החיים לפני שהפכתי לאמא

[rona25]

החיים לפני שהפכתי לאמא ../images/Emo42.gif

רציתי לשתף - ביום חמישי התקשרה חברה שלי אחה"צ והציעה בספונטניות שנצא להופעה של "היהודים" באוניברסיטת ת"א הבעל היה בבית ולכם לה היתה התלבטות - הלכנו שתינו ונהנינו כ"כ. אני נהניתי בעיקר מהתחושה של "ככה הייתי בדיוק לפני שתומר נולד", מתחושת החופשיות הזו לקפוץ להופעה ולהנות מבלי לחשוב עליו לכמה שעות, לראות אנשים צעירים (סטודנטים) ולהגיש צעירה שוב פעם, להנות מהמוזיקה ומהאווירה ולחזור הביתה מאוחר זו תקופה שאני נורא מתגעגעת אליה ולא תחזור יותר

האם את מכירות את זה?

 

[משוש30]

כן. אבל חוץ מהספונטניות שבאמת

הולכת קצת לאיבוד (אם כי ראית לא לגמרי...) אפשר בהחלט לסדר כמה פעמים בחוד בהם את יוצאת רק עם הבעל או רק עם חברה ולוקחת את הזמן, מבלה בחברת מובגרים (או צעירים איך שתרצי להגדיר את זה...) וחוזרת בשעה שבא לך. זה לא בשמיים ובאמת כדאי לעשות את זה. יופי שנהנית לך ככה בספונטניות. חוץ מזה אני מסתכלת על האמהות שלי כעל תקופה אחרת בחיים. אני לא יודעת בת כמה את (25 זה עדיין תקף?) אבל אני עשיתי את מתן בגיל 31 וממש עד לרגע האחרון עשיתי חיים משוגעים (כולל ברזיל בחודש שישי).אני מרגישה שעשיתי המון בחיים שלי והספקתי לעשות ולראות ולחוות עד הסוף את תחושת הלבד והשגעון והחופש ועכשיו אני בפאזה אחרת. בגלל שנכנסתי להריון בגיל מבוגר אני מרגישה שממש מיציתי את התקופה ההיא ולא נראה לי שאני רוצה לחזור אליה. טוב נו כמו שהיה לך עכשיו ערב פה וערב שם אבל טוב לי במקום בו אני נמצאת.

 

[אדר שלי]

להרגיש צעירה...../images/Emo168.gif../images/Emo141.gif

קודם כל, יופי שנהנית ומאוד חשוב שהתאווררת וגם ככה את יודעת שזה אפשרי - לגדל תינוק וגם לצאת לבלות מדי פעם. אני דווקא לא מזדהה עם הגעגוע ל"חיים הקודמים" שלי, אולי כי אני לא מגדירה אותם ככה. אני מרגישה שעשיתי כל-כך הרבה עד שילדתי ומיציתי (אם בכלל יש דבר כזה) את ה"חופש" שהיה לי. כרגע זה לא חסר לי ואני נהנית גם עם אדר בכל מקום. זו פשוט "תוספת" מדהימה לחיים שלי ולא "חיים אחרים". אני גם לא נהנית מ"לא לחשוב עליו לכמה שעות". אני מניחה שגם את לא "נהנית" מזה, אלא שפשוט היה לך טוב לבלות, וטוב שכך. נראה לי שאפשר בהחלט למצוא את "שביל הזהב" בנושא הזה ומדי פעם לצאת עם חברות, או לארגן בייביסיטר ולצאת עם הבעל. תמשיכי לבלות!

 

[חושחושה]

אני מאוד מכירה את התחושה הזו,

למרות שילדתי בגיל מופלג, הראשון בגיל 35, השני בגיל41, ז'תומרת הספקתי המוןןןןןןןןן! אבל כדי לפזר את התחושה הזו, אני דואגת בשנים האחרונות, להפגש באופן די קבוע (כשמסתדר כמובן) עם חברה טובה לקפה, להסתובבויות בת"א, לסרט לא מעניין אותי, נראה לי בזבוז זמן! נורא נורא אוהבת לרקוד, זה הכי חסר לי מ- "החיים הקודמים", אבל זה לא קורה היום כי אני פשוט לא מוצאת את המקום שבא לי ללכת לרקוד בו, באופן כללי אנחנו עושים כמעט הכל יחד עם הילדים, זו ראייה אחרת, ולהפתעתנו....גם די נעימה! שיהיה לנו כייף, שבוע חדש!

 

[נטלי של 3 מלאכים]

אולי תתחילי לחשוב אחרת ?

גם לי יש המון דברים שאני "מתגעגעת אליהם " מלפני הילדים (בתקופה הפרהיסטורית - בכ"ז הגדול שלי כמעט בן 10) ולמה המרכאות? כי שיניתי פאזה בחיים - אני חושבת כמו חושחשה (מקווה שכתבתי נכון ) שאפשר לעשות עם הילדים המון - ואני לא מצטערת לרגע על כל מה שהשארתי מאחור (והתחתנתי צעירונת בת 21) כי אני יודעת שמה שאני רוצה לאט לאט יתגשם - גם עם הילדים אני לומדת אני מתפתחת - ואם אני מרגישה שחוקה עייפה ורוצה להיות עם עצמי - כמוש אמרו כולן - מפרגנת לי ערב פה ושם עם חברות או אחותי ..... אז תפרגני לעצמך מידי פאם ותרשי לעצמך למלא מצברים - וגם להתגעגע אם בא לך יש רגעיםש צובטים לכולנו בלב - של מה היה אם .... אבל אי אפשר לחזור אחורה ובטח לא לוותר על האוצרות שלנו נכון ? אני לוקחת בחשבון שגם אני השתנתי אבל מרשה לעצמי להיות גם נטלי ולא רק אמא של מידי פעם . מקווה שהבהרתי את עצמי והבנת כי יצא לי קצת מבולבל .

 

[lulyK]

מכירה ולא מכירה.

התקופות שאני מתרפקת עליהן - באמת עדיף להם שלא יחזרו (לגור עם שותפים בבניני בהואהוס מטים ליפול בלב תל אביב, למלצר עד 05:00 בבוקר וללכת לאכול פרנץ' טוסט בדיקסי, לפלרטט, כאלה...). מתנחמת בעובדה שבאיזה עולם מקביל, בת דמותי ממשיכה לעולות ולרדת במדרגות בבנין המצ'וקמק ברחוב מיכ"ל בתל אביב.

 

[תנועת החסידות]

היינו שכנות...

אבל אני דוקא ממש מקוה שבת דמותי כבר לא עולה ויורדת במדרגות בבנין הממש-מצ'וקמק ברחוב בורוכוב. אני מאחלת לה שהיא התקדמה ומצאה מקום הרבה יותר טוב ונינוח.

 

[lulyK]

היא התקדמה ומצאה מקום יותר טוב....

 

[מייקי30]

גם אני מהצ'כונה

(בר כוכבא) ומידי פעם כשאני ממש מתגעגעת אני נכנסת למכונית ונוסעת להתרפק עליה קצת, לשתות קפה ברד באספרסו בקינג ג'ורג', או בקופי האוס מתחת לבית, לנופף לפרצופים מוכרים שעוד נשארו ולהודות על מה שהיה לי פעם ומה שיש לי היום

 

[חושחושה]

../images/Emo13.gifועכשיו עשיתן לי התקף געגועים,

רחוב מיכ"ל, בורוכוב, מלצט, שם עברנו לגור ביחד בפעם הראשונה, בן זוגי דאז, היום בעלי, וזו היתה תקופה

שאני מאוד מאוד מתגעגעת אליה, ונורא אהבתי לגור שם, בורוכוב פ' מלצט, אוחחחחחחח איזו תקופה!!!

 

[lulyK]

איך פספסנו מפגש פורום

באורנה ואלה (או שמא "קפה כזה"?) בשנות ה-90?

 

[תנועת החסידות]

../images/Emo6.gif

אני תמיד הייתי גרופית של אורנה ואלה (למרות התור התמידי בחוץ).

 

[galiaS]

בטח שמכירה

תפסתי את עצמי לפני כמה ימים חושבת ברומנטיות על התקופה שהיתי סטודנטית והיתי ישנה כל יום עד 12:00 בצהריים...אחרי שחשבתי על זה עוד קצת נזכרתי שאז גרתי בחיפה וחשבתי שזו העיר הכי מגעילה בעולם, שהיה לי חבר שבכל קנה לא ברור לי מה עשיתי איתו ושישנתי עד 12:00 בצהריים כי בטח הינו בעוד אחת מהפרידות שלנו שגמרה לי את כל האנרגיות.... והיום? אני אמנם מתרוצצת כמו משוגעת כל היום, לא ישנה כמעט, בהרבה מובנים אני חושבת שאני בנאדם פחות "מגניב" מפעם, אבל בהרבה מובנים גם כך כך יותר טוב לי. אני חושבת שנטע נתנה לי איזשהו שקט שאף פעם לא היה לי.

 

[אמברון]

כן ולא...

מצד אחד, יש נטיה לעשות רומנטיזציה למה שהיה לנו פעם, להיזכר בגעגוע בחופש המוחלט, ברעיון שאפשר לעשות מה שרוצים כמעט בכל זמן נתון, לזמן (בעיקר לזמן). אבל (וזה אבל גדול) מה שהיה פעם הביא אותי למה שאני היום - וזה עצום! היום אני הכי מאושרת, הכי שלמה עם עצמי ויודעת שכל דבר בעיתו. אני עדין מרגישה צעירה, ספונטנית וכייפית, רק טיפה יותר מוגבלת (זאת אופרציה לעתים מסובכת, אבל כמעט הכל אפשרי).

 

[אלינה12]

קצת מוכר

היה לי כך עם הגדולה. היה טיול בעבודה והרגשתי שאני שוב רווקה, בלי שום מחויבות, בלי דאגות. עכשיו, עם השני אין לי כבר הרגשות האלו.כבר הספקתי לשכוח מה זה להיות רווקה. אבל, אם אנחנו משאירים את הגדולה אצל סבתות, פתאום מרגישים איזה כיף עם ילד אחד, כמו פעם.

הדברים משתנים, גם ההרגשה.

 

[rona25]

תודה על התשובות../images/Emo39.gif../images/Emo39.gif

ולא, אני לא רוצה לחזור לתקופה הזו (של הדייטים המזעזעים / שברון הלב / והעבודות המזדמנות) פשוט זה היה מן רגע שנזרקתי חזרה לעבר, כמו פעם וכדי להמחיש עד כמה אני רחוקה מהמקום הזה - כולי תפוסה בטירוף - הרגליים שלי בקושי זזות (פדלאה שכמוני) מזה שעמדנו ורקדנו כל ההופעה

 

[רות י]

מכירה ועוד איך. אני כבר אמא ותיקה,

יש לי ילדה בת 7, כך שעבר המון זמן מהתקופה בה הייתי ספונטנית, רגישה, קלת-דעת ובליינית. דווקא זה לא חסר לי. מה שכן חסר לי זה האפשרות לישון לילות שלמים וארוכים עם יקיצה טבעית, באזור השעה 10:30 - 11 בבוקר. די צנוע, לא? לעתים מאד נדירות אני יוצאת לבד עם חברות, אבל אני תמיד מאד נהנית ומרגישה שזה כאילו כמו פעם. זה לא באמת כמו פעם, כי תמיד היד על הדופק לבדוק שבבית הכל בסדר, שהבעל מסתדר עם הבנות ושהן לא משגעות אותו. לא באמת הראש פנוי לבילויים. גם יש שעת עוצר - שאחרת הבעל מאד סובל. הוא אוהב ללכת לישון כשאני לידו - אני הדובי שלו

. אבל, יש נקודת אור בקצה המנהרה. עוד כמה שנים, הבנות כבר יגדלו, ויוכלו להישאר לבד בבית (הבכורה כבר בת 7), ואז אני אקרע את העיר ואוכל לביבות בטטה בשמנת - את המנה הגדולה, עם הרבה עירית קצוצה.

 

[עמית@]

אכן, ספונטניות נועזת ../images/Emo13.gif

גם אני מתגעגעת ליקיצה הטבעית.. אוף.. האמת? אני גם מתגעגעת להשתכר, לצחוק עד אובדן העשתונות, וכנל דברים שלא עושים בהריון או בטיפולים או בהנקה (ז"א - כבר כמעט חמש שנים

)

 

[אור100]

זה הכי כיף בעולם

אני מקפידה לצאת עם חברות בערב לבית קפה/מסעדה לבילוי של "פעם" זה מטעין מצברים להרבה זמן

 

[אנידס]

נפלא, שיצאת בספונטניות ונהניתן

מאוד מתחברת לתחושה שלך, גם לי מדי פעם יש הרהורים על התקופה שחלפה, בה הייתי חופשיה לעיסוקיי הרבים ופשוט לכיופים. אותי למשל, הלידה מאוד ביגרה ויישבה והאמת קצת קשה לי עם זה בתקופה הנוכחית (זה בא והולך). מתגעגעת לקלות הראש, לספונטניות, ללילות הארוכים של הבילויים.