החי-מוחלש - לשגרת החיסונים
- פותח הנושא מור סגמון
- פורסם בתאריך
אה זה לא בעיה, אני אתן לך הגדרה ל"מתנגדי
חיסונים", בבקשה:
"מתנגד חיסונים" - אדם או ארגון, אשר במעשיהם מביאים אנשים לכדי החלטה שלא לחסן את עצמם או את משפחתם, וזאת על ידי פרסום מידע חד צדדי בגנות החיסונים, בין אם מבוסס מדעית ובין אם לאו.
יש?
עכשיו אני אפרט:
"אדם" - הכוונה, מישהו פרטי, לא משנה מה גילו, מינו, מקצועו והשכלתו, השתייכותו הפוליטית וכו.
"ארגון" - שלושה אנשים או יותר המאוגדים רשמית או לא, ולהם כוונה להפיץ מידע, ללא קשר למטרותיהם כארגון
"אשר במעשיהם" - בפעילות שהם עושים (כאדם פרטי או כארגון) כלפי קהל היעד שלהם
"מביאים אנשים לכדי החלטה" - גורמים לקהל היעד שלהם לבצע או להמנע מביצוע דבר, שהוא בניגוד לרצונם הראשוני או גורמים להטייה בשיקול דעתם
"שלא לחסן את עצמם או את משפחתם" - הכוונה, לא לחסן כלל, או לדחות למועד אחר או לא ידוע, חיסון של עצמם או של מי ממשפחתם שהם אחראים עליהם מכוח החוק, וזאת בניגוד להמלצות הגורמים המוסמכים בעניין, קרי המחלקה האפידמיולוגית של משרד הבריאות או שר הבריאות.
"וזאת על ידי פרסום" - פרסום בכל אמצעי ובלבד שיגיע לתא משפחתי אחד לפחות.
"מידע חד צדדי בגנות החיסונים" - מידע מכל סוג ובלבד שניתן ליצור ממנו עמדה נגד חיסונים, בכל שיטה שהיא.
"בין אם מבוסס מדעית ובין אם לאו" - בין אם המידע הוא פרסום רשמי של אוניברסיטה, משרד הבריאות, חברת תרופות וכיוב' ושנוצר בשיטות מדעיות מקובלות, ובין אם פרי עטו של סופר תיאוריות קשר ("קונספירציות"), פרשנות שגויה למידעים שונים, הסקות שגויות לתצרף מידעים וכו'.
חיסונים", בבקשה:
"מתנגד חיסונים" - אדם או ארגון, אשר במעשיהם מביאים אנשים לכדי החלטה שלא לחסן את עצמם או את משפחתם, וזאת על ידי פרסום מידע חד צדדי בגנות החיסונים, בין אם מבוסס מדעית ובין אם לאו.
יש?
עכשיו אני אפרט:
"אדם" - הכוונה, מישהו פרטי, לא משנה מה גילו, מינו, מקצועו והשכלתו, השתייכותו הפוליטית וכו.
"ארגון" - שלושה אנשים או יותר המאוגדים רשמית או לא, ולהם כוונה להפיץ מידע, ללא קשר למטרותיהם כארגון
"אשר במעשיהם" - בפעילות שהם עושים (כאדם פרטי או כארגון) כלפי קהל היעד שלהם
"מביאים אנשים לכדי החלטה" - גורמים לקהל היעד שלהם לבצע או להמנע מביצוע דבר, שהוא בניגוד לרצונם הראשוני או גורמים להטייה בשיקול דעתם
"שלא לחסן את עצמם או את משפחתם" - הכוונה, לא לחסן כלל, או לדחות למועד אחר או לא ידוע, חיסון של עצמם או של מי ממשפחתם שהם אחראים עליהם מכוח החוק, וזאת בניגוד להמלצות הגורמים המוסמכים בעניין, קרי המחלקה האפידמיולוגית של משרד הבריאות או שר הבריאות.
"וזאת על ידי פרסום" - פרסום בכל אמצעי ובלבד שיגיע לתא משפחתי אחד לפחות.
"מידע חד צדדי בגנות החיסונים" - מידע מכל סוג ובלבד שניתן ליצור ממנו עמדה נגד חיסונים, בכל שיטה שהיא.
"בין אם מבוסס מדעית ובין אם לאו" - בין אם המידע הוא פרסום רשמי של אוניברסיטה, משרד הבריאות, חברת תרופות וכיוב' ושנוצר בשיטות מדעיות מקובלות, ובין אם פרי עטו של סופר תיאוריות קשר ("קונספירציות"), פרשנות שגויה למידעים שונים, הסקות שגויות לתצרף מידעים וכו'.
קראתי שוב,
אז לעניין ההגדרה שכתבתי, אולי היא שמה אותך בצד המתנגדים, אבל אין לך מה להתגונן, ההגדרה לא טוענת אם ההתנגדות מוצדקת או לא, אלא פשוט אומרת מי מתנגד. באופן כללי התנגדות על בסיס ניסיון אישי היא בעייתית, בעיקר בתחומים בהם הקשר לא הוכח או לא הובן במלואו (בניגוד למשל לקשר בין אלכוהול ושיכרות). עם זאת זה בהחלט שם גם את "חסון" בין המתנגדים. מה שקובע את אופיו של אדם/ארגון הם המעשים, ולא ההצהרות. ההתנגדות לגיטמית לרוב, ואין בעיה איתה, רק צריך להיזהר לא לגרום בהלה בציבור, וכמובן שההתנגדות תהיה מבוססת ולא בעלמא.
נתתי הסברים לכל מילה שם, רק כדי שלא יהיו פרשנויות וריבוי משמעויות.
פיצויים:
יש כל מיני היבטים, אבל כאשר רוצים לפצות, ההיבט הוא משפטי, מפני שהפיצוי מגיע בפסיקת בית משפט. נכות או מוות, זה לא אני אלא החוק אומר. בהיבט האפידמיולוגי יש ויכוח, האם התופעה נגרמה בגלל החיסון, או לא. אני לא מקבל טענה "אין תופעות לוואי", מצד שני אני לא יכול לקבל דרישה לפצות כל אחד שהתגלתה אצלו מחלה לאחר חיסון, מפני שמחלות מופיעות גם אצל אוכלוסיות שלא חוסנו.
מי שחווה תופעות לוואי שלא כתובות בעלון, צריך לדווח, ועדיין צריך להוכיח קשר. זה שתופעה רשומה בעלון, יכול לעזור אבל לא מהווה ראיה שזה המקרה (דהיינו החיסון גם לתופעה). עד כמה שידוע לי לפחות, אין תופעות יחודיות לחיסונים.
אז לעניין ההגדרה שכתבתי, אולי היא שמה אותך בצד המתנגדים, אבל אין לך מה להתגונן, ההגדרה לא טוענת אם ההתנגדות מוצדקת או לא, אלא פשוט אומרת מי מתנגד. באופן כללי התנגדות על בסיס ניסיון אישי היא בעייתית, בעיקר בתחומים בהם הקשר לא הוכח או לא הובן במלואו (בניגוד למשל לקשר בין אלכוהול ושיכרות). עם זאת זה בהחלט שם גם את "חסון" בין המתנגדים. מה שקובע את אופיו של אדם/ארגון הם המעשים, ולא ההצהרות. ההתנגדות לגיטמית לרוב, ואין בעיה איתה, רק צריך להיזהר לא לגרום בהלה בציבור, וכמובן שההתנגדות תהיה מבוססת ולא בעלמא.
נתתי הסברים לכל מילה שם, רק כדי שלא יהיו פרשנויות וריבוי משמעויות.
פיצויים:
יש כל מיני היבטים, אבל כאשר רוצים לפצות, ההיבט הוא משפטי, מפני שהפיצוי מגיע בפסיקת בית משפט. נכות או מוות, זה לא אני אלא החוק אומר. בהיבט האפידמיולוגי יש ויכוח, האם התופעה נגרמה בגלל החיסון, או לא. אני לא מקבל טענה "אין תופעות לוואי", מצד שני אני לא יכול לקבל דרישה לפצות כל אחד שהתגלתה אצלו מחלה לאחר חיסון, מפני שמחלות מופיעות גם אצל אוכלוסיות שלא חוסנו.
מי שחווה תופעות לוואי שלא כתובות בעלון, צריך לדווח, ועדיין צריך להוכיח קשר. זה שתופעה רשומה בעלון, יכול לעזור אבל לא מהווה ראיה שזה המקרה (דהיינו החיסון גם לתופעה). עד כמה שידוע לי לפחות, אין תופעות יחודיות לחיסונים.
הכי טוב שאני מכירה
זה לחזור לפשוט.
ההגדרה הארוכה והמנומקת שהצעת ל"מתנגדי חיסונים", אינה עונה להגדרה של מתנגדי חיסונים.
הנה נקודת מוצא פשוטה:
1. נפגע חיסון = נכות, או מוות
2. מתנגד חיסונים = מסרב לתת חיסונים לילדיו, ו/או לעצמו.
מנקודת מוצא פשוטה - אפשר להתרחב לגוונים או פרשנויות נוספים. אבל המהות, או התמצית צריכה להיות בהירה ופשוטה.
לדוגמה: ד"ר פלשר הביעה את דעותיה בנוגע לחיסון נגד וירוס הפפילומה. האם היא מתנגדת חיסונים? לא.
האם היא הביעה איזו התנגדות למתן חיסונים אחרים? לא.
האם היא מונעת מילדיה, או מעצמה חיסונים? לא.
לדוגמה: פרופ' שאול דולברג הביע עמדה נגד חיסון הפוליו המוחלש. לאיש יש מומחיות רבה, ובנוסף מומחיות מיוחדת - בין המעטים בארץ - לניאונטולוגיה. (יו"ר האיגוד). האם הוא נגד חיסונים? ממש לא.
לכן מי שמביע עמדה בציבור שיש בה להטיל ספק בנוגע לבטיחות או יעילות של חיסון מסוים, אינו בהכרח מתנגד חיסונים.
גם מי שמקיים דיון ציבורי (כמו בפורום) בנושא יעילות ובטיחות של חיסונים - אינו מתנגד חיסונים.
וזאת משום שעצם הדיון שם גם אותך בצד של "מתנגדי חיסונים". איך? בכל שאלה שאתה שואל, ובכל תגובה שאתה מגיב - אתה נותן את ההזדמנות לאחר (לי, למור, לאחרים) להגיב. (שלא לדבר על משפט שאתה כותב בסגנון "גם אני רוצה להשהות את תכנית החיסונים, נניח לחמש שנים, אבל אני לא ממהר לקבוע אם זה טוב או רע לבריאות הציבור, אני רוצה לראות מה יהיו התוצאות. סקרנות גרידא").
אני אגב, לא מתלהבת לערוך ניסויים בבריאות הציבור - בטח לא מתוך סקרנות גרידא. אני חושבת שתכנית החיסונים הקיימת כיום - היא סוג כזה של ניסוי, ומסתמן שלא מאוד מוצלח.
בנושא הפיצויים, למרות שכבר כתבתי הרבה מאוד פעמים כאן בפורום, ייתכן שלא ראית ולכן אכתוב שוב: אין לי עניין בפיצויים. לא מבקשת פיצויים. לא מעוניינת בפיצויים. מצדי אפשר לנגב עם המסמך המשפטי שנושאו פיצוי לנפגעי חיסונים. בנוסחו הנוכחי הוא מבייש את הדף שעליו הוא מודפס. לדעתי אין - ולא תהיה - דרישה לפצות כל אחד, ואף אחד בהסתמך על המסמך הזה.
ובנושא "להתגונן".
תראה מרק, כמו שאני רואה את זה, יש משהו בעולם המושגים שלך שחושב במושגים של לתקוף ולהתגונן.
חבל לי. אני לא תוקפת, ולא מתגוננת. (בוודאי לא בנושא המסוים הזה - כיוון שאני לא "מתנגדת על בסיס ניסיון אישי", אלא שמצויים בידי מסמכים רפואיים רשמיים חתומים ע"י רופאים ואימונולוגים שמחייבים אותי לא לחסן).
גם את זה כבר כתבתי כאן - אבל אולי לא ראית.
לסיום, יש לי שני טיפים בשבילך.
1. אם תעזוב את הקטע של "לתקוף" ו"להתגונן" כהלך רוח, וכסגנון קריאה או כתיבה - לא רק שתחסוך מעצמך (ומאחרים) התרגזויות והעלבויות שלא לצורך. וגם כל השיח שלך עם אחרים - כשהוא לא בתדר של "עצבן", יאפשר לך להיות הרבה יותר פנוי לקרוא היטב את כל מה שכותבים אליך, וגם לחשוב מחשבות ורעיונות חדשים ונוספים. (בעיני זה הכי כיף בלנהל דיון, ואפילו וויכוח עם מישהו אחר - פתאום תמצא אצל האחר רעיון חדש, או נושא חדש ומעניין שטרם הכרת. ופתאום תמצא רעיונות חדשים משלך, הברקות, אסימונים, גילויים, העמקה והתחזקות ברעיונות שכבר היו לך קודם - ופתאום מקבלים עוד תוספת של כיוון חדש).
2. אם פעם בכמה זמן - נגיד אחת לחצי שנה, או שנה - תעשה לך נוהג לפנות קצת זמן ולקרוא דברים שכתבת בעבר, רעיונות שהעלית, וויכוחים שניהלת, דיונים שקיימת, תוכל למצוא שם הרבה דברים מעניינים. דברים שכתבו אליך ולא ראית. רעיונות טובים שהיו לפניך והתפספסו מתוך להט הוויכוח. נושאים שאז לא נגעו לך ועכשיו פתאום נמצא בהם ערך. הברקות שלך ושל אנשים אחרים שכבר שכחת אבל יש להם תיעוד, ולפעמים גם ערך. שטויות שכתבת, ואתה נוכח פתאום שהיום אתה מבין את הדברים אחרת (אתה כמובן לא צריך להתוודות על השטויות האלו, אבל נורא נחמד לפגוש אותם ולחייך על עצמך שכך אמרת). שטויות שאחרים כתבו אליך. דברים שכתבו אליך וחשבת שהם שטויות, ופתאום מתברר שיש בהם משהו מן האמת.
הנה סיימתי, סמן לך ביומן לקרוא את השרשור הזה (ואחרים) בעוד נגיד, שנה.
נ.ב. קרא לאט, שלא תגיד לי שלא ראית.
זה לחזור לפשוט.
ההגדרה הארוכה והמנומקת שהצעת ל"מתנגדי חיסונים", אינה עונה להגדרה של מתנגדי חיסונים.
הנה נקודת מוצא פשוטה:
1. נפגע חיסון = נכות, או מוות
2. מתנגד חיסונים = מסרב לתת חיסונים לילדיו, ו/או לעצמו.
מנקודת מוצא פשוטה - אפשר להתרחב לגוונים או פרשנויות נוספים. אבל המהות, או התמצית צריכה להיות בהירה ופשוטה.
לדוגמה: ד"ר פלשר הביעה את דעותיה בנוגע לחיסון נגד וירוס הפפילומה. האם היא מתנגדת חיסונים? לא.
האם היא הביעה איזו התנגדות למתן חיסונים אחרים? לא.
האם היא מונעת מילדיה, או מעצמה חיסונים? לא.
לדוגמה: פרופ' שאול דולברג הביע עמדה נגד חיסון הפוליו המוחלש. לאיש יש מומחיות רבה, ובנוסף מומחיות מיוחדת - בין המעטים בארץ - לניאונטולוגיה. (יו"ר האיגוד). האם הוא נגד חיסונים? ממש לא.
לכן מי שמביע עמדה בציבור שיש בה להטיל ספק בנוגע לבטיחות או יעילות של חיסון מסוים, אינו בהכרח מתנגד חיסונים.
גם מי שמקיים דיון ציבורי (כמו בפורום) בנושא יעילות ובטיחות של חיסונים - אינו מתנגד חיסונים.
וזאת משום שעצם הדיון שם גם אותך בצד של "מתנגדי חיסונים". איך? בכל שאלה שאתה שואל, ובכל תגובה שאתה מגיב - אתה נותן את ההזדמנות לאחר (לי, למור, לאחרים) להגיב. (שלא לדבר על משפט שאתה כותב בסגנון "גם אני רוצה להשהות את תכנית החיסונים, נניח לחמש שנים, אבל אני לא ממהר לקבוע אם זה טוב או רע לבריאות הציבור, אני רוצה לראות מה יהיו התוצאות. סקרנות גרידא").
אני אגב, לא מתלהבת לערוך ניסויים בבריאות הציבור - בטח לא מתוך סקרנות גרידא. אני חושבת שתכנית החיסונים הקיימת כיום - היא סוג כזה של ניסוי, ומסתמן שלא מאוד מוצלח.
בנושא הפיצויים, למרות שכבר כתבתי הרבה מאוד פעמים כאן בפורום, ייתכן שלא ראית ולכן אכתוב שוב: אין לי עניין בפיצויים. לא מבקשת פיצויים. לא מעוניינת בפיצויים. מצדי אפשר לנגב עם המסמך המשפטי שנושאו פיצוי לנפגעי חיסונים. בנוסחו הנוכחי הוא מבייש את הדף שעליו הוא מודפס. לדעתי אין - ולא תהיה - דרישה לפצות כל אחד, ואף אחד בהסתמך על המסמך הזה.
ובנושא "להתגונן".
תראה מרק, כמו שאני רואה את זה, יש משהו בעולם המושגים שלך שחושב במושגים של לתקוף ולהתגונן.
חבל לי. אני לא תוקפת, ולא מתגוננת. (בוודאי לא בנושא המסוים הזה - כיוון שאני לא "מתנגדת על בסיס ניסיון אישי", אלא שמצויים בידי מסמכים רפואיים רשמיים חתומים ע"י רופאים ואימונולוגים שמחייבים אותי לא לחסן).
גם את זה כבר כתבתי כאן - אבל אולי לא ראית.
לסיום, יש לי שני טיפים בשבילך.
1. אם תעזוב את הקטע של "לתקוף" ו"להתגונן" כהלך רוח, וכסגנון קריאה או כתיבה - לא רק שתחסוך מעצמך (ומאחרים) התרגזויות והעלבויות שלא לצורך. וגם כל השיח שלך עם אחרים - כשהוא לא בתדר של "עצבן", יאפשר לך להיות הרבה יותר פנוי לקרוא היטב את כל מה שכותבים אליך, וגם לחשוב מחשבות ורעיונות חדשים ונוספים. (בעיני זה הכי כיף בלנהל דיון, ואפילו וויכוח עם מישהו אחר - פתאום תמצא אצל האחר רעיון חדש, או נושא חדש ומעניין שטרם הכרת. ופתאום תמצא רעיונות חדשים משלך, הברקות, אסימונים, גילויים, העמקה והתחזקות ברעיונות שכבר היו לך קודם - ופתאום מקבלים עוד תוספת של כיוון חדש).
2. אם פעם בכמה זמן - נגיד אחת לחצי שנה, או שנה - תעשה לך נוהג לפנות קצת זמן ולקרוא דברים שכתבת בעבר, רעיונות שהעלית, וויכוחים שניהלת, דיונים שקיימת, תוכל למצוא שם הרבה דברים מעניינים. דברים שכתבו אליך ולא ראית. רעיונות טובים שהיו לפניך והתפספסו מתוך להט הוויכוח. נושאים שאז לא נגעו לך ועכשיו פתאום נמצא בהם ערך. הברקות שלך ושל אנשים אחרים שכבר שכחת אבל יש להם תיעוד, ולפעמים גם ערך. שטויות שכתבת, ואתה נוכח פתאום שהיום אתה מבין את הדברים אחרת (אתה כמובן לא צריך להתוודות על השטויות האלו, אבל נורא נחמד לפגוש אותם ולחייך על עצמך שכך אמרת). שטויות שאחרים כתבו אליך. דברים שכתבו אליך וחשבת שהם שטויות, ופתאום מתברר שיש בהם משהו מן האמת.
הנה סיימתי, סמן לך ביומן לקרוא את השרשור הזה (ואחרים) בעוד נגיד, שנה.
נ.ב. קרא לאט, שלא תגיד לי שלא ראית.
אני אתחיל מהאמצע,
תודה על הניתוח הפסיכולוגי אבל יכולתי לחסוך לך אותו. אני וחברי עברנו לא מעט ניתוחים פסיכולוגיים בפורומים כאלו ואחרים שרובם ככולם הגיעו למסקנה אחת: הם (ה"מנתחים") מחזיקים באמת האחת והיחידה והבלתי מעורערת, ומי שלא מסכים איתם (אנחנו) הוא ללא ספק לא מבין, טרול, לא רוצה לדעת, מקבל שכר מהממסד, בעל איטנרסים, שקרן, חי בסרט, מתעלם מהמציאות, וכל סופרלטיב שלילי אחר שכתבו לנו. אז, אני לא תוקף ולא מרגיש צורך לתקוף, עם זאת הרבה פעמים מצאתי עצמי מתגונן עד שלמדתי שיש אנשים שפשוט לא צריך לענות להם. אם את רוצה לראות מי תוקף, תעייני בשרשורים. עוד גיליתי, שאני מותקף כאשר לצד התוקף אין מה לומר, וזה לרוב מגיע אחרי שהוא צריך להגן על טיעון שטען. כמו פה למשל. יש אנשים שכותבים מתוך מגננה ובטוחים שמי שכותב להם הוא תוקף. עניין של ביטחון עצמי. יכול להיות שהם לא בעלי ביטחון ויציבות בדעה שהם מחזיקים ועל כן מרגישים מותקפים, וללא הצדקה. יש גם כאלה שבטוחים בעמדתם, אבל לא מסוגלים לקבל את זה שיש מי שחושב אחרת, אז הם מבלבלים בין תקיפה להבעת עמדה אחרת. זה דומה לאלו שמאשימים באנטישמיות כל לא-יהודי שלא מסכים לחתוך תינוקות בשם אמונות טפלות, מה שנקרא "ברית מילה". אז רק כדי להעמיד דברים על דיוקם, "אתה אידיוט" זו תקיפה, "אתה טועה" זו דעה.
מתנגדי חיסונים: העולם מורכב מהגדרות ארוכות ומנומקות, בעיקר מנומקות. סעיף 2 שלך רשום אצלי גם הוא. אבל זה רק פן אחד בהתנגדות לחיסונים. נכון שמי שהביע דעה נגד חיסון אחד לא יכול להיות מוגדר כמתנגד, אבל יש מה שנקרא הלך רוח או תפיסת עולם, שבמאמץ קל אפשר להכניס גם אותם להגדרה. אני לא התחסנתי לשפעת החזירים, כי לא חשבתי שהייתי צריך את זה, זה לא הופך אותי למתנגד חיסונים.
הדיון בעניין חיסונים עבר לפן הבטיחותי מפני שהפן הקונספירטיבי לא עבד. ההיבט הקונספירטיבי אינו מדעי ולכן "קל לשימוש" בעוד ההיבט הבטיחותי הוא מדעי יותר ומצריך ידע רחב יותר מאשר היקשים פשוטים כמו "חברות התרופות רוצות להרוויח ולכן ימכרו כל רעל בכל מחיר". עם זאת, הציבור לא "קנה" את זה למעט קבוצה מצומצמת של ניו אייג'רים שאצלם תמצאי גם רוחות, עבמים, טארוט, גרפולוגיה וכל השאר.
ההיבט הבטיחותי הוא עולם אחר, וגם כאן את יכולה לראות הצהרות ריקות מתוכן בסגנון "החיסון צריך להיות בטוח יותר ויעיל יותר". כבר הסברתי מספר פעמים ש"יותר" הוא יחסי לדור הקודם ולדור הבא, וגם החיסון שייוצר בעוד 50 שנה יהיה פחות בטוח מהדור הבא אחריו. כל המוצרים בעולם הם טובים פחות מהדור הבא שלהם, ככה זה.
"דיון ציבורי" הוא מושג, וזה לא מה שמתקיים כאן. דיון ציבורי הוא דיון שבו מעורבת התקשורת באופן נרחב, הכנסת כנציגת הציבור, הממשלה, מומחים מכל מיני תחומים ובסופו נדרשת הכרעה כלשהי. מה שיש כאן זה דיון. רגיל. חיסון הציבור אינו סוג של ניסוי, אבל כמו בניסוי אוספים כמה שיותר מידע. ככה זה גם בתרופות אחרות, וככה זה גם במוצרים אחרים, למשל תוכנות מחשב, תיירות וכדומה. גופים אוספים מידע כחלק מתשתית הדור הבא של המוצר. איך ייצרו את הדור הבא אם לא ישאלו מה אהבת ומה לא אהבת במוצר הנוכחי?
לגבי קריאה חוזרת, נחמד, וכשמישהו עונה לי על הודעה אני מקבל חיווי בסרגל למעלה עם קישור להודעה.
תודה על הניתוח הפסיכולוגי אבל יכולתי לחסוך לך אותו. אני וחברי עברנו לא מעט ניתוחים פסיכולוגיים בפורומים כאלו ואחרים שרובם ככולם הגיעו למסקנה אחת: הם (ה"מנתחים") מחזיקים באמת האחת והיחידה והבלתי מעורערת, ומי שלא מסכים איתם (אנחנו) הוא ללא ספק לא מבין, טרול, לא רוצה לדעת, מקבל שכר מהממסד, בעל איטנרסים, שקרן, חי בסרט, מתעלם מהמציאות, וכל סופרלטיב שלילי אחר שכתבו לנו. אז, אני לא תוקף ולא מרגיש צורך לתקוף, עם זאת הרבה פעמים מצאתי עצמי מתגונן עד שלמדתי שיש אנשים שפשוט לא צריך לענות להם. אם את רוצה לראות מי תוקף, תעייני בשרשורים. עוד גיליתי, שאני מותקף כאשר לצד התוקף אין מה לומר, וזה לרוב מגיע אחרי שהוא צריך להגן על טיעון שטען. כמו פה למשל. יש אנשים שכותבים מתוך מגננה ובטוחים שמי שכותב להם הוא תוקף. עניין של ביטחון עצמי. יכול להיות שהם לא בעלי ביטחון ויציבות בדעה שהם מחזיקים ועל כן מרגישים מותקפים, וללא הצדקה. יש גם כאלה שבטוחים בעמדתם, אבל לא מסוגלים לקבל את זה שיש מי שחושב אחרת, אז הם מבלבלים בין תקיפה להבעת עמדה אחרת. זה דומה לאלו שמאשימים באנטישמיות כל לא-יהודי שלא מסכים לחתוך תינוקות בשם אמונות טפלות, מה שנקרא "ברית מילה". אז רק כדי להעמיד דברים על דיוקם, "אתה אידיוט" זו תקיפה, "אתה טועה" זו דעה.
מתנגדי חיסונים: העולם מורכב מהגדרות ארוכות ומנומקות, בעיקר מנומקות. סעיף 2 שלך רשום אצלי גם הוא. אבל זה רק פן אחד בהתנגדות לחיסונים. נכון שמי שהביע דעה נגד חיסון אחד לא יכול להיות מוגדר כמתנגד, אבל יש מה שנקרא הלך רוח או תפיסת עולם, שבמאמץ קל אפשר להכניס גם אותם להגדרה. אני לא התחסנתי לשפעת החזירים, כי לא חשבתי שהייתי צריך את זה, זה לא הופך אותי למתנגד חיסונים.
הדיון בעניין חיסונים עבר לפן הבטיחותי מפני שהפן הקונספירטיבי לא עבד. ההיבט הקונספירטיבי אינו מדעי ולכן "קל לשימוש" בעוד ההיבט הבטיחותי הוא מדעי יותר ומצריך ידע רחב יותר מאשר היקשים פשוטים כמו "חברות התרופות רוצות להרוויח ולכן ימכרו כל רעל בכל מחיר". עם זאת, הציבור לא "קנה" את זה למעט קבוצה מצומצמת של ניו אייג'רים שאצלם תמצאי גם רוחות, עבמים, טארוט, גרפולוגיה וכל השאר.
ההיבט הבטיחותי הוא עולם אחר, וגם כאן את יכולה לראות הצהרות ריקות מתוכן בסגנון "החיסון צריך להיות בטוח יותר ויעיל יותר". כבר הסברתי מספר פעמים ש"יותר" הוא יחסי לדור הקודם ולדור הבא, וגם החיסון שייוצר בעוד 50 שנה יהיה פחות בטוח מהדור הבא אחריו. כל המוצרים בעולם הם טובים פחות מהדור הבא שלהם, ככה זה.
"דיון ציבורי" הוא מושג, וזה לא מה שמתקיים כאן. דיון ציבורי הוא דיון שבו מעורבת התקשורת באופן נרחב, הכנסת כנציגת הציבור, הממשלה, מומחים מכל מיני תחומים ובסופו נדרשת הכרעה כלשהי. מה שיש כאן זה דיון. רגיל. חיסון הציבור אינו סוג של ניסוי, אבל כמו בניסוי אוספים כמה שיותר מידע. ככה זה גם בתרופות אחרות, וככה זה גם במוצרים אחרים, למשל תוכנות מחשב, תיירות וכדומה. גופים אוספים מידע כחלק מתשתית הדור הבא של המוצר. איך ייצרו את הדור הבא אם לא ישאלו מה אהבת ומה לא אהבת במוצר הנוכחי?
לגבי קריאה חוזרת, נחמד, וכשמישהו עונה לי על הודעה אני מקבל חיווי בסרגל למעלה עם קישור להודעה.
לא יודעת 1
מרק, אני באמת לא יודעת מה זה אומר "ניתוח פסיכולוגי", וגם לא מה זה אומר אתה וחבריך...
כאן, בחלק הזה של השרשור, דנים רק אתה ואני. לא כולל "חברים". אני מבינה שכבר היו לך היתקלויות למיניהן - אבל אני חושבת שכבר נוכחת בעצמך, מתוך הדרך שבה אני מתייחסת ומגיבה אליך - שאני לא סוחבת עליך "תיק" של ויכוחים שהיו לך עם מישהו אחר. אני אפילו לא מחזיקה עליך "תיק" עבור זה שהגבת אלי בצורה פוגענית, ושהגבת כפי שהגבת כי לא קראת את מה שכתבתי אליך.
אני גם די משוכנעת שאתה לא תופס אותי כסוג האנשים שנאחזים בכל הכוח באיזו אמת אחת ויחידה. ייתכן שלו האמנתי במין אמת כזאת - אולי בחיים שלי היה לי קצת יותר נוח
בשרשור המסוים הזה - גם תקפת אותי, וגם הסברת לי שאני לא צריכה להתגונן.
ואם תקרא אותו שוב - תראה שאני לא הייתי בכלל באף אחד מהמקומות האלו. לא בתקיפות וגם לא בהתגוננות.
לכן, את הטיפ הראשון נתתי לך לא מתוך איזה ניתוח פסיכולוגי - אלא ממש מהניסיון הפרטי שלי. לפעמים מרוב ההרגל להתווכח - אתה עלול לפספס דיון טוב, עם בנאדם שמעניין לדון איתו. הרי אילו הייתי הולכת בגישה של התעסקות במושג "טרול" וקווים לדמותו, ואילו הייתי מתעקשת להישאר "נעלבת" ממה שכתבת, לא הייתי דנה איתך.
אם אתה רוצה, הנה "ניתוח פסיכולוגי" עם ניסיון לביקורת עצמית שלי: אני קוראת אחורה הודעות שכתבתי. ההודעות רובן מאוד ארוכות. חלק מהן מתקרבות באורך לגודל של מאמר. יש הרבה אנשים שגם אם מעניין להם, קשה להם (ואפילו מעצבן) לקרוא הודעות כאלו ארוכות. בנוסף, לפעמים בגלל שנושא אחד בחוויה הפרטית שלי - מורכב מכמה נושאים שמחוברים יחד, הודעה ארוכה שלי עלולה להתפצל לכמה נושאים נפרדים. הפיצול והפיזור הזה לכמה נושאים בתוך הודעה אחת, מקשה עוד יותר לעקוב אחרי הלך המחשבה שלי...תוסיף לזה את הטון ה"ידעני" שאני נופלת בו לפעמים, ותקבל טיפוס שיכול ממש לעצבן.
בשורה התחתונה: אני לא מתעסקת ב"לנתח אותך", אבל כן מתנדבת לתת לך טיפ מנסיוני הפרטי, שיש בו לשדרג במשהו את איכות הדיונים שלך לפחות איתי - ואולי גם עם אחרים.
***
מרק, אני באמת לא יודעת מה זה אומר "ניתוח פסיכולוגי", וגם לא מה זה אומר אתה וחבריך...
כאן, בחלק הזה של השרשור, דנים רק אתה ואני. לא כולל "חברים". אני מבינה שכבר היו לך היתקלויות למיניהן - אבל אני חושבת שכבר נוכחת בעצמך, מתוך הדרך שבה אני מתייחסת ומגיבה אליך - שאני לא סוחבת עליך "תיק" של ויכוחים שהיו לך עם מישהו אחר. אני אפילו לא מחזיקה עליך "תיק" עבור זה שהגבת אלי בצורה פוגענית, ושהגבת כפי שהגבת כי לא קראת את מה שכתבתי אליך.
אני גם די משוכנעת שאתה לא תופס אותי כסוג האנשים שנאחזים בכל הכוח באיזו אמת אחת ויחידה. ייתכן שלו האמנתי במין אמת כזאת - אולי בחיים שלי היה לי קצת יותר נוח
בשרשור המסוים הזה - גם תקפת אותי, וגם הסברת לי שאני לא צריכה להתגונן.
ואם תקרא אותו שוב - תראה שאני לא הייתי בכלל באף אחד מהמקומות האלו. לא בתקיפות וגם לא בהתגוננות.
לכן, את הטיפ הראשון נתתי לך לא מתוך איזה ניתוח פסיכולוגי - אלא ממש מהניסיון הפרטי שלי. לפעמים מרוב ההרגל להתווכח - אתה עלול לפספס דיון טוב, עם בנאדם שמעניין לדון איתו. הרי אילו הייתי הולכת בגישה של התעסקות במושג "טרול" וקווים לדמותו, ואילו הייתי מתעקשת להישאר "נעלבת" ממה שכתבת, לא הייתי דנה איתך.
אם אתה רוצה, הנה "ניתוח פסיכולוגי" עם ניסיון לביקורת עצמית שלי: אני קוראת אחורה הודעות שכתבתי. ההודעות רובן מאוד ארוכות. חלק מהן מתקרבות באורך לגודל של מאמר. יש הרבה אנשים שגם אם מעניין להם, קשה להם (ואפילו מעצבן) לקרוא הודעות כאלו ארוכות. בנוסף, לפעמים בגלל שנושא אחד בחוויה הפרטית שלי - מורכב מכמה נושאים שמחוברים יחד, הודעה ארוכה שלי עלולה להתפצל לכמה נושאים נפרדים. הפיצול והפיזור הזה לכמה נושאים בתוך הודעה אחת, מקשה עוד יותר לעקוב אחרי הלך המחשבה שלי...תוסיף לזה את הטון ה"ידעני" שאני נופלת בו לפעמים, ותקבל טיפוס שיכול ממש לעצבן.
בשורה התחתונה: אני לא מתעסקת ב"לנתח אותך", אבל כן מתנדבת לתת לך טיפ מנסיוני הפרטי, שיש בו לשדרג במשהו את איכות הדיונים שלך לפחות איתי - ואולי גם עם אחרים.
***
אז אני אסביר, זה אומר שאת מנסה
להבין את המניעים הנפשיים לאופן הביטוי שלי, זה באופן כללי "ניתוח פסיכולוגי" כאן, אבל אין לי בעיה ם זה, מתרגלים. אני בטוח שאת לא סוחבת תיק. אולי את מרגישה מותקפת אבל כפי שנוכחנו לדעת לא פעם, הרגשות לא תמיד משקפים את המציאות. למעשה מאז שלמדנו לא להתייחס להרגשות בעניין ניתוח המציאות, אנחנו חיים טוב יותר.
לגבי ההודעה השניה (אני מחבר שתי תשובות), מה שכתבת נכון, יש מחקרים, יש אתיקה, ורופאים צריכים לרשום את מה שצריך, וזה מה שהם עושים. יש לא מעט תרופות שלא מגיעות לכדי ייצור ושיווק כי הן נכשלות באחד התהליכים, על זה את לא שומעת, את כן שומעת על תרופות שהגיעו שוק ובתפוצה של מיליוני מנות התגלו תופעות שלא התגלו מחקר של אלף איש. גם זה קורה. יש תופעות לוואי של אחד למיליון. מוניטין של אף אחד לא נפגע, כי כולם יודעים שיש אפשרות לכישלון, ובמסגרת ההבנה הזו, גם הרעיון ש"ימכרו כל מה שרק אפשר בלי להתחשב בכלום ובכל מחיר", די לא מחזיק מעמד. לא נגיד שכולם מלאכים, אבל זה הרעיון.
גם אני כהורה לא רוצה לראות את ילדי חולים, ואם אני נותן להם תרופה, אני מבין ויודע שהיא לא בהכרח תעבוד, ואני יודע שגם החוקרים, הרופאים, הכימאים ואנשי השיווק הם בני אדם, ויכולים לטעות, כי ככה זה בעולם. צריך לקחת דברים בפרופורציה. תאונות יכולות לקרות, ויכול להיות שבאיזו תרופת מדף שכיחה, אני זה האחד-לעשרה-מיליון שיכול למות ממנה ואף אחד לא יבין למה, וכן, אולי גם יתחמקו מלחקור, יסתירו ויטייחו. השאלה, האם לסגור את תעשיית התרופות העולמית בגלל הסיכון הזה, ולוותר על כל מה שהיא נותנת לאחרים, שאצלם הכל בסדר, והם גם רוב האוכלוסיה.
בגלל שאי אפשר לנחש את השפעתו של החיסון, אבל יודעים מה התוצאה הרצויה, עורכים מחקרים ממחקרים שונים ובהתאם לתוצאות ממשיכים, או שלא.
אני חושב שאת קצת ממעיטה בהיקף הידע האנושי אודות הביולוגיה שלנו. אנחנו יודעים, יש לנו מושג, ולראיה, פעולות שאנו עושים, משפיעות לרוב כצפוי מהן. לא יתכן, שאנחנו צודקים בנושא תרופות, טיפולים, ניתוחים, וכולי, וטועים רק בנושא החיסונים, כאילו לחיסונים יש "מדע אחר". כן, חוקרים, אוספים מידע, זה נקרא "אפידמיולוגיה" עם זאת, אם אין לך ספק, מה עוד אני יכול עוד לומר...
להבין את המניעים הנפשיים לאופן הביטוי שלי, זה באופן כללי "ניתוח פסיכולוגי" כאן, אבל אין לי בעיה ם זה, מתרגלים. אני בטוח שאת לא סוחבת תיק. אולי את מרגישה מותקפת אבל כפי שנוכחנו לדעת לא פעם, הרגשות לא תמיד משקפים את המציאות. למעשה מאז שלמדנו לא להתייחס להרגשות בעניין ניתוח המציאות, אנחנו חיים טוב יותר.
לגבי ההודעה השניה (אני מחבר שתי תשובות), מה שכתבת נכון, יש מחקרים, יש אתיקה, ורופאים צריכים לרשום את מה שצריך, וזה מה שהם עושים. יש לא מעט תרופות שלא מגיעות לכדי ייצור ושיווק כי הן נכשלות באחד התהליכים, על זה את לא שומעת, את כן שומעת על תרופות שהגיעו שוק ובתפוצה של מיליוני מנות התגלו תופעות שלא התגלו מחקר של אלף איש. גם זה קורה. יש תופעות לוואי של אחד למיליון. מוניטין של אף אחד לא נפגע, כי כולם יודעים שיש אפשרות לכישלון, ובמסגרת ההבנה הזו, גם הרעיון ש"ימכרו כל מה שרק אפשר בלי להתחשב בכלום ובכל מחיר", די לא מחזיק מעמד. לא נגיד שכולם מלאכים, אבל זה הרעיון.
גם אני כהורה לא רוצה לראות את ילדי חולים, ואם אני נותן להם תרופה, אני מבין ויודע שהיא לא בהכרח תעבוד, ואני יודע שגם החוקרים, הרופאים, הכימאים ואנשי השיווק הם בני אדם, ויכולים לטעות, כי ככה זה בעולם. צריך לקחת דברים בפרופורציה. תאונות יכולות לקרות, ויכול להיות שבאיזו תרופת מדף שכיחה, אני זה האחד-לעשרה-מיליון שיכול למות ממנה ואף אחד לא יבין למה, וכן, אולי גם יתחמקו מלחקור, יסתירו ויטייחו. השאלה, האם לסגור את תעשיית התרופות העולמית בגלל הסיכון הזה, ולוותר על כל מה שהיא נותנת לאחרים, שאצלם הכל בסדר, והם גם רוב האוכלוסיה.
בגלל שאי אפשר לנחש את השפעתו של החיסון, אבל יודעים מה התוצאה הרצויה, עורכים מחקרים ממחקרים שונים ובהתאם לתוצאות ממשיכים, או שלא.
אני חושב שאת קצת ממעיטה בהיקף הידע האנושי אודות הביולוגיה שלנו. אנחנו יודעים, יש לנו מושג, ולראיה, פעולות שאנו עושים, משפיעות לרוב כצפוי מהן. לא יתכן, שאנחנו צודקים בנושא תרופות, טיפולים, ניתוחים, וכולי, וטועים רק בנושא החיסונים, כאילו לחיסונים יש "מדע אחר". כן, חוקרים, אוספים מידע, זה נקרא "אפידמיולוגיה" עם זאת, אם אין לך ספק, מה עוד אני יכול עוד לומר...
ממחקרים שונים שפורסמו לאחרונה...
בנושאים של חיידקים והתנהגותם, עולה בינתיים,
שאין דבר כזה "סטרילי". יש חיידקים שעוקפים את רעיון הסטריליות.
עוד עולה ממחקר אחד - שלמרות שחיידקים נוטים להתנהג כ"קהילה", תמיד יש קומץ שחומקים מן העדר, ומתנהגים ומגיבים שונה משאר החבר'ה. ממש כמו אצלנו, אה?
ועוד עולה - שלמרות כל מה שנדמה היה לנו עד היום שאנחנו יודעים, יש כנראה עוד המון הרבה יותר שאנחנו לא יודעים.
איך בדיוק אנחנו יכולים להתיימר להנדס ולעצב דגם מוקטן של "זעיר-חיידקים" בכאילו חיסון, כשאין לנו באמת מושג מלא ביחס אליהם.
לחלופין, זה יופי שהיה לנו רעיון איך ליצור "חיסון", אבל אין לנו מושג אמיתי מה הוא עושה בגוף ואיך.
אני לא ממעיטה בהיקף הידע האנושי - אדרבה. אני מלאה פליאה על מה שאנחנו יודעים, ומה שיש לנו מושג לגביו.
עם זה - אני מכירה בזה שבנושאים מסויימים אנחנו יודעים רק חלק (קטן), אבל מתיימרים להתנהג כאילו אנחנו באמת יודעים הכל.
לדעתי זו טעות לחשוב ש"אחרים, אצלם הכל בסדר". אני לא בטוחה בזה בכלל.
אני לא חושבת ש"אנחנו צודקים בנושא תרופות, טיפולים, ניתוחים, וכולי", - אני חושבת שאנחנו טועים, והרבה מאוד גם ביחס לנושאים האלו.
מבדיקות מיותרות, ועד בדיקות מסוכנות - שעשויות לגרום לנזק שלא היה שם קודם. מטיפולים שלכאורה, בתקופת הטיפול הראשונית הראו "הצלחה" של הטיפול, אך בטווח הארוך הראו התפרצות חריפה ונרחבת מאוד של אותה מחלה - שנגרמה בעקבות אותו טיפול.
מהמון מקרים של אבחון לא נכון - ולכן טיפול לא נכון.
מהקסם הגדול של נס המוקסיפן - ועד הגילוי שצריך עשרה ימים, ולמרות זאת סטרפ' עלול להתנחל ולפגוע בשריר הלב, ובכלל עדיף כמה שפחות, עד רופאים שגורסים שבכלל לא - אנטיביוטיקה.
ההבדלים המהותיים בין תרופות וחיסונים לא נמצאים בכאילו לחיסונים יש "מדע אחר".
ההבדלים נמצאים באופן שבו הם מוגשים עד נכפים על הציבור.
הבדלים נמצאים באופן שבו מוצגים הסיכונים בפני הציבור.
ובאופן שבו מערכות הבריאות מתעלמות מהחוקים לזכויות החולה בבואן להעניק מ"כל-טוב" הרפואה המונעת למטופליהן.
והכי הרבה - בהכחשתם ובהתעלמם מנפגעים קשים, ואי חקירת אירועי הפגיעות ומהלך המשכם, הם נמנעים גם מלחקור ולאסוף ידע על מהלכי פגיעה קלים יותר - שאפשר יהיה למנוע את המשכם ו/או החמרתם.
זה נקרא בשפתי "אפידמיולוגיה" בררנית, ומוטה מראש לחקור רק מתוך הגישה של מה שהיו רוצים למצוא, ושתוצאתו לא תערער על נחיצות החיסונים.
יכול היה להיות נוח מאוד לאסוף מידע סלקטיבי, שתמיד רק תומך בקו שנקטת מלכתחילה, על מנת להצדיק ולהנציח את קיומו. הבעיה עם זה (כמו עם הניסיון לאחוז בכוח רק באמת אחת) היא שבסופו של דבר המציאות כהווייתה, והתוצאות של המציאות - כשהן שונות מהותית מהכוונה המקורית של היוצר, חושפת את פניה.
בדיוק כמו בסיפור על תיבת פנדורה.
בנושאים של חיידקים והתנהגותם, עולה בינתיים,
שאין דבר כזה "סטרילי". יש חיידקים שעוקפים את רעיון הסטריליות.
עוד עולה ממחקר אחד - שלמרות שחיידקים נוטים להתנהג כ"קהילה", תמיד יש קומץ שחומקים מן העדר, ומתנהגים ומגיבים שונה משאר החבר'ה. ממש כמו אצלנו, אה?
ועוד עולה - שלמרות כל מה שנדמה היה לנו עד היום שאנחנו יודעים, יש כנראה עוד המון הרבה יותר שאנחנו לא יודעים.
איך בדיוק אנחנו יכולים להתיימר להנדס ולעצב דגם מוקטן של "זעיר-חיידקים" בכאילו חיסון, כשאין לנו באמת מושג מלא ביחס אליהם.
לחלופין, זה יופי שהיה לנו רעיון איך ליצור "חיסון", אבל אין לנו מושג אמיתי מה הוא עושה בגוף ואיך.
אני לא ממעיטה בהיקף הידע האנושי - אדרבה. אני מלאה פליאה על מה שאנחנו יודעים, ומה שיש לנו מושג לגביו.
עם זה - אני מכירה בזה שבנושאים מסויימים אנחנו יודעים רק חלק (קטן), אבל מתיימרים להתנהג כאילו אנחנו באמת יודעים הכל.
לדעתי זו טעות לחשוב ש"אחרים, אצלם הכל בסדר". אני לא בטוחה בזה בכלל.
אני לא חושבת ש"אנחנו צודקים בנושא תרופות, טיפולים, ניתוחים, וכולי", - אני חושבת שאנחנו טועים, והרבה מאוד גם ביחס לנושאים האלו.
מבדיקות מיותרות, ועד בדיקות מסוכנות - שעשויות לגרום לנזק שלא היה שם קודם. מטיפולים שלכאורה, בתקופת הטיפול הראשונית הראו "הצלחה" של הטיפול, אך בטווח הארוך הראו התפרצות חריפה ונרחבת מאוד של אותה מחלה - שנגרמה בעקבות אותו טיפול.
מהמון מקרים של אבחון לא נכון - ולכן טיפול לא נכון.
מהקסם הגדול של נס המוקסיפן - ועד הגילוי שצריך עשרה ימים, ולמרות זאת סטרפ' עלול להתנחל ולפגוע בשריר הלב, ובכלל עדיף כמה שפחות, עד רופאים שגורסים שבכלל לא - אנטיביוטיקה.
ההבדלים המהותיים בין תרופות וחיסונים לא נמצאים בכאילו לחיסונים יש "מדע אחר".
ההבדלים נמצאים באופן שבו הם מוגשים עד נכפים על הציבור.
הבדלים נמצאים באופן שבו מוצגים הסיכונים בפני הציבור.
ובאופן שבו מערכות הבריאות מתעלמות מהחוקים לזכויות החולה בבואן להעניק מ"כל-טוב" הרפואה המונעת למטופליהן.
והכי הרבה - בהכחשתם ובהתעלמם מנפגעים קשים, ואי חקירת אירועי הפגיעות ומהלך המשכם, הם נמנעים גם מלחקור ולאסוף ידע על מהלכי פגיעה קלים יותר - שאפשר יהיה למנוע את המשכם ו/או החמרתם.
זה נקרא בשפתי "אפידמיולוגיה" בררנית, ומוטה מראש לחקור רק מתוך הגישה של מה שהיו רוצים למצוא, ושתוצאתו לא תערער על נחיצות החיסונים.
יכול היה להיות נוח מאוד לאסוף מידע סלקטיבי, שתמיד רק תומך בקו שנקטת מלכתחילה, על מנת להצדיק ולהנציח את קיומו. הבעיה עם זה (כמו עם הניסיון לאחוז בכוח רק באמת אחת) היא שבסופו של דבר המציאות כהווייתה, והתוצאות של המציאות - כשהן שונות מהותית מהכוונה המקורית של היוצר, חושפת את פניה.
בדיוק כמו בסיפור על תיבת פנדורה.
יש סטרילי, אין 100%, והתוצאה כמובן היא
מחקר מתמשך לקראת הדור הבא של חומרים נוגדי חיידקים ומחלות. "סטרילי" ו"נקי" הם מושגים תקניים שמדברים על כמות מזהמים למיליון, מה שנקרא PPM - "חלקים למיליון". חיידקים לא "עוקפים" את "רעיון הסטריליות", יש פתוגנים ששורדים בחלקם תהליכי חיטוי, אם בגלל מוטציה שמאפשרת להם לשרוד, או בגלל חיטוי לא מושלם. אין להשוות אותם לבני אדם שהשוני ביניהם נובע בעיקר מתרבות ומיכולת לחשב צעדים קדימה.
יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים, לכן אנו ממשיכים לחקור. לא ברור מה זה "מושג מלא", וכן, יש לנו "מושג אמיתי" מה זה עושה בגוף, גם אם לא 100%, הרי שאנו יודעים לא מעט בזכות המדע והשיטות המשתכללות. זו בדיוק הבעיה עם אנשים שקראו ברשת ערב רב של מקורות ללא כלים מתאימים ועכשיו מחשיבים עצמם "מומחים" יודעי "האמת האמיתית" - אבל אין להם את מכלול הידע המאורגן והעקבי שנלמד בבתי ספר לרפואה והם נאלצים ליישב את האמונות שמכרו להם עם הרפואה המתקדמת, ואז הם מוכרים לעצמם ולקהל שלהם סיסמאות בסגנון אלו.
יש איבחונים שגויים וטיפולים שגויים, וגם תביעות נגד רופאים. אין בזה די כדי לבטל ולמחוק את עולם הרפואה. התקדמנו הרבה מאז הטיפול המסורתי בכוסות רוח והקזות דם, מחלות שהיו פעם קטלניות, היום נשארים בבית בגללן אולי שבוע, גם הסרטן והאיידס הופכים אט אט ממחלות קטלניות למחלות כרוניות שחיים איתן ובהמשך, אני יכול להבטיח, הן יהפכו למחלות ברות ריפוי מוחלט, וזה יהיה, לא בזכות הגישה האנטי ממסדית-רפואית-מדעית, אלא אך ורק בזכות התעקשות האדם לחקור ולהבין, להמציא ולשפר. לא ידענו כמעט סרטן כי חיינו עד גיל 50-60, בזכות הרפואה אנו חיים עד גיל 80, ו"זכינו" להכיר את הסרטן בגלל זה באופן נרחב, אנו נביס את הסרטן ונחייה בעתיד עד גיל 120 ואולי יותר, ואולי בטווח הגילאים הזה יתעוררו מחלות שאנו לא מכירים היום, וגם אותן נביס. לאורך כל הדרך יהיו מי שינסו לרפות ידי המדע בתואנות "אין ידע "אמיתי" ", ו"אנחנו לא "באמת" יודעים", והרפואה לא באמת עוזרת וכדומה סיסמאות, אבל כל עוד יש תבונה במוחו של האדם, המדע יתקדם.
היחידים שמתנהגים כאילו הם יודעים הכל, תתפלאי, הם אלו ב"צד" שלך, אלו שמבטלים במחי יד 300 שנים של מדע ורפואה, כי הם "יודעים את האמת". אל תשכחי את זה. אין רופא או מדען אחד בעולם שיגיד "אנחנו יודעים הכל". היה אחד, פעם, שאמר את זה, לא זוכר מי זה היה, הוא מת מזמן.
