החבר של אמא מצטרף לארוחת הבוקר

[לא ליטה]

אז רק כדי להרגיע את נועה

גם אצלנו שביתה. מצד שני - זה לא ממש משנה את סדר היום שלי, בהתחשב בגילם של בני הנעורים

 

[noa128]

אם לא הייתי רואה במו עיניי

את תלמידי השכונה בהמוניהם אצלי בבית בשעות הבוקר - הייתי מתחילה לחשוד שהחבריה שלי "המציאו" את השביתה כאן כדי 'להרויח' יום חופש... אם זה יימשך מחר אני צופה את אבא שלהם בהתמוטטות עצבים בערב - לי יש מחר יום-מטבח בתשלום לרגל הסילבסטר מה שמשאיר אותו כאן לבד על המשמרת, ובימי השישי האחרונים אני שבה בערב לבית עצבני כעוס ומבולגן - כאילו בילו את כל היום במלחמת העולם איתו.. בשבילו אני מקווה שמחר זה יסתיים - באמת מגיע לו יום חופש..

 

[kisslali]

אז כנראה אלוהים שמע לתחינתך

או ראשי משרד החינוך או ראשי הרשיות - אבל מה בעצם ההבדל

נשיקות ללי

 

[רקאסה]

אמא וסקס

הדירה שלי ישנה, עם תכנון קצת מופרע. יש מסדרון ארוך ארוך ומעיק. בקצה אחד אני ישנה, ולידי אמבטיה ושרותים. בצד השני הבנות ישנו, עם אמבטיה ושרותים. היה לי חבר שהבאתי לישון בבית (היחיד.למרות שלצערי זה לא הצליח). הקטנה היתה קצת אחרי 17 והיה לה חבר. החבר שלה היה נשאר לישון. בבוקר היה מתישב לי במטבח ומבקש אוכל. החבר שלי היה יוצא מוקדם בבוקר, הרבה לפני שהזוג הצעיר היה זז. יחד עם זאת, נורא הפריע לה שהוא ישן. הפריע לה שהוא חי. אחותה הגדולה, זו שעוד רגע פסיכולוגית הסבירה לי שנורא קשה לילדים לקבל את העובדה שאמא שלהם מזדינת. (ההתבטאות הפואטית של הפסיכולגית לעתיד). בכל מקרה, לשמחתי הקטנה עזבה את החבר שלה, לא אהבתי אותו, לשמחתה לא הצליח לי ולחבר ההוא, ואנחנו שתינו ישנות לבד.

 

[לא ליטה]

../images/Emo9.gif העיקר שכולם שמחים...

אני עוד לא ניסיתי אפ'פם להעביר לילה עם ילדים ובנזוג תחת אותו גג (להוציא, כמובן, אותה תקופה רחוקה עד מאוד שהבנזוג היה אבא שלהם). איכשהו זה קשה לי. אפילו לפני שאני מנסה לחשוב איך הם יגיבו, לי זה לא מתאים. הם יודעים שאנחנו ישנים יחד, אבל לא עדים לזה וככה, מרחוק, אין להם שום טענות ומענות. לפעמים אני חושבת שעד שאני אבשיל בכיוון, הם כבר ממילא יצאו מהבית.

 

[noa128]

מה שמזכיר לי את ימי צה"ל העליזים

שבהם היו נפתחות דלתות החדרים בבית הוריי בשעות הבוקר המאוחרות של שבת וכ-ל החברים של הבנות (אחיותיי ואני) היו מגיחים מכל הפינות ונפגשים ליד הקפה במטבח... אבל האמת שלנו היום לא מפריע הסקס - גם אימי היא בנאדם.. מפריע לנו יותר שהיא לא רואה אותנו ממטר... כמו בקריקטורות שבמקום אישונים יש לב.. בדיוק ככה. טוף נו, שתיהנה

 

[kisslali]

וואלה רקאסה, את גרה במסריק?

