תודה על מענה..
אז ככה, ראשית זה הנושא של תעסוקה, למדתי כל כך הרבה דברים בחיים, ועדיין לא מצליחה להתפרנס מהם.
למדתי בזמנו הילניג, ואחכ לא התחברתי לזה, אח"כ למדתי אורה סומא רוחניות, למדתי גם תיקשור, יש לי תעודת הנדסאי, ואוטוטו עומדת לסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה.
אבל מרגישה שזה לא מספיק, כלומר אני כבר יודעת מה הייעוד שלי בחיים,
לעבוד בתחום של בריאות הנפש, שבו יש לי ניסיון של 7 שנים.
אבל כרגע עם התואר ראשון, זה כאילו לא מספיק, אין הרבה משרות, הרוב דורשים עו"ס או ריפוי בעיסוק. והמשרות המוצעות לי זה מדריכי תעסוקה, מדריכי שיקום, שהשכר בהם על הפנים. לכן מרגישה כאילו צריכה לרדוף אחרי הפרנסה שלי. כרגע בגלל זה לא עובדת, כי לא רוצה להתפשר. די נמאס.
וגם לא כל כך בא לי לעשות תואר שני, כלומר יכולה לעשות הסבה לעו"ס אבל פה גם יש בעיה, אין לי ממוצע ציונים גבוה, והרוב דורשים מעל 82, 85.
זה מתסכל נורא. וגם העבודה שלמשל בסיעוד, מרווחים 9,000 ועו"ס או תואר בפסיכולוגיה (תארים אחרים) זה כמעט חצי מזה..? איפה ההגיון..???
ובעיה שנייה שבגללה מרגישה שצריכה לרדוף אחרי החיים, זה הנושא של זוגיות. לצערי לא מצליחה לייצר את זה בחיים שלי.
ולא מצליחה להגיע לדייט. שנים לא היה לי דייט, ולא מתביישת להגיד זאת, פשוט נראה שמצב הגברים בארץ מדרדר. גם מסיפורים אחרים שאני שומעת.
אז מרגישה כרגע תיסכול עמוק, שכאילו לא הולך לי בחיים. גם מבחינה תעסוקתית וגם מבחינה זוגית, אני רוצה משפחה, ילדים, להיות מאושרת.
מה לא מגיע לי להיות מאושרת בחיים האלה..?
תודה על המקום לשתף (ומצטערת אם חפרתי)
