושתמיד אדע מה הכי טוב להם. נשיקות ללי

 

[מיקי בת המקורית]

עוד לא..

היה לי בן זוג, בעצם עדיין לא הספקתי, שמונה חודשים מאז הגרושין וחשוב לי הלבד כרגע, חשוב לי הזמן לעצמי... אך לפעמים חושבת על האפשרות הזו להישאר לישון אצלו (כשיהיה) או להביא אותו הביתה, והרגע הזה קצת מפחיד אותי, לראות את התגובות שלהם ואולי זה לא ימצא חן בעיניהם כל כך... נגיע לגשר... נעבור אותו...

 

[עלמה עלמה]

אצלנו

זה התחיל בפגישות רק אחרי שהילדים הלכו לישון ופרידות בשעה 05:00 !!! בבוקר לפני שהם קמים. זה לקח איזה חודשיים עד שיצאנו לאור, ולשמחת כולנו זה התקבל וממשיך הכי טוב שאפשר.

.

 

[rolan]

אהממממממ ../images/Emo13.gif

מעורר זכרונות נעימים...

אז אצלנו זה התחיל ככה.. הכרתי אותו ברשת, כן, כן ברשת הזו - האינטרנט, למרות שהתראינו מדי יום, חלפנו איש על פני רעותו, הינהון לשלום ותו לא. לפעמים החלפנו מילה פה מילה שם... זה הכל. כמה ימים לאחר ששוחחנו ברשת, הבנתי (לא ממילים מפורשות) שהוא בודד וזקוק לחברה. עדיין לא "תיכננתי" משהו ולא חשבתי שזה יוביל ל"ארוחת בוקר" בוודאי שלא למגורים משותפים. הזמנתי אותו לקפה - נשבעת זה היה לקפה תמים לחלוטין. לפני הקפה באותו יום אחה"צ, הזמין אותי להופעת רוק של ילדי ביה"ס שלנו. קפצנו לשם, את מי אנחנו פוגשים? את בתי הצעירה

וזו מצחקקת עם חברותיה ורומזת לי, שואלת - מי זה?... אני מסמנת לה <לא עכשיו>... למחרת שוב בא לקפה

ושוב בתי הצעירה מופיעה לביקור קצרצר בבית... לי לא היה אכפת בכלל, הרי לא תיכננתי תוכניות... וכך ללא תוכניות, הגיע אלי הביתה לקפה, לארוחת ערב כשבתי הזמינה אותו אלינו וכן הלאה וכן הלאה... היום אנחנו חיים יחד כשנה וחצי - ולא בלי קשיים

אך עם הרבה מאוד אהבה וכבוד הדדי

מקווה שתרמתי

 

[noa128]

../images/Emo99.gif תרמת לי חיוך (בינתיים)

וזה לא מעט.. - נשמע שבתך הצעירה קיבלה זאת בשמחה והבנה, והייתי אפילו מרחיקה לכת עד לכימיה טובה שנוצרה ביניהם במקביל לזו שנוצרה ביניכם - כך שהעניין לא "הונחת" עליה בהפתעה - והיא פשוט קיבלה את העובדה ש"הוא ישן איתך במקום אבא" בטבעיות? (סליחה שאני מקשה - זה נשמע נפלא..)

 

[rolan]

אל תגזימי נעה ../images/Emo8.gif

זה לא כזה פשוט... זה הרבה יותר מורכב...

אנחנו הרי משפחה מורכבת יש והיו קשיים, כמו שאמרתי... מה גם שאביה מזמן מזמן כבר לא ישן איתי... אבל, מי כמונו האופטימיים

 

[פּרפרית]

אוי....זה היה לפני כל כך הרבה זמן..

הוא בא לבנות לי גלריה ונשאר..... הבנים שלי היו בני שנה וחצי ושלוש וחצי. הקטן ישר התחבר אליו כאילו היה שם בשבילו תמיד. ה"גדול" לא הבין למה אמא צריכה חבר, "אני אהיה החבר שלך" אמר "ואם יש לך אותי אז את לא צריכה אותו" פסק בהחלטיות. (ללא ספק עבר משבר לא קטן) היום 13 שנים אחרי, הפרידה ממנו היתה קשה בעיקר בגלל המשבר שלהם. ועדיין הם נפגשים איתו, מתקשרים אליו כשצריכים משהו (אמנם פחות, אבל עדיין) והוא די מקפיד להגיע למשחקי כדורסל של הבן שלי.

 

[פנינה ושלושת הדובים]

כמה דברים

עדיין לא היה לי בן זוג "רציני" מאז הגירושים, כי אני עוד לא חושבת אני בנויה לזה אם בכלל. מצד שני, לאבא של הילדים שלי הייתה מישהי עוד מלפני הגירושים וכמה ימים אחרי הגירושים הוא כבר הכיר לה את הילדים, עבר לגור איתה והשבוע גם הבנתי שהם מתחתנים בגלל הריון. אני יכולה לומר לך בפה מלא שהגדולה שלי לא מתה עליה, האמצעית חוזרת משם נורא עצבנית, נורא פראית ואלימה וכל דבר קטן היא מתפרצת באלימות על אחים שלה, או בבכי קורע לב כאילו מישהו הורג אותה. כשהיא לא הולכת לאבא שלה, באותו יום היא כ"כ נהדרת ושונה, עכשיו אני יודעת שאין שם מיקרה של אלימות נגד הילדים אבל בכל מיקרה רואה איך הם כשהם חוזרים הביתה. אני גם יכולה לספר לכם אית זה מרגיש מהצד של הילדים כילדה שאמא שלה התחתנה פעם שניה, אבל זה להודעה אחרת. לילה טוב

 

[noa128]

בוקר טוב פנינתי ../images/Emo96.gif

תגידי, שאלה לי אלייך - איזה מסר הילדים מקבלים מימך על כל סיפור החברה שלו? אני מבינה שהם קטנים (קראתי את הכתבה, אכן כיכבת.. ותודה על איזכורנו

) קשה להתעלם מהאנרגיות החיוביות ושמחת החיים שלך, אני מתרשמת שטוב לך עם כל עניין הפירוד - זה לא משפיע על הלך הרוח של הילדים? - אני סקרנית לגבי תגובתך שלך למצוקה של הבנות. למשל - אמרת שהגדולה לא אוהבת אותה - היא סיפרה לך את זה בעצמה? והאמצעית - איך את מתמודדת עם ההתפרצויות שלה? ושאלה אחרונה (אם אפשר) - קפץ לי מול העיניים המשפט "עכשיו אני יודעת שאין שם אלימות נגד הילדים" - היה זמן שחשדת שזה מה שקורה? מקווה שלא חיטטתי יותר מידיי, יום (שביתה) נעים, נועה.

 

[פנינה ושלושת הדובים]

היי נועה

קודם כל, אצלנו אין שביתה, שנית, אחרי העכשוי היה צריך לבוא פסיק, טעות הקלדה (סיגנון הדיבור שלי, לעזאזל

), אין שם אלימות כלפי הילדים, אף פעם לא הייתה. הגדולה כל הזמן אומרת שהיא לא אוהבת אותה, היא מספרת בעצמה. ועם האמצעית, אני משתדלת להבין אותה, לוקחת אותה לצד, מרחיקה אותה מהאחים שלה עד שתירגע. זה קצת קשה כי לפעמים את מגיעה למצב של חוסר אונים ואת לא יודעת איך להרגיע, אבל ברוב המקרים אחרי כמה דקות היא נרגעת וחוזרת לשחק יפה עם האחים שלה.

 

[kisslali]

הלכתי לאיבוד

ואני פשוט לא מצליחה למצוא את הכתבה הסרוקה, אולי מישהי יכולה לשים קישור.... תודה, נשיקות ללי

 

[noa128]

בבקשה - פנינה מככבת

ואפילו אנחנו מוזכרים... הכתבה באת

 

[פנינה ושלושת הדובים]

הנה

הכתבה באת

 

[kisslali]

כל הכבוד! ../images/Emo45.gif

 

[פּרפרית]

פנינה ../images/Emo45.gif באמת, כלכבוד

שוטטתי גם קצת בפורום שלך, בהחלט נחמד ומעורר זכרונות..... אני תוהה איזו חמות אני אהייה....בטח כזאת

. בהצלחה!!!

 

[noa128]

נראה לי שרק כאן יש שביתה

נשבעת לך שמהבוקר אני רק שומעת איפה אין שביתה... כאן חגיגה כי יש שביתה של שני בתי הספר שבשכונה ובכל הגנים וההורים של כולם (כנראה) עובדים - אז על השביל לפני הבית עומדים - רגע..לפחות 7 זוגות אופניים בכל הגדלים והצבעים - בחצר האחורית חבורת בנות משחקות בבובות, הבנים הגדולים מטפסים על העצים וקוטפים פירות, במרפסת האחורית תחרות בייבלייד של הבנים הקטנים.. בקיצור חגיגה (ברדיו שרית חדד שרה "קר-נ-בל..).. מכל החבורה רק 3 שלי - נציג בכל קבוצת גיל

- וזה עושה לי כל כך שמח.. אין לך מושג כמה - שהם מבלים ומשחקים, ומוקפים חברים... במעבר חד לתשובה שלך- אכן לא קל המצב, למרות שבסך הכל זה נשמע שלמרות "טריות" העניינים הם בסך הכל מתמודדים - זו הרי המציאות - זה מה יש. נחמד לשמוע שהחמות היא חוליה מקשרת חמה ואוהבת, ועלייך אני סומכת שתסתדרי עם הגישה החיובית ..

נועה

 

[פנינה ושלושת הדובים]

אצלנו אין שביתות

מהסיבה הפשוטה שהבננות שלי בגן דתי, אבל אל דאגה, יש לי את הקטנצ'יק בבית, שהוא כמו 10 ילדים, כל היום רעש והמולה והבלאגן חוגג. הקטע שהוא לא ישן כל היום אבל כשמגיע הלילה מסתבר שיש לו אנרגיה כאילו שעה 8 בבוקר

ולעניין השני, הילדים מתמודדים, כי אין להם הרבה ברירות, אני גם לא אדם לחוץ (טוב, כשהייתי נשואה, כן הייתי לחוצה, תמיד) מאוד שאנטי, לוקחת הכל בקלות אז הילדים סופגים את זה ממני. לפני ששעמתי שהוא מתחתן חשבתי שאקח את זה קשה מאוד ועוד בטח בגלל ההריון של ההיא, אבל כששמעתי את זה לקחתי את זה כ"כ בשלוות נפש, כאילו מה, אני חיה את חיי, נהנית מכל רגע ומהחופש והוא, עוד לא למד איך להיות לבד וכבר עושה טעות נוספת, כשהטעות הזו, הרבה יותר גדולה (לדעת כולם) איך לעזאזל הגעתי לזה??? טוב זה לא קשור לתשובות הקודמות, לא להתייחס

 

[פּרפרית]

טוב אז אני לא אספר

שגם אצלנו הכל עובד כרגיל.