חז"ל לא הלכו לפי ידע מדעי אלה לפי האמונות
אותה תקופה ולכן והנחש היה ערום - מה ענין זה לכאן היה לו לסמוך ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אלא ללמדך מאיזו סיבה קפץ הנחש עליהם ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאוה לה (פירוש רש"י לפסוק בבראשית ג,א)
עוד הוכחה שחז"ל האמינו שנחש יכול לרצות מינית אשה היא הסוגיה התלמודית הזו
אישה שנתקלה בנחש וחוששת שהוא נמשך אליה מינית, נתנו חכמים הצעה לבדוק אם אכן נמשך אליה הנחש; תפשוט את בגדיה ותשליכם לפני הנחש. אם נכרך הנחש סביב בגדיה סימן שהתאווה לקיים איתה יחסי מין, ואם לא נכרך בבגדיה סימן שלא נמשך אליה ואין לה ממה לחשוש. אם נכרך הנחש על בגדיה, כלומר מתאווה הוא לשכב עמה, כיצד תינצל מתאוותו? ובלשון חכמים: "מה תקנתה"? תשובה: תקיים יחסי מין עם בעלה בפני הנחש, יראה הנחש שהיא שוכבת עם מישהו אחר ותתגנה בעיניו, כך יניח לה וילך לו. חכם אחר טען שהצעה זו לא תועיל, אלא להפך - תגביר את תאוות הנחש, הוא יראה אותה מקיימת יחסי מין עם בעלה ותשוקתו תבער. לכן הציע חכם זה הצעה אחרת כדי להינצל מתשוקת הנחש: האישה תקצוץ מציפורניה ומשערותיה ותשליך אותם לפני הנחש ותאמר: "אני במחזור וטמאה נידה" כך תתגנה בעיני הנחש והוא ילך לו. עוד אמרו החכמים שאם האישה לא הצליחה להינצל מתאוות הנחש, והוא הספיק לממש את תאוותו ונכנס אל תוך איבר מינה - כיצד יוציאו אותו ממנה? תעמוד האישה על שתי חביות בפישוק רגליים. מתחת לרגליה הפשוקות, מול איבר מינה, יצלו בשר על גחלים יחד עם קערה מתובלת בשחליים (צמח תבלין) עם יין רותח. יריח הנחש את ריח המטעמים ויצא החוצה, כשייצא יתפסוהו בצבת ויזרקו אותו לאש עד שיישרף, כי אם לא יישרף יחזור הנחש אל אותה אישה כדי לספק את תאוותו המינית. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי, עמוד א).