אגב, את משתמשת בשירותי רפואה?
מחקר מתמשך לקראת הדור הבא של חומרים נוגדי חיידקים ומחלות. "סטרילי" ו"נקי" הם מושגים תקניים שמדברים על כמות מזהמים למיליון, מה שנקרא PPM - "חלקים למיליון". חיידקים לא "עוקפים" את "רעיון הסטריליות", יש פתוגנים ששורדים בחלקם תהליכי חיטוי, אם בגלל מוטציה שמאפשרת להם לשרוד, או בגלל חיטוי לא מושלם. אין להשוות אותם לבני אדם שהשוני ביניהם נובע בעיקר מתרבות ומיכולת לחשב צעדים קדימה.
יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים, לכן אנו ממשיכים לחקור. לא ברור מה זה "מושג מלא", וכן, יש לנו "מושג אמיתי" מה זה עושה בגוף, גם אם לא 100%, הרי שאנו יודעים לא מעט בזכות המדע והשיטות המשתכללות. זו בדיוק הבעיה עם אנשים שקראו ברשת ערב רב של מקורות ללא כלים מתאימים ועכשיו מחשיבים עצמם "מומחים" יודעי "האמת האמיתית" - אבל אין להם את מכלול הידע המאורגן והעקבי שנלמד בבתי ספר לרפואה והם נאלצים ליישב את האמונות שמכרו להם עם הרפואה המתקדמת, ואז הם מוכרים לעצמם ולקהל שלהם סיסמאות בסגנון אלו.
יש איבחונים שגויים וטיפולים שגויים, וגם תביעות נגד רופאים. אין בזה די כדי לבטל ולמחוק את עולם הרפואה. התקדמנו הרבה מאז הטיפול המסורתי בכוסות רוח והקזות דם, מחלות שהיו פעם קטלניות, היום נשארים בבית בגללן אולי שבוע, גם הסרטן והאיידס הופכים אט אט ממחלות קטלניות למחלות כרוניות שחיים איתן ובהמשך, אני יכול להבטיח, הן יהפכו למחלות ברות ריפוי מוחלט, וזה יהיה, לא בזכות הגישה האנטי ממסדית-רפואית-מדעית, אלא אך ורק בזכות התעקשות האדם לחקור ולהבין, להמציא ולשפר. לא ידענו כמעט סרטן כי חיינו עד גיל 50-60, בזכות הרפואה אנו חיים עד גיל 80, ו"זכינו" להכיר את הסרטן בגלל זה באופן נרחב, אנו נביס את הסרטן ונחייה בעתיד עד גיל 120 ואולי יותר, ואולי בטווח הגילאים הזה יתעוררו מחלות שאנו לא מכירים היום, וגם אותן נביס. לאורך כל הדרך יהיו מי שינסו לרפות ידי המדע בתואנות "אין ידע "אמיתי" ", ו"אנחנו לא "באמת" יודעים", והרפואה לא באמת עוזרת וכדומה סיסמאות, אבל כל עוד יש תבונה במוחו של האדם, המדע יתקדם.
היחידים שמתנהגים כאילו הם יודעים הכל, תתפלאי, הם אלו ב"צד" שלך, אלו שמבטלים במחי יד 300 שנים של מדע ורפואה, כי הם "יודעים את האמת". אל תשכחי את זה. אין רופא או מדען אחד בעולם שיגיד "אנחנו יודעים הכל". היה אחד, פעם, שאמר את זה, לא זוכר מי זה היה, הוא מת מזמן.
אגב, את משתמשת בשירותי רפואה?
סְטֶרִילִי מהמילון
סְטֶרִילִי. פירוש של סטרילי. נקי מחיידקים; מחוטא; מעוקר. דקדוק ותחביר של סטרילי. 1. מין - זכר. 2. נטיות - סְטֶרִילִית, סְטֶרִילִיִים, סְטֶרִילִיּוֹת. (עיקור).
עד לפני חודש-חודשיים, נחשב ל-100%. מלפני חודש-חודשיים נחשב ל-כלום אחוז.
עדיין לא עודכנו הערכים במילונים ובאנציקלופדיות
ובנוגע לדברים האחרים שכתבת:
ה"צד" שלי לדעתי, לא רק שלא "יודעים את אמת", ובטח לא "יודעים הכל" - אלא הם טוענים בגלוי שיש כאן חוסר בידע בכל הצדדים.
אין בדבר הזה לבטל במחי יד 300 שנים של מדע ורפואה (לדעתי הרבה יותר מ-300), אלא יש בדברים להעשיר, להרחיב, לחשוף ולגלות עוד רמות ורבדים, ודקויות של האמת המדעית.
כשיש סירוב לחקור - זה חוטא ל"אמת המדעית". ואף מכשיל את הדרך לחקור ולהתעשר בה.
אם תסתכל על שרשורים אחרים שפתחתי כאן - תוכל לגלות שמרבית הטיעונים שמעלים "מתנגדי חיסונים" בעצם מגובים בדעתם של מומחים פורמליים לגמרי, שמכלול הידע המאורגן והעקבי שהם מתבטאים באמצעותו נלמד בבתי ספר לרפואה. (אני באופן אישי נוטה להצליב בין מקורות הידע השונים, ולבחון האם ומה מתוך הידע מתיישב הכי בקירוב אל מבחן המציאות הממשי של ילדי).
קיים כבר ברחבי העולם גרעין ידע מבוסס ע"י רופאים, אימונולוגים, רופאי ילדים, נוירולוגים, וחוקרים - שמצביעים על המידע הנוסף הזה. לא מומחים מטעם עצמם, או "הוגי דעות", אלא אנשים שבוחנים את הנושא בדיוק מתוך הקריטריונים שאתה מציב.
אני מאוד הייתי רוצה להיאחז באיזה משפט כמו שכתבת "אני יכול להבטיח", ובאמת הלוואי והיה מישהו שיכול להבטיח, וגם לקיים. כרגע מה שיש לנו - גם לך וגם לי, זה מה שיש במציאות עכשיו. ולא מה שהיינו מייחלים לו יהי...
גם אני, מאוד הייתי רוצה להבטיח לבן שלי שיש דרך או שבקרוב מאוד תימצא הדרך "לתקן" או "לרפא" את מה שיש לו.
אבל אני לא יכולה לשקר לו או להוליך אותו שולל בדבר הזה. שהרי כך אני גם אמנע ממנו להתמודד עם מה שיש לו, וגם אטע בו תקווה כוזבת לדבר שברור לי לחלוטין שלפחות כרגע - לא קיימת שום דרך ידועה לרפא או לתקן את נזקיו.
כרגע - עם הידע הקיים, אני יכולה רק להאציל עליו שיש בכוחו להתמודד עם מה שיש, ושיש בכוחי להתמודד עם זה יחד איתו.
אגב, אני מוצאת שכמעט בכל נקודה שעולה בשיח בינינו - מתברר שאנחנו לא כל כך חלוקים בדעותינו. וכשפורטים את זה לנקודות, ולתתי נושאים - רב המשותף והמוסכם על הסעיפים שבהם יש אי הסכמה.
אני מקווה מאוד שלא תתבאס - אבל קשה לי ליישב בין היותך מגדיר את עצמך ספקן, ובין האמון המוחלט שאתה נותן במדיניות שלא מתיישבת עם המציאות.
לטעמי ספקן - יש בו סקרנות לחקור ולחשוף לכל הכיוונים. ויש בספקן היכולת להתנטרל מאחיזה נוקשה בקו אחד יחיד מוגדר.
ולשאלתך, התשובה היא כן. אני משתמשת בשירותי רפואה. אני מאוד לא מזלזלת ברפואה, אבל לצערי הרב בנושאים החשובים לי באמת - אני לא מקבלת שם מענה הולם לצרכי האישיים.
סְטֶרִילִי. פירוש של סטרילי. נקי מחיידקים; מחוטא; מעוקר. דקדוק ותחביר של סטרילי. 1. מין - זכר. 2. נטיות - סְטֶרִילִית, סְטֶרִילִיִים, סְטֶרִילִיּוֹת. (עיקור).
עד לפני חודש-חודשיים, נחשב ל-100%. מלפני חודש-חודשיים נחשב ל-כלום אחוז.
עדיין לא עודכנו הערכים במילונים ובאנציקלופדיות
ובנוגע לדברים האחרים שכתבת:
ה"צד" שלי לדעתי, לא רק שלא "יודעים את אמת", ובטח לא "יודעים הכל" - אלא הם טוענים בגלוי שיש כאן חוסר בידע בכל הצדדים.
אין בדבר הזה לבטל במחי יד 300 שנים של מדע ורפואה (לדעתי הרבה יותר מ-300), אלא יש בדברים להעשיר, להרחיב, לחשוף ולגלות עוד רמות ורבדים, ודקויות של האמת המדעית.
כשיש סירוב לחקור - זה חוטא ל"אמת המדעית". ואף מכשיל את הדרך לחקור ולהתעשר בה.
אם תסתכל על שרשורים אחרים שפתחתי כאן - תוכל לגלות שמרבית הטיעונים שמעלים "מתנגדי חיסונים" בעצם מגובים בדעתם של מומחים פורמליים לגמרי, שמכלול הידע המאורגן והעקבי שהם מתבטאים באמצעותו נלמד בבתי ספר לרפואה. (אני באופן אישי נוטה להצליב בין מקורות הידע השונים, ולבחון האם ומה מתוך הידע מתיישב הכי בקירוב אל מבחן המציאות הממשי של ילדי).
קיים כבר ברחבי העולם גרעין ידע מבוסס ע"י רופאים, אימונולוגים, רופאי ילדים, נוירולוגים, וחוקרים - שמצביעים על המידע הנוסף הזה. לא מומחים מטעם עצמם, או "הוגי דעות", אלא אנשים שבוחנים את הנושא בדיוק מתוך הקריטריונים שאתה מציב.
אני מאוד הייתי רוצה להיאחז באיזה משפט כמו שכתבת "אני יכול להבטיח", ובאמת הלוואי והיה מישהו שיכול להבטיח, וגם לקיים. כרגע מה שיש לנו - גם לך וגם לי, זה מה שיש במציאות עכשיו. ולא מה שהיינו מייחלים לו יהי...
גם אני, מאוד הייתי רוצה להבטיח לבן שלי שיש דרך או שבקרוב מאוד תימצא הדרך "לתקן" או "לרפא" את מה שיש לו.
אבל אני לא יכולה לשקר לו או להוליך אותו שולל בדבר הזה. שהרי כך אני גם אמנע ממנו להתמודד עם מה שיש לו, וגם אטע בו תקווה כוזבת לדבר שברור לי לחלוטין שלפחות כרגע - לא קיימת שום דרך ידועה לרפא או לתקן את נזקיו.
כרגע - עם הידע הקיים, אני יכולה רק להאציל עליו שיש בכוחו להתמודד עם מה שיש, ושיש בכוחי להתמודד עם זה יחד איתו.
אגב, אני מוצאת שכמעט בכל נקודה שעולה בשיח בינינו - מתברר שאנחנו לא כל כך חלוקים בדעותינו. וכשפורטים את זה לנקודות, ולתתי נושאים - רב המשותף והמוסכם על הסעיפים שבהם יש אי הסכמה.
אני מקווה מאוד שלא תתבאס - אבל קשה לי ליישב בין היותך מגדיר את עצמך ספקן, ובין האמון המוחלט שאתה נותן במדיניות שלא מתיישבת עם המציאות.
לטעמי ספקן - יש בו סקרנות לחקור ולחשוף לכל הכיוונים. ויש בספקן היכולת להתנטרל מאחיזה נוקשה בקו אחד יחיד מוגדר.
ולשאלתך, התשובה היא כן. אני משתמשת בשירותי רפואה. אני מאוד לא מזלזלת ברפואה, אבל לצערי הרב בנושאים החשובים לי באמת - אני לא מקבלת שם מענה הולם לצרכי האישיים.
אני חי במציאות, לא במילון, ושוב אומר לך
ל"סטרילי" יש תקנים בינלאומיים כמו זה. מבחינה פרקטית יש מקרים שאפשר להגיע ל100%, כמו בעיקור מחטים למשל, אבל לעולם לא תגיעי ל100% בעיקור חדר ניתוח (תוכלי בעלות בלתי סבירה בעליל ובזמן ארוך).
הם הבחלט מבטלים במחי יד את הרפואה והמדע, "עד שנדע יותר", והיותר הזה, הוא ערך מעורפל ודי שקרי, כי בכל היקף ידע שיהיה לך, תמיד תוכלי לדעת "יותר". אז מה, תעצרי את כל שירותי הרפואה לציבור ותתמקדי רק במחקר?
אין סירוב לחקור, רק שהמחקרים (הרציניים) שבוצעו לא הניבו את התוצאות הרצויות מבחינת מתנגדי החיסונים, אז מה שנותר להם לטעון זה "לא רוצים לחקור" ו"כל המחקרים (שלרעתנו) מוטים ומשוחדים".
העוסקים ביצירת "גרעין ידע מבוסס" שאת מדברת עליו, עוסקים בעיקר במכירת ספרים והרצאות. כשהם יפנו לבתי משפט בדרישה להפסיק תכנית חיסונים, אז נדע שיש דברים בגו'. אבל הטענה לרוב, "בתי המשפט משוחדים כי הם הממסד אז אין עם מי לדבר".
תבדילי בין המקרה הפרטי (למשל שלך) לבין מגמה עולמית. זה לא אותו דבר. לבני אדם יש טווח חיים מוגבל, המדע מתקדם בלי קשר לזה. אני יכול להבטיח שיהיה, לא יכול להבטיח מתי יהיה, וההבטחה שלי מסתמכת על הקידמה הטכנולוגית.
אני ספקן, זה בסדר, אני לא נותן אמון מוחלט בשום מערכת, גם אם נראה שאני מסכים איתה בנקודה ספציפית. מערכת הבריאות הארצית והעולמית לא מסתכמת רק בתכנית החיסונים. ספקן הוא מי שלוקח מה שאומרים לו, אבל לוקח בחשבון שיש אפשרויות אחרות להסבר שניתן לו לתופעה מסוימת (כמו מתאם סטטיסטי בין חיסונים ואוטיזם למשל) . לכן, כש"מומחים" קבעו שחיסונים גורמים לאוטיזם, זה נבדק, בגלל שגם הממסד ספקני, והופרך, אבל אותם "מומחים" אינם ספקנים ומתעקשים להחזיק באמונות שלהם, ולכן רוב העולם המדעי ספק צוחק ספק מתעלם מהם. כל מה שנותר להם הוא להתלונן שלא מקבלים את הקביעות שלהם כי כולם משוחדים. אגב יש מקרים שאכן מתגלה קשר בין בעיה לתרופה, אז התרופה יורדת מהמדפים.
ברור לי שאת משתמשת במערכת הרפואית אבל לא אוכל לשאול אותך כאן מה הבעיות שאת נתקלת בהן מסיבה של סודיות רפואית כמובן..
ל"סטרילי" יש תקנים בינלאומיים כמו זה. מבחינה פרקטית יש מקרים שאפשר להגיע ל100%, כמו בעיקור מחטים למשל, אבל לעולם לא תגיעי ל100% בעיקור חדר ניתוח (תוכלי בעלות בלתי סבירה בעליל ובזמן ארוך).
הם הבחלט מבטלים במחי יד את הרפואה והמדע, "עד שנדע יותר", והיותר הזה, הוא ערך מעורפל ודי שקרי, כי בכל היקף ידע שיהיה לך, תמיד תוכלי לדעת "יותר". אז מה, תעצרי את כל שירותי הרפואה לציבור ותתמקדי רק במחקר?
אין סירוב לחקור, רק שהמחקרים (הרציניים) שבוצעו לא הניבו את התוצאות הרצויות מבחינת מתנגדי החיסונים, אז מה שנותר להם לטעון זה "לא רוצים לחקור" ו"כל המחקרים (שלרעתנו) מוטים ומשוחדים".
העוסקים ביצירת "גרעין ידע מבוסס" שאת מדברת עליו, עוסקים בעיקר במכירת ספרים והרצאות. כשהם יפנו לבתי משפט בדרישה להפסיק תכנית חיסונים, אז נדע שיש דברים בגו'. אבל הטענה לרוב, "בתי המשפט משוחדים כי הם הממסד אז אין עם מי לדבר".
תבדילי בין המקרה הפרטי (למשל שלך) לבין מגמה עולמית. זה לא אותו דבר. לבני אדם יש טווח חיים מוגבל, המדע מתקדם בלי קשר לזה. אני יכול להבטיח שיהיה, לא יכול להבטיח מתי יהיה, וההבטחה שלי מסתמכת על הקידמה הטכנולוגית.
אני ספקן, זה בסדר, אני לא נותן אמון מוחלט בשום מערכת, גם אם נראה שאני מסכים איתה בנקודה ספציפית. מערכת הבריאות הארצית והעולמית לא מסתכמת רק בתכנית החיסונים. ספקן הוא מי שלוקח מה שאומרים לו, אבל לוקח בחשבון שיש אפשרויות אחרות להסבר שניתן לו לתופעה מסוימת (כמו מתאם סטטיסטי בין חיסונים ואוטיזם למשל) . לכן, כש"מומחים" קבעו שחיסונים גורמים לאוטיזם, זה נבדק, בגלל שגם הממסד ספקני, והופרך, אבל אותם "מומחים" אינם ספקנים ומתעקשים להחזיק באמונות שלהם, ולכן רוב העולם המדעי ספק צוחק ספק מתעלם מהם. כל מה שנותר להם הוא להתלונן שלא מקבלים את הקביעות שלהם כי כולם משוחדים. אