איור של ליאורה גרוסמן מתוך הספר. דמויות אמינות
ליאורה גרוסמן מגוללת במלים ובאיורים סיפור הגירה אוניברסלי שובה לב, שמצליח לחרוג מהנוסחה של ספרות החניכה העכשווית
עופרה רודנר
12 במרץ 2024
"פתאום שמעתי קול מוכר ועליז קורא לי ברוסית: 'הי יו! בואי הנה, הבאתי לך את המחברת ששכחת בבית'. לקח לי רגע להבין שזו אמא, שעומדת בשעה הלא סבירה הזאת בשער בית הספר, וזה הספיק כדי שהיא תאבד את הסבלנות: 'לריסה בוריסובנה! אני מדברת אליך!... מה זה צריך להביע, לריסה?' נעלבה אמא. 'למה את לא עונה לי? בואי הנה תיכף ומיד!' צימצמתי את עצמי עוד קצת והרכנתי את ראשי. חבורת הזאבים הניחה למטרייה של אלכס, שהתגלגלה על הארץ. אלכס חטף אותה ורץ לכיוון הכיתה. הם הסתכלו על אמא שלי, שעמדה בשער ואז הסתובבו אליי. האוויר קפא" (מתוך "החוקים")
הנוסחה של ספרות החניכה העכשווית מזכירה את סדרות הטלוויזיה האמריקאיות, שחינכו דורות מאז שנות ה–80, ולמעשה היא מושפעת היום מהסדרות האלה יותר משהן עצמן מושפעות מספרות הילדים (על אף שהן צמחו ממנה במקור, ועל אף שעדיין מפיקים פה ושם סדרה "מבוססת" על ספר). כמו הנוסחה הטלוויזיונית, גם הנוסחה הספרותית כפופה לכוחות השוק של קהל היעד הצעיר והוריו החרדתיים, ומשתדלת למצות את כל הדרמה שאפשר למצות, בתפאורה המוגבלת של בית־שכונה־בית ספר (מלבד גיחות לנופשים, טיולים וכדומה). אלה גבולות הז'אנר וכאלה הם מרכיבי הנוסחה: יש בעיות בבית, יש בעיות בבית הספר. יש חיפוש זהות או איזושהי חריגות, ומתחים מעמדיים בין עשירים לעניים או בין מקובלים ללא מקובלים. הדמויות לומדות בין היתר להכיר את ה"אחר" שבסביבתן ומתמודדות עם הסתגלות כלשהי, כגון מעבר דירה או גירושים של ההורים. בדרך כלל יש גם חבורה, או קרב בין חבורות (כמו בסוגת ספרי "החבורות"), ולעתים קרובות מעורבת בסיפור גם חיית מחמד, לרוב כלב.
את כל המרכיבים האלה, וגם פוטנציאל לא רע לעיבוד טלוויזיוני, אפשר למצוא ב"החוקים", ספר הביכורים של המאיירת ליאורה גרוסמן כסופרת. הגיבורה, ללה, היא בת לעולים מברית המועצות לשעבר, שממציאה לעצמה "חוקים" כדי לשרוד את ההתנכלויות של הבריונים בבית הספר. היא גרה ב"שיכון" (לא מצוין באיזו עיר) ויש לה חבורה, שמתגבשת בין היתר כאופוזיציה לכנופיית הבריונים "הזאבים". כל אחד מילדי החבורה של ללה מתמודד עם קשיים שונים — משפחתיים וחברתיים, על רקע הגירה או חריגות אחרת — ויש גם כלב, שמופיע במקום הנכון ובזמן הנכון.
איור: ליאורה גרוסמן
אבל "החוקים" בכל זאת מיוחד ושונה בטעמו. קודם כל, כי הוא לא סובל מהטעם התעשייתי, הקר והתועלתני, שמאפיין לעתים קרובות את הז'אנר הממוסחר לעייפה. גרוסמן רקחה מהנוסחה תבשיל אטי בעבודת יד, מחוץ לפס הייצור; או אולי חזרה אל הטעם שהיה לו פעם (כשהגיבורה ללה היתה ילדה), רגע לפני שהוא הפך לקונגלומרט. כלומר, היא עושה מעין מחווה אוהבת לז'אנר. ובגבולות הז'אנר, הספר הזה שובה לב, בפתיחות וברגש שלו, בשפה הישירה שלו, ובעיקר בדמויות — או לפחות רובן — שמאפילות על כל השאר. ללה ובני משפחתה הקרובים, מיכאל ובני משפחתו, מירה שעלתה מצרפת עם אמה, אלכס האינדיבידואליסט וחגי המחונן — כל אלה דמויות ריאליסטיות ואמינות להפליא בתיאורים שלהן, במונולוגים שלהן, בדיאלוגים ובדינמיקות ביניהן (הן גם מאוירות יפה באיורים המלווים את הספר לאורכו).
מלבד זה, סיפור ההגירה וההתאקלמות בישראל של שנות ה–90 מושך את תשומת הלב. על פניו מדובר פה במומנטום אופנתי נוח: הסיפור של "הרוסים" עוד לא מוצה, למרות נוכחותו ההולכת וגוברת בזמן האחרון; ובספרות הילדים הוא כמעט ולא סופר (מאז "המצחיקה עם העגילים" היפה של יעל רוזמן, שנכתב בסוף שנות ה–60). אבל גם על רקע המומנטום הזה, גרוסמן חורגת מהנוסחה הקלה. ואגב, אולי יש עניין קטגורי שמחריג את הסיפור ה"רוסי" מהנוסחה הקלה, כי "הרוסים" הם לבנים מאירופה — זה מבלבל את האלגוריתם הזהותני הפוסט־קולוניאלי ששולט בדרך כלל בשיח.כך או כך, סיפור ההגירה ב"החוקים" לא נענה לאלגוריתם ומקבל קונטקסט רחב יותר מ"זהות" ששואפת להכרה. זהו סיפור הגירה יותר אוניברסלי באופיו, עם קשיי הגירה אוניברסליים, כמו פערי תרבות, קשיי שפה, שבר בין־דורי או מצוקה כלכלית. וצריך להעיר בהקשר הזה, שכבר מזמן לא נכתבו בספרות הילדים הישראלית סצינות ריאליסטיות על מקררים ריקים ואמהות שעובדות במשמרות כפולות, כמו שגרוסמן מיטיבה לכתוב. ייתכן שגרוסמן בכלל לא היתה צריכה את הנוסחה. אולי מספיק היה לתאר את הדמויות שהיא כל כך היטיבה לתאר ואת סיפוריהן. שם נמצא הלב המקורי של הספר ושם יופיו.
ראה https://www.tapuz.co.il/threads/חדש
-החוקים-ליאורה-גרוסמן-הוצאה-כנרת-זמורה-דביר-תאריך-הוצאה-פברואר-2024-קטגוריה-ילדים-ונוער-נוער-צעיר.15652476/
נערך לאחרונה ב: