החוק הבינ"ל וארץ ישראל ../images/Emo127.gif
החוק הבינלאומי וארץ ישראל : אנשים רבים, שמאלנים, אנטישמים, ערבים או סתם עוברי אורח, חושבים שהחוק הבינ"ל עומד בסתירה או לקיומה של ישראל או למדיניות של ישראל באותם שטחים אותם הם מכנים "שטחים כבושים". אסור לישראל לפי החוק הבינ"ל להקים יישובים ביהודה ובשומרון, אותם הם מכנים במקרה הטוב "התנחלויות" ובמקרה הרע משהו "נאצי" כובש עוין ואכזרי . אבל האמת היא שכל אותם אנשים טועים. החוק הבינ"ל נתון לפרשנות. ביסוד ובסיס של ההלכות הבינ"ל המשפטיות מדיניות ישראל אינה עומדת בסתירה לאף כלל בינ"ל, מותר בהחלט לישראל להתיישב ביהודה ובשומרון ובכל חלקי ארץ ישראל, מדינת ישראל אינה כובשת ואינה מחויבת לסגת מאותן טריטוריות. מפתיע ? תעמולה שקרית קשה להפריך אבל זאת האמת לאמיתה. לא צריך להיות עוין כנגד החוק הבינ"ל משום שהחוק הבינ"ל בעדנו !! קצת על החוק הבינ"ל : באופן כללי, החוק הבינ"ל הוא מערכת כללים שהבסיס לצידוק שלהם הוא קודם כל הסכמי. הרעיון הוא שכל מדינות העולם יסכימו על כללים מסוימים ולכן הוא יחייב - מתוקף ההסכמה. לפעמים ההסכמה היא כה רווחת עד שנהוג לומר כי כלל מסוים הוא כלל מנהגי, כלל מחייב אפילו אם לא היתה הסכמה בפועל , מעין הסכמה מכללא. כמו כן נהוג לומר ומקובל לקבוע שיש כללים מסוימים שהינם jus cogens כלומר כללים קוגנטיים שהם קבועים כמעין משפט טבעי - האיסור על השמדת עם למשל. במקרה של ישראל, עולה השאלה האם אמנת ג'נבה הרביעית נכנסת לתוקף. מקובל לומר שאמנות ג'נבה הן אמנות מנהגיות (ראה לעיל) אבל בכל מקרה ישראל חתומה על אמנה זו, ואין חולק שהיא חלה על ישראל. האמנה הרביעית נוגעת לטיפול באוכלוסייה שבשטחים כבושים. מייד עולה השאלה האם אותם שטחים יהודה ושומרון ושטחי 67 האחרים הם שטחים כבושים. לפי האמנה מוגדר ששטחים כבושים חייבים היו להיכבש מגורם לגיטימי אחר. מכיוון שהשטחים לא היו מסופחים למדינות שמהן נכבשו (יהודה ושומרון סופחו לירדן אך הסיפוח הוגדר כלא חוקי על ידי כל מדינות העולם למעט בריטניה - בשנות ה-80 הירדנים הפכו את החלטה זו והשטחים הפכו להפקר) ההוראות לכאורה לא חלות. יחד עם זאת, לפי העמדה של jus cogens והמשפט המנהגי הכללי, ברור שאותן הוראות הומינטאריות צריכות לחול - לא נלך ונרצח אנשים סתם. וכן, בימ"ש הישראלי הכיר שהאמנה אמנם לא חלה אבל אותן הוראות הומינטאריות יחולו. שאלת ההתנחלויות : ישנו סעיף באמנה שקובע שאין להעביר אוכלוסייה לשטח שנכבש. הכוונה בסעיף לפי דברי ההסבר שלו ומנסחיו היתה במקרים שבו אוכלוסייה בכפייה מועברת למקום בניגוד לרצונה, למשל לתוך גטאות במלחמת העולם השנייה שאז נוסחה האמנה לאחר המלחמה. במקרה שלנו, המתיישבים עוברים לשטחים מיוזמתם ורצונם החופשי ללא כפייה ולכן הסעיף אינו תופס. יתרה מכך, הסעיף משמעותו רק בהקשר הכיבוש שכאמור לא מתקיים. יתרה מכך, השטחים שבהם הוקמו התנחלויות הם שטחים שנקנו בכסף או שטחים ריקים, לא שטחים פרטיים של גורם אחר, שזה שוב היתה כוונת הסעיף המקורית לעיל. ועוד - חזרתם של פליטים כדוגמת תושבי חברון שגורשו מביתם לאחר מאורעות תרפ"ט היא היא העולה בקנה אחד עם האמנה, ולכן מצדיקה את יישובים אלו. הזכות הכללית על התיישבות באדמה : זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור ב-1917. הצהרות מדיניות רשמיות מסוג זה הם כללים מקובלים במשפט הבינ"ל. בכתב המנדט ב-1922 נכתב במפורש שהמטרה היא הכנת השלבים להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל והתיישבות בכל שטחיה. כתב המנדט הוא כתב נאמנות, ונאמנות אף פעם לא חדלה ולכן הזכות של ישראל ממשיכה להתקיים. הזכות להתיישב בכל ארץ ישראל הוכרה גם מהטעם ההסכמי של מדינות ערב עצמן, אשר נציגם פייצל חתם על הסכם הבנות עם וויצמן מהתנועה הציונית בזמנו והסכים להתיישבות יהודית בארץ ישראל. ארץ ישראל (פלסטינה) ליהודים. ארצות ערב לערבים. אז אילו טענות אחרות יכולות לעמוד לפלסטינים שזכותם כלאום להתיישב בארץ ישראל מעולם לא הוכרה ? החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם לאחר מלחמת ששת הימים ו-338 לאחר יום כיפור. החלטה זו קבעה כמה דברים, שדווקא מדינות ערב והפלסטינים הם אלו שמפרים אותה. החלטה זו התקבלה בישראל ולכן מחייבת אותה (משפט הסכמי). ההחלטה קובעת שיש להפסיק כל אלימות ולחתור להסכמי שלום באזור. רק בהנחה שיהיה שלום יציב, אפשר שישראל תסכים לסגת מחלק מהשטחים . כלומר אין דרישה לחזרה לקווי 67 אלא נסיגה חלקית במסגרת של שלום איתן ויציב. מודגש אפילו בדברי ההסבר להצעה שאין שום כוונה שישראל תיסוג לשטחים הקודמים. יתרה מכך, מקובל במשפט מנהגי שהתוקפן הוא זה שאמור לאבד לפחות חלק מהשטח כאשר ישנם הסכמי שלום לפיתרון הסכסוך על אדמות שבמחלוקת. ובכן כפי שנראה אין בסיס לכך שעל ישראל לסגת מהשטחים בוודאי שלא עד שכל הערבים יניחו את נשקם - בין השאר פתח וחמאס. מה נותר לפלסטינים ? החלטות או"ם מסוימות. החלטות של עצרת האו"ם הינן בגדר המלצה בלבד (כמו פסיקת בית הדין בהאג שהיתה בגדר המלצה בלבד) ולכן אינן תקפות, כגון החלטה 194 בעניין "פליטים פלסטינים" שלה אף התנגדו כמעט כל מדינות ערב. החלטות מועצת ביטחון נוספות : החלטות מסוימות אכן התקבלו. במסגרת זו אף התקבלו החלטות כנגד התוקף של סיפוח הגולן וירושלים... ואף נגד ההתנחלויות ! אז כיצד זה ייתכן שההתנחלויות אינן מנוגדות לחוק הבינ"ל ? פשוט מאוד, החלטות אלו של מועצת הביטחון היו גם הן המלצות. כאשר מועצת הביטחון מעוניינת לכפות איזשהו הסדר היא פועלת באמצעות פרק 6 או פרק 7 של אמנת האו"ם. פרק 6 כאשר היא מעוניינת לבסס חוק בינ"ל שלו יהיו סנקציות כלכליות וכדומה ופרק 7 כאשר יש לזה משמעות צבאית אופרטיבית מחייבת, כלומר חובה על המדינה לציית להחלטה. ההחלטות בעניין ישראל התקבלו כולן שלא במסגרת פרק 6 או 7 ולכן אינן מחייבות את ישראל. הן אינן במסגרת חוק בינ"ל ולכן אינן מחייבות את ישראל. אין זה מקרי שכך זה היה - מדינות ערב היו רוצות להעביר את ההחלטות כמחייבות אך לא הצליחו. הניסיון לטעון שהן מחייבות למרות כשלונם הוא חוסר תום לב. לצורך השוואה, ההחלטות בעניין תקיפת עירק במלחמת המפרץ התקבלו במסגרת פרק 6 ו-7 ולכן חייבו את עיראק לסגת מכווית. נוסיף ונאמר שכיום יש קריאות גדולות לרפורמות באו"ם מכיוון שקיבל עם השנים הרבה החלטות רבות שאינן צודקות ומתיישבות בקנה אחד עם המוסר. הבעיה היא שבאו"ם יש קואלציות ושיטת ההצבעה גורמת לכך שמתקבלות החלטות לפי אינטרסים שונים. כפי שנאמר, בכל מקרה החלטות עוינות לישראל לא התקבלו בצורה מחייבת כלפינו ולכן אין בעיה, אבל למען הסדר הטוב, מדינות רבות בעולם הביעו תרעומת על השיטה (במיוחד ארה"ב אך גם מדינות אירופה למשל לאחרונה כאשר הפנה האו"ם את שאלת הגדר לבית הדין בהאג כאמור גם במסגרת המלצה) - מכיוון שהחוק הבינ"ל מבוסס על הסכמה, צריך להבין שעמדות מסוימות של האו"ם מכרסמות בעיקרון הזה שהוא הבסיס לצדקתו של החוק, ולכן הוא עשוי לא להיות מחייב עוד מנדבכי היסודות הבינ"ל. אפשר להרחיב רבות על צדקתנו על ארץ ישראל גם לפי כל כלל בינ"ל אחר, אבל העיקרון הפשוט מובן : הצדק איתנו. בוא לא נשכח זאת בעצמנו ויהיה לנו עתיד כאן בארצנו הקטנטונת.
החוק הבינלאומי וארץ ישראל : אנשים רבים, שמאלנים, אנטישמים, ערבים או סתם עוברי אורח, חושבים שהחוק הבינ"ל עומד בסתירה או לקיומה של ישראל או למדיניות של ישראל באותם שטחים אותם הם מכנים "שטחים כבושים". אסור לישראל לפי החוק הבינ"ל להקים יישובים ביהודה ובשומרון, אותם הם מכנים במקרה הטוב "התנחלויות" ובמקרה הרע משהו "נאצי" כובש עוין ואכזרי . אבל האמת היא שכל אותם אנשים טועים. החוק הבינ"ל נתון לפרשנות. ביסוד ובסיס של ההלכות הבינ"ל המשפטיות מדיניות ישראל אינה עומדת בסתירה לאף כלל בינ"ל, מותר בהחלט לישראל להתיישב ביהודה ובשומרון ובכל חלקי ארץ ישראל, מדינת ישראל אינה כובשת ואינה מחויבת לסגת מאותן טריטוריות. מפתיע ? תעמולה שקרית קשה להפריך אבל זאת האמת לאמיתה. לא צריך להיות עוין כנגד החוק הבינ"ל משום שהחוק הבינ"ל בעדנו !! קצת על החוק הבינ"ל : באופן כללי, החוק הבינ"ל הוא מערכת כללים שהבסיס לצידוק שלהם הוא קודם כל הסכמי. הרעיון הוא שכל מדינות העולם יסכימו על כללים מסוימים ולכן הוא יחייב - מתוקף ההסכמה. לפעמים ההסכמה היא כה רווחת עד שנהוג לומר כי כלל מסוים הוא כלל מנהגי, כלל מחייב אפילו אם לא היתה הסכמה בפועל , מעין הסכמה מכללא. כמו כן נהוג לומר ומקובל לקבוע שיש כללים מסוימים שהינם jus cogens כלומר כללים קוגנטיים שהם קבועים כמעין משפט טבעי - האיסור על השמדת עם למשל. במקרה של ישראל, עולה השאלה האם אמנת ג'נבה הרביעית נכנסת לתוקף. מקובל לומר שאמנות ג'נבה הן אמנות מנהגיות (ראה לעיל) אבל בכל מקרה ישראל חתומה על אמנה זו, ואין חולק שהיא חלה על ישראל. האמנה הרביעית נוגעת לטיפול באוכלוסייה שבשטחים כבושים. מייד עולה השאלה האם אותם שטחים יהודה ושומרון ושטחי 67 האחרים הם שטחים כבושים. לפי האמנה מוגדר ששטחים כבושים חייבים היו להיכבש מגורם לגיטימי אחר. מכיוון שהשטחים לא היו מסופחים למדינות שמהן נכבשו (יהודה ושומרון סופחו לירדן אך הסיפוח הוגדר כלא חוקי על ידי כל מדינות העולם למעט בריטניה - בשנות ה-80 הירדנים הפכו את החלטה זו והשטחים הפכו להפקר) ההוראות לכאורה לא חלות. יחד עם זאת, לפי העמדה של jus cogens והמשפט המנהגי הכללי, ברור שאותן הוראות הומינטאריות צריכות לחול - לא נלך ונרצח אנשים סתם. וכן, בימ"ש הישראלי הכיר שהאמנה אמנם לא חלה אבל אותן הוראות הומינטאריות יחולו. שאלת ההתנחלויות : ישנו סעיף באמנה שקובע שאין להעביר אוכלוסייה לשטח שנכבש. הכוונה בסעיף לפי דברי ההסבר שלו ומנסחיו היתה במקרים שבו אוכלוסייה בכפייה מועברת למקום בניגוד לרצונה, למשל לתוך גטאות במלחמת העולם השנייה שאז נוסחה האמנה לאחר המלחמה. במקרה שלנו, המתיישבים עוברים לשטחים מיוזמתם ורצונם החופשי ללא כפייה ולכן הסעיף אינו תופס. יתרה מכך, הסעיף משמעותו רק בהקשר הכיבוש שכאמור לא מתקיים. יתרה מכך, השטחים שבהם הוקמו התנחלויות הם שטחים שנקנו בכסף או שטחים ריקים, לא שטחים פרטיים של גורם אחר, שזה שוב היתה כוונת הסעיף המקורית לעיל. ועוד - חזרתם של פליטים כדוגמת תושבי חברון שגורשו מביתם לאחר מאורעות תרפ"ט היא היא העולה בקנה אחד עם האמנה, ולכן מצדיקה את יישובים אלו. הזכות הכללית על התיישבות באדמה : זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור ב-1917. הצהרות מדיניות רשמיות מסוג זה הם כללים מקובלים במשפט הבינ"ל. בכתב המנדט ב-1922 נכתב במפורש שהמטרה היא הכנת השלבים להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל והתיישבות בכל שטחיה. כתב המנדט הוא כתב נאמנות, ונאמנות אף פעם לא חדלה ולכן הזכות של ישראל ממשיכה להתקיים. הזכות להתיישב בכל ארץ ישראל הוכרה גם מהטעם ההסכמי של מדינות ערב עצמן, אשר נציגם פייצל חתם על הסכם הבנות עם וויצמן מהתנועה הציונית בזמנו והסכים להתיישבות יהודית בארץ ישראל. ארץ ישראל (פלסטינה) ליהודים. ארצות ערב לערבים. אז אילו טענות אחרות יכולות לעמוד לפלסטינים שזכותם כלאום להתיישב בארץ ישראל מעולם לא הוכרה ? החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם לאחר מלחמת ששת הימים ו-338 לאחר יום כיפור. החלטה זו קבעה כמה דברים, שדווקא מדינות ערב והפלסטינים הם אלו שמפרים אותה. החלטה זו התקבלה בישראל ולכן מחייבת אותה (משפט הסכמי). ההחלטה קובעת שיש להפסיק כל אלימות ולחתור להסכמי שלום באזור. רק בהנחה שיהיה שלום יציב, אפשר שישראל תסכים לסגת מחלק מהשטחים . כלומר אין דרישה לחזרה לקווי 67 אלא נסיגה חלקית במסגרת של שלום איתן ויציב. מודגש אפילו בדברי ההסבר להצעה שאין שום כוונה שישראל תיסוג לשטחים הקודמים. יתרה מכך, מקובל במשפט מנהגי שהתוקפן הוא זה שאמור לאבד לפחות חלק מהשטח כאשר ישנם הסכמי שלום לפיתרון הסכסוך על אדמות שבמחלוקת. ובכן כפי שנראה אין בסיס לכך שעל ישראל לסגת מהשטחים בוודאי שלא עד שכל הערבים יניחו את נשקם - בין השאר פתח וחמאס. מה נותר לפלסטינים ? החלטות או"ם מסוימות. החלטות של עצרת האו"ם הינן בגדר המלצה בלבד (כמו פסיקת בית הדין בהאג שהיתה בגדר המלצה בלבד) ולכן אינן תקפות, כגון החלטה 194 בעניין "פליטים פלסטינים" שלה אף התנגדו כמעט כל מדינות ערב. החלטות מועצת ביטחון נוספות : החלטות מסוימות אכן התקבלו. במסגרת זו אף התקבלו החלטות כנגד התוקף של סיפוח הגולן וירושלים... ואף נגד ההתנחלויות ! אז כיצד זה ייתכן שההתנחלויות אינן מנוגדות לחוק הבינ"ל ? פשוט מאוד, החלטות אלו של מועצת הביטחון היו גם הן המלצות. כאשר מועצת הביטחון מעוניינת לכפות איזשהו הסדר היא פועלת באמצעות פרק 6 או פרק 7 של אמנת האו"ם. פרק 6 כאשר היא מעוניינת לבסס חוק בינ"ל שלו יהיו סנקציות כלכליות וכדומה ופרק 7 כאשר יש לזה משמעות צבאית אופרטיבית מחייבת, כלומר חובה על המדינה לציית להחלטה. ההחלטות בעניין ישראל התקבלו כולן שלא במסגרת פרק 6 או 7 ולכן אינן מחייבות את ישראל. הן אינן במסגרת חוק בינ"ל ולכן אינן מחייבות את ישראל. אין זה מקרי שכך זה היה - מדינות ערב היו רוצות להעביר את ההחלטות כמחייבות אך לא הצליחו. הניסיון לטעון שהן מחייבות למרות כשלונם הוא חוסר תום לב. לצורך השוואה, ההחלטות בעניין תקיפת עירק במלחמת המפרץ התקבלו במסגרת פרק 6 ו-7 ולכן חייבו את עיראק לסגת מכווית. נוסיף ונאמר שכיום יש קריאות גדולות לרפורמות באו"ם מכיוון שקיבל עם השנים הרבה החלטות רבות שאינן צודקות ומתיישבות בקנה אחד עם המוסר. הבעיה היא שבאו"ם יש קואלציות ושיטת ההצבעה גורמת לכך שמתקבלות החלטות לפי אינטרסים שונים. כפי שנאמר, בכל מקרה החלטות עוינות לישראל לא התקבלו בצורה מחייבת כלפינו ולכן אין בעיה, אבל למען הסדר הטוב, מדינות רבות בעולם הביעו תרעומת על השיטה (במיוחד ארה"ב אך גם מדינות אירופה למשל לאחרונה כאשר הפנה האו"ם את שאלת הגדר לבית הדין בהאג כאמור גם במסגרת המלצה) - מכיוון שהחוק הבינ"ל מבוסס על הסכמה, צריך להבין שעמדות מסוימות של האו"ם מכרסמות בעיקרון הזה שהוא הבסיס לצדקתו של החוק, ולכן הוא עשוי לא להיות מחייב עוד מנדבכי היסודות הבינ"ל. אפשר להרחיב רבות על צדקתנו על ארץ ישראל גם לפי כל כלל בינ"ל אחר, אבל העיקרון הפשוט מובן : הצדק איתנו. בוא לא נשכח זאת בעצמנו ויהיה לנו עתיד כאן בארצנו הקטנטונת.