לחברה שלי הייתה בדיוק כזאת דירה, עוד מהשנים שבנו דירה אחת לשתי משפחות (קום המדינה, עליות...) אחלה דבר לדעתי בייחוד לשותפים אבל גם למשפחות (בכל שלב בחיים צריך טיפה פרטיות, לא?) מצחיק מה שכתבת אבל כל כך נכון, את החבר הראשון הם (הנוער) פשוט שנאו, למה? ככה! היום, את הנוכחי הם בקושי "סובלים", תמיד יש להם תלונות ותמיד הם מזכירים לו ולי כמה הקודם היה נפלא ונהדר ומקסים... סתתתם, כמו שאמרת, מפריע להם שהוא חי וזהו. מה שכן, כשצריך להפעיל שרירים הם יודעים לבוא ישר אליו שיעשה בשבילם את העבודה המלוכלת. על הבן שלו הם מתים (אני פחות) ולמרות הטענות האין סופיות שיש להם נראה לי שהם רואים בו חלק מהחיים וזהו. בקשר לאם, מתי ואיך. אחד השיקולים היותר משמעותיים שלי (פרקטית רציונלית וצינית, אמרנו?) להפוך עולמות כדי למצוא ולבנות זוגיות (התייחסתי לזה כמו לפרוייקט) שנתיים אחרי מס' 2 ולקראת סוף הלימודים (שהיו פול טיים ג'וב) היה שרציתי שהילדים שלי יגדלו עם דגם של משפחה שכוללת זוגיות. לא בטוחה לגבי התיאוריות בעניין אבל די ברור היה לי שיכולתי להתרגל ללבד ואפילו לחיות בעושר ובאושר, (עד היום כל החברות שלי רווקות, לא יודעת למה) ידעתי (מנסיון...) שזוגיות תדרוש המון פשרות וידעתי גם שבין אהבה התאהבות וחיים יחד יש עולמות שלמים. האמת היא שגם לא האמנתי שיש בעולם בן אדם (שבחרתי בעיקר כי שנינו רצינו אותו הדבר - חיי משפחה) שיהפוך להיות כמו חלק מתאים של פזל. נשיקות ללי

 

[בּילי בדרכים]

ואני קוראת אתכן בשקט

וממש לא מצליחה להבין מה אני מרגישה וחושבת. מצד אחד ברור לי שאני רוצה זוגיות "קום איל פו" ורוצה עוד ילדים ורוצה סוף סוף מישהו שישן איתי במיטה ויקום איתי בבוקר... ומצד שני לא מצליחה להביא את עצמי להרגיש שדבר כזה יכול לקרות. לא מצליחה לדמיין מישהו שישתלב פה במשפחתיות הקטנה והמצומצמת, לא מצליחה לדמיין מישהו שיחלוק איתנו כיור ושירותים וארוחות ערב... היי, לא מצליחה אפילו לדמיין גבר ששותה איתי קפה אחר הצהריים בסלון בזמן שהילד מצייר או רואה טלויזיה... לא מצליחה, מה אני אעשה? אוף.

 

[noa128]

כבר המשכתי הלאה, והלכתי וחזרתי

ובכל פעם אני פותחת שוב את ההודעה שלך וקוראת... וזה כל כך נראה לי שאת לא מצליחה לדמיין כי התרגלת ל'משפחתיות= אני והילד', כי לא היה איש שבאמת רצית והיה הגיוני שישתלב שם, כי כרגע אין איש כזה... ודווקא הסיפתח, שמדבר על "רוצה עוד ילדים ומישהו שיישן איתי במיטה ויקום איתי בבוקר.." נותן לי את התחושה שזה פשוט עוד לא, אבל דפנטלי לא לעולם לא. רק רחוק עדיין. מקווה שתיזכרי בדברים האלה כשיום אחד יהיה איש שיעשה לך נורא טוב שהוא משולב ב'משפחתיות המצומצמת' בזו של קפה אחה"צ כשהילד משחק על השטיח בסלון... רק אהבה.. נועה.

 

[רקאסה]

לא במסריק, אלא בחיפה

אני נורא צריכה לעבור דירה ממיליון סיבות, אבל נגיד שאני לא עוברת (מה שבינתיים נראה שקורה.....) ונגיד שאני פוגשת מישהו (מה שבינתיים לא נראה שקורה......) ונגיד שאנחנו עוברים לגור ביחד, אני חושבת שהכאילו שתי דירות בתוך דירה אחת זה סידור מופלא. בגילי המתקדם ועם כל נסיון החיים שצברתי אני חושבת שגם בזוגיות פרטיות זה דבר נפלא. שנה אזרחית טובה לכולנו. שההתחלות תהינה רק טובות ומוצלחות.