החיים כתהליך לימוד - וה-1 בספטמבר

[חצישלישרבע]

החיים כתהליך לימוד - וה-1 בספטמבר

באופן אישי אני מרגישה שמה שאני לא עושה - אני לומדת משהו. כמעט כל חוויה היא בעלת ערך אם מתבוננים בה ומפיקים ממנה את מה שגלום בה. זו, בין היתר היתה הסיבה עבורי לפתוח את הפורום הזה: חשתי שמגורים עצמאיים לימדו אותי המון, ולא רק במישור הפרקטי. מתוך האמונה הזו אני גם משתדלת לחיות את החיים שלי: כל הזמן ללמוד דברים חדשים, ובתחומים שונים. בתחומי כלכלה, משפט, אמנות, ידע כללי, ספרים, מוזיקה.שנאמר, מה שבא - ברוך הבא. ה-1 בספטמבר תיכף מפציע, כזכור הזמן בו תלמידים בבתי הספר שבים לספסל הלימודים. זה מאוד אופנתי כיום ללעוג לכל חולייה של מערכת החינוך, ושבה ועולה הטענה (למשל בכתבה המטופשת הזו), שבעצם בבית הספר לא לומדים שום דבר מועיל לחיים. אני אישית ממש לא חושבת כך. אני מודה, למדתי בבית ספר טוב, אבל גם שם היו נשמעים הקולות שבעצם בית הספר והתעודה שמקבלים בסופו לא נותנים בתכלס כלום. אני יודעת שהלימודים בבית הספר נתנו לי את היכולות ללמוד עוד דברים, ואת הבסיס ליצור ממנו הרחבות ידע בכל מיני תחומים. אמנם שיכללתי את מיומנויות הלימוד שלי מאז במהלך הלימודים באוניברסיטה, אבל השיטות הבסיסיות ששימשו אותי אז, משמשות אותי גם כיום, לכל תחום. האופן בו אני מסכמת, האופן בו אני מעצבת הבנה, הגיבוש הבסיסי של תובנות, הכל נוצר בימות בית הספר, ורק השתכלל מאז, לא השתנה באופן מהותי. וכל זה מבלי להזכיר את העובדה שלומדים להתמודד עם מערכת חברתית של דומים לך (peers) על כל הקשיים שכרוכים בכך. האם אתם חשים, ובמיוחד בתקופה של גיבוש עצמאות והתמודדות עם הרבה אתגרים הכרוכים במגורים לבד, שמערכת החינוך לא העניקה לכם בסיס איתן? האם גם אתם מהלועגים לכל מה שמריח ריח בית-ספר, או שדווקא אתם מרגישים שבסופו של דבר, אחרי ששכך לחץ הבחינות ונותרו רק זכרונות, קיבלתם די הרבה ממערכת החינוך

 

[H20]

אך פעם לא הבנתי את הטענה ש "בבית-

הספר לא לומדים שום דבר מועיל לחיים". מה בדיוק המתנגדים היו רוצים שהילדים ילמדו בביה"ס? לבשל, לנקות, לשתול ירקות בגינה, להחליף צמיג במכונית? החיים לא עשויים רק מדברים "מועילים". ברמה הפרקטית ביותר, בית-הספר מכין אותנו למבחני הבגרות, שבלעדיהם אין כניסה לרוב המוסדות להשכלה גבוהה. נוסף לזה, מקבלים תרגול לא רע באיך ללמוד ובאיך להתמודד עם לחץ של מבחנים. חלק מחומר הלימודים הוא בעל חשיבות בלימודים הגבוהים וסתם כהעשרה והרחבת אופקים. אני, למשל, מאוד אוהבת לקרוא, אבל קשה לי להאמין שבלי שיעורי הספרות הייתי נחשפת לשירת ימי-הביניים. חבל, לא?

 

[newKiticat]

אני חושבת שיש צורך

ללמד וללמוד תרבות מינמלית מכל הסוגים- ולתת לאותו תלמיד את האופציה והיכולת להתעניין יותר לעומק בתחום שיותר מושך אותו. יש דברים שלמדתי באופן כפוי במשך 4-5 שנים וזה היה מיותר. יש בעיות בתוכניות הלימודים- כך שאני יודעת בוודאות שיש חומרים מסויימים שלמדתי כל שנה מחדש- בדיוק אותו דבר. (בעיקר בלשון.) כי אין רציפות בהעברת החומר, או במורים. כן- ללמוד לבשל, להתעסק עם חקלאות (ואני אגב למדתי "חקלאות" וזו הייתה חוויה מעניינת....). הלימודים חשובים- ולמרות שאני מתעבת בכל רמ"ח איברי מתמ' אני חושבת שמתמ' לשון (עוד מקצוע שנוא ביותר!), ספרות, חיבור והבעה וספורט הם חשובים. מצד שני, אין מספיק דגש על המדעים השונים, ועל תרבות ואומניות שונות.

 

[ailag]

הרעיון בטענה

את לא שומרת את מה שלמדת בבי"ס. לומדת ושוכחת. אז מה הטעם? אולי בספרות נחשפים ליותר, אבל קשה לי להאמין שמישהו יזכור אם חוצי הזווית חוצים זה את זה לקווים ביחס של 1:2 או שמא אלו היו התיכונים. אני לומדת פיזיקה, למדתי מתמטיקה ועדיין לא אכפת לי מאותם חוצי זווית. שילמדו דברים שמפתחים את החשיבה, לא לשנן ולהקיא.

 

[H20]

אני דווקא מרגישה שדי פיתחו לי את

החשיבה בביה"ס. כן, כולל גיאומטריה לא תמיד, אולי לא מספיק, אבל אני ממש לא יכולה להגיד שכל הלימודים היו שינון והקאה. חוץ מזה, לפחות אצלי בכיתה (לא זוכרת מה הלך בשאר השכבה) היו מעט הברזות וכן ניתן מקום לעצמאות במקצועות ההומניים.

 

[newKiticat]

תמיד יש מקום לשיפור

יש דברים שמומלצים לשנות, אבל באופן כללי, אני מאוד אהבתי את תקופת הלימודים שלי. מלבד ההתעלוליות שהשאירו בי צלקות טראומיתיות מהיסודי, אני מאוד אהבתי את התיכון.... אני מודה. שלמרות שקראתי ספרים ובכמויות אדירות, רק אחרי שנכנסתי למגמת ספרות, למדתי להבין את זה. (ולי הייתה מורה מיוחדת וייחודית במינה!!!) אז כן, אנחנו לומדים איך לתרגל ולהפעיל את המוח. אבל לפעמים יש דברים שחוזרים על עצמם בפעם ה3-4, וזה רק מנוון את המוח! אני קיבלתי המון. יותר מתעודת בגרות קיבלתי...

 

[חצישלישרבע]

לא כ"כ הבנתי

בהודעות שלך את נכנסת למה דווקא היה לא בסדר בלימודים. אני לא באה לפתוח פולמוס של מה צריך לשנות במערכת, כי בימים אלו פחות או יותר כל אחד כותב את דעתו בעניין, וכולם בעיקר משמיצים ומגדפים את מה שיש. אני לא טוענת שהמצב הוא טוב, ואכן יש מקום לשיפור ניכר, אבל אחד הטיעונים שעולים שוב ושוב זה שמערכת החינוך לא נותנת כלום: שבן-אדם יוצא החוצה מהמערכת בלי שום כלים, בלי שהוא רכש שום ידע מועיל, שכל הדבר הוא בסופו של דבר בייביסיטר בשביל ההורים ובזבוז זמן בשביל מי שנמצא בבית הספר. האם כך את מרגישה? ואם לא, מה את קיבלת ממערכת החינוך שאת מרגישה שכן עוזר לך ב"חיים האמיתיים".

 

[newKiticat]

מה כן קיבלתי?

לא רציתי להשמיץ. באמת שלא. אני קיבלתי הבנה על איך שהחיים באמת עובדים. קבלת אחראיות. התפתחות האישיות והאופי שלי על ידי פתיחות מכיוון המורים. יכולת שלא תסולא בפז, להתסכל על ספרים בצורה שונה. הכרתי שירה!!! והכי חשוב- אינטרקציה עם אנשים. המסגרת החברתית בזמן הלימודים- היא דבר שלא יוכל לחזור על עצמו- וזו חוויה מדהימה כשלעצמה. אהה- גם- למרות שאני מתמצאת במפות די מעולה, בגיאו' לפני כמה שנים, למדתי להכיר מפות חדשות- כמו חקלאות. אותה מורה לגיאוגרפיה, שהייתה גם מחנכת, ומורה לעוד משהו (בחיי שאני לא זוכרת) הטמיעה בי את החשק לעבוד קשה, לחקור, ולהוציא חומר ממקורות מידע שונים. היא גם עודדה אותי לעשות תמיד יותר..... המחנכת הבאה שלי הייתה קיר תמיכה עצום כאשר היכולות שלי בכתיבה יצאו לאור. היא עודדה ותמכה, והשוויצה בי.

מורת ספורט נוספת הייתה זו שלימדה אותי- שלאחרים באמת אכפת ממני.... חוץ מזה, היו לי כמה התקלויות (כמה הרבה....) עם היועץ והפסיכי של בית הספר, מה שסיפק לי הזדמנויות נהדרות להוציא לאור את מיטב הציניות שלי.... אחח. זה היה כיף.

 

[karnaf7]

אני דוקא חושב שלא מקבלים שם הרבה

זו הסיבה שגם עזבתי בסוף י"א את ביה"ס. אני חושב שמערכת החינוך קובעת יעדים ומדדים שפוגעים בחינוך בשם הישגיות מטופשת (ישנה הישיגיות לא מטופשת אבל לא זו). לא מלמדים בבית הספר כישורים חברתיים, זה משהו שנרכש ע"י כל אדם כשהוא בא במגע עם אחרים. לדעתי המערכת לא תהיה ברמה עד שאנשים ברמה יהיו הרוב בא (היו מספר מורים בעלי שיעור קומה אבל הם היו במיעוט). אני אישית החלטתי שבמקום לבזבז את זמני במקום שמה שחשוב בו זה מבחנים ולא דרך ארץ, אלך לשנת שירות. (זו הסיבה שמאז גיל 17 אני לא גר עם הורי אלה רק מבקר אצלם). יש אלטרנטיבה מעולה למערכת הרגילה והיא החינוך הדמוקרטי, אבל על זה אולי אפרט בפעם אחרת.

 

[עמית22]

../images/Emo45.gif

 

[ailag]

הנה כמה מהדברים שלמדתי

שתראי למה אנשים מזלזלים בבי"ס. למדתי, למשל, שאנשים שהבריזו כל השנה מבי"ס בסופו של דבר גומרים בערך כמוני, שהתפלחתי אולי פעם אחת בכל בי"ס. ולמדתי שגם אם אני אתאמץ, אף אחד לא ישים על זה (ד"א, היתה לי בעיה של איחורים שהתאמצתי לתקן. היתה למורה שלי בעיה של הברזות והוא נראה אדיש לזה. מי מאתנו נענש יותר?), השיעורים לימדו אותי לשתוק ולהנהן במקום להשתמש בשכל (למשל, המורה לספרות פשוט אמרה "לא" כשהצעתי פירושים משלי.. יש לי עוד דוגמאות מספרות אם אתם רוצים לשמוע) ושלאף אחד לא באמת אכפת (מתוך יאוש מבי"ס הייתי ערה כל הלילה וישנה בשיעורים. מה אמרו לי? אל תשני בשיעורים. אף אחד לא חושד שאולי יש פה בעיה?) אני לא סתם נותנת מקרים רעים שהיו לי בבי"ס אלא באמת נותנת דברים שגויים שלמדתי מבי"ס, ושאח"כ הייתי צריכה ללמד את עצמי מחדש שהם לא נכונים. בי"ס הוריד את הביטחון העצמי שלי לאפס ודוקא הצבא היה לי יותר קל מבי"ס (לפחות שם הרוע היה צפוי, וגם לא כזה נורא כמו בתיכון) ועזר לי להתאפס על עצמי. בתכלס, לא לומדים שום דבר שמשנה בבי"ס. הסטוריה - לא זוכרת כלום, כי זה היה משעמם. ממילא היה אכפת להם שאני אשנן את הסיבות לעליית רפובליקת ויימר יותר ממי שהיתה רפובליקת ויימר. מה שכן למדתי, זה שבכתה י"ב (1998) גיליתי על קיומו של מסך הברזל. אף אחד לא סיפר לי שהיה כזה דבר, גם לא .. *אהמ* .. בי"ס. עד י"ב. אזרחות - המורה, כאמור, התפלח בהרבה שיעורים. ואז הבטיח לי ציון מגן מסוים ונתן ציון קצת אחר. זה לימד אותי לא לסמוך על מורים לאזרחות אולי

מתמטיקה, פיזיקה עניינו אותי ועל כן למדתי לשנן אותם יפה. עוד משהו שבי"ס מלמד הוא הצורך במענה מהיר לשאלות. אנשים אצלנו חיפשו תשובות בספרים במקום לחשוב כ"כ הרבה, שהמורים היו כותבים לי הערות בעבודה על כך שלא ציינתי את המקורות (לא היו כאלה, הצלחתי לחשוב את כל העבודה הקלה הזאת לבד). אני עכשיו רואה את זה על תיכוניסטים, למשל כשאני מסבירה להם תרגיל בפיזיקה/מתמטיקה או מלמדת אותם לתכנת נכון. אם הם היו צריכים לכתוב אלגוריתם עם 5 חלקים, הם ינסו במקומו לעשות if a<b . כשזה לא עוזר, אני מנסה להגיד להם שיש לו 5 חלקים, הם יישמו את החלק הראשון ויגידו שסיימו . ואז יתפלאו שהתוכנה לא עובדת. בכלל, החינוך בארץ לא ממוקד. הם רוצים ללמד את התלמידים להיות מסוגלים לפתור את שאלה א' ב' ו-ג', או לזכור את נושאים ד'-ח'. הם לא חושבים אם הנושאים מספיק חשובים, ולא שמים לב שממילא את רוב החומר ששיננּו נשכח - אז למה לא ללמד מעניין יותר, עם יותר דגש על עיקר לעומת טפל, וללמד בעיקר איך ללמוד ולחשוב? מתמטיקה לא מסוג של שינון, למשל, מלמדת איך לחשוב. פיזיקה גם. לחקור וללמוד בעצמנו נושאים בהומאני ילמד אותנו איך ללמוד. אבל בוק ריפורטס כמו שהם היום, יחד עם הגישה של בי"ס והעידוד באינטרנט לפשע, רק מלמדים ילדים לחפש עבודות בגוגל. נ.ב. ניו קיטי קאט הזכירה לי את עניין היועצים - בחט"ב (בי"ס שונה מהתיכון) למדתי לא לסמוך על יועצים: כשסיפרתי ליועצת את אחד הסודות הכי גדולים שהיו לי, היא שלחה אותי לקרוא לכמה אנשים בשכבה שהיו קשורים לסוד ופשוט סיפרה להם. הוא נפוץ בכל השכבה ואני הבנתי בדיוק כמה אני צריכה לאהוב אנשים אחרים. במקרה אחר קראו לי ליועצת בגלל שהרגשתי רע בבי"ס. על חשבון השיעור היחיד בו לא הרגשתי רע. במקרה אחר גילינו שלחדר היועצת יש אקוסטיקה מעולה למסדרון. school sucks. *** כל הדעות והתיאורים נכונים לשנת 99, אז סיימתי תיכון.

 

[Springy]

../images/Emo45.gifמסכימה עם כל מילה

אני בניגוד לגליה הייתי מאילו שהבריזו, דווקא כי כן רציתי ללמוד - ונראה לי ביזיון שמקריאים לי מתוך ספרים ומבזבים את זמני היקר. זה לא הפריע לי להשיג תעודת בגרות ולהמשיך ללימודים אקדמיים. מה שכן, אם הייתי מחכה עוד שנה אחת להרשם, הייתי נאלצת להתחיל לחזור על בגרויות, עקב רעיון מבריק של המורים בבית ספרי למשוך את ציוני המגנים כלפי מטה, משום שאם יהיה פער גדול מדי בין המגן לבגרות, תקום ועדת חקירה. כתוצאה מהורדת הציונים, יש לי בגרויות שגבוהות מהמגנים ב-20 נק'. מיותר לציין שמעולם לא נקראתי למשרד החינוך להסביר איך קרה דבר. לטעמי, כל השיטה בארץ דפוקה. העניין הזה ללמוד מסעיף ד-ח מדהים: לפני כל בגרות מקבלים "מיקוד", כלומר מה החומר שיכלל בבחינה. ואז מי ששפר מזלו והמורה שלו לימד את הנושאים הנכונים - זכה, ומי שלא, נאלץ להתמודד עם כמויות חומר בכוחות עצמו. אותנו הפנו לספרים של האונ' הפתוחה... והדוגמה שאני נותנת תמיד כשאני מסבירה מדוע אני לא שמה על מערכת החינוך: בשנה שאני סיימתי תיכון - 99 (כמו גליה) - ירד מהבגרות בהיסטוריה החומר שעסק במלחמת העולם השניה. מאחר ולא הספקנו להגיע לשם לפני שניתן המיקוד, מבחינתי, מלחמת העולם השניה מעולם לא התקיימה. enough said.

 

[חצישלישרבע]

כלומר אם הבנתי נכון

לא קיבלתן מהלימודים פשוט שום דבר? אף פעם? זה נראה לי מקרה קלאסי של לשפוך את המים עם התינוק. אני לא מתווכחת עם הטענה שיש הרבה שדורש שיפור, מה שמרגיז אותי זו הדיאלקטיקה, שמאוד רווחת בארץ בכל עניין, ולפיה אם משהו רע, הכל רע. גם לי היו לפעמים פערים משמעותיים בין המגן לבגרות, ולמעשה אני לא חושבת שהיה איזשהו ציון מגן שהגן עלי. והיו הרבה דהרים שלא מצאו חן בעיני בשיטה, אבל במקביל, אני עדיין יכולה לומר שקיבלתי הרבה. למשל, הרבה פעמים קוראים לבית הספר "בית חרושת לציונים", וקובלים על זה שלכאורה זו מכונה משומנת לסיום בגרויות. ספציפית ביה"ס שלי מאוד השתדל להעניק לנו חוויה אחרת (ועדיין היו שפע של אנשים ששנאו אותו), אבל אני חייבת לומר שעבורי הבגרויות היו לקח מאוד חשוב בהשגת מטרות: זה היה תרגול מצויין בזיהוי מטרה, גיבוש אסטרטגיה, ביצוע של דברים שלב אחרי שלב, ולבסוף השגת תוצאה. אני יכולה להעיד שהגישה, שאז שוכללה עבור מבחני הבגרות, משמשת אותי כיום לסוגי מטרות שונים ומשונים, ואני שמחה על כך.

 

[karnaf7]

אני למשל למדתי

שהמשפט "באלימות לא פותרים שום דבר" אינו קביל בבית הספר כפועל יוצא למדתי ללכת מכות (מה אניעשה, עד בי"ס האמנתי למשפט הזה ואז חטפתי). למדתי שלפעמים אנשים (מורים אבל זה תקף לכולם) שואלים לדעתך, הם מתכוונים לדעתם הם - גליה והמורה לספרות זו דוגמא טובה) למדתי שאפשר להצליח בלי לשקר / להעתיק (אם כי הרוב לומדים את ההיפך וזה לקח אישי שלי). למדתי שבית הספר ילחם על תלמיד שרוצה לעזוב רק אם אמא שלו מורה שם וזה יראה רע (אמא שלי היתה מורה שם, יאמר לזכותה - אחת הנערצות) אבל על אחרים שגם ככה יורידו את ממוצע הבגרויות או את כמות הזכאים לבגרות נלחמים שילכו. חציש, מובן שלמדתי גם דברים אחרים חיוביים, אבל הרע מאפיל בהחלט על הטוב. לא כולם במערכת החינוך (הרוב לא) הם כמו נימשון שהלכה לשם בגלל אידיאלים)

 

[עמית22]

מזדהה עם כל מילה

 

[Springy]

גם לכם היו את המורים האלה

שאם לא הייתם כותבים להם בבחינה את התשובה ב-ד-י-ו-ק בשורות שהם הכתיבו אותה בשעור, הם פשוט לא היו מצליחים למצוא אותה?

 

[ailag]

המורה שלי לספרות

לימדה אותנו על סיפורים ולפעמים נתנה כמה דימויים. (טוב, שניים בכל השנתיים שהיא לימדה אותנו) באיזה שיר, מתישהו היא הקבילה את מה שקורה בו לעוף החול (הפניקס) שכל 1000 שנה מת וקם לחיים. היה ברור שלא כיוונו בשיר לעוף החול, וגם לה זה היה ברור - אבל באמת נחמד שהיא מעשירה את המחשבה שלנו עם התייחסות לדבר שונה לחלוטין אך עם קווי דמיון. אז למה כשלא הזכרתי את עוף החול במבחן ירדו לי נקודות? הרי עניתי על השאלה כמו שצריך! וגם באיזה שיר מופיעה השורה "הייתי מלך המלח ליד הים", משהו כזה. היא נתנה לנו לנחש פירושים והעלו דוקא דברים יפים מאוד. היא סיפרה שבאיזה מפגש עם המשורר הוא אמר (אוי, הפלצנות) שאין למשפט הזה פירוש מוגדר וכל אחד מוזמן לפרש אותו לעצמו. ואז היא לימדה אותנו את הפירוש שלה ועליו נבחנּו.

 

[Springy]

בשנה א', בשיעורי פיזיקה

כשכמה בנות הודיעו שהן היו גרועות במתמטיקה ובפיזיקה בתיכון ולכן לא יכולות להתמודד עם זה באוני', המרצה שלנו אמרה: "בואו נחכה קצת לפני שאתן פורשות - יש סיכוי לא קטן שאם לא הייתן מוצלחות בתחום בתיכון, מי שאשם הוא מי שלימד אתכן." מישהי ענתה לה: "קל לדבר כשמעולם לא היתה לך בעיה עם הדברים האלה". המרצה ענתה: "אז תני לי לגלות לך משהו - אני סיימתי תיכון עם 3 יח' מתמטיקה בציון עובר בקושי."

 

[ailag]

או! או! עוד סיפור על ספרות

שרציתי לספר יחזק חלק מהנקודה שלך: (וזה דוקא על בגרויות) ב-5 יח"ל ספרות יש יחידה של מבחן בעל פה. (כבר דבילי) מישהי שאני מכירה הלכה למבחן, ושאלו אותה בין השאר: בסיפור <שכחתי את השם> של אורלי קסטל-בלום, האם הסיפור יכול היה להתקיים בעיר שהוזכרה או בכל מקום בארץ? היא חשבה שניה, ואמרה שבכל מקום. הבוחן אמר "לא" והמשיך הלאה. בלי הסבר, בלי דיון, בלי כלום! עכשיו, במקרה אני מכירה את אורלי קסטל-בלום. בפעם הבאה שראינו אותה, אני ואמא שלי שאלנו אותה את אותה השאלה. נחשו מה היא ענתה.. הסיפור יכול היה להתקיים בכל מקום בארץ. אבל מה היא יודעת? אתם מבינים? לו אורלי היתה ניגשת לבגרות בספרות, היא היתה נופלת בשאלה על הסיפור של עצמה!

 

[Springy]

בגדול - לא יותר מדי

ועובדה שאני לא זוכרת כמעט כלום מהתיכון... היתה לי מורה אחת נפלאה, שהסתבכה לא פעם מפני שלא לימדה "לפי החומר של משרד החינוך", ובזכותה סיימתי בגרות, אבל חוץ מזה, sorry, לא. אל תשכחי שבכל זאת יש בעניין הרבה משקל לבית הספר הספציפי והנפשות הפועלות בו - אני רוצה להאמין שבית הספר שלי היה הרבה מתחת לממוצע בעניין הזה. אם היו שם אנשים שונים, עם קצת רצון ללמד, עם קצת יוזמה וכריזמה, אולי דברים היו נראים אחרת. סביר שדברים היו נראים אחרת... אבל היתה שם חבורת מורים איומים שלא ניתן לפטר מטעמי קביעות, שהכתיבה את הטון: היכנס לכיתה, הקרא את החומר שהעתקת מספר עזר כלשהו, צא מהכיתה. שום ידע נראה לעין בחינוך - מלאכת קודש בעיניי - ושום עניין וידע באיך עובדים עם בני נוער, שנמצאים בגיל לא פשוט. אני שמחה שלך היתה חוויה שונה, ואני עוד יותר אשמח לשמוע שאני במיעוט לגבי הרגשתי כלפי בית הספר... אני בכל אופן לא רכשתי שום אסטרטגיות מהסוג שציינת - איך ללמוד למדתי במהלך הקורס הצבאי ובשנה א' של הלימודים האקדמיים. אגב לימודים אקדמיים, כשאמרתי, דווקא בנימוס, למחנך הכיתה שלי בכיתה ט' שאני לא מחזיקה משיטת הבגרויות ושאני לא חושבת שהמורים משקיעים בתלמידים את מה שהם אמורים להשקיע, הוא הזמין אותי לעזוב את הלימודים וללכת לעבוד בשוק...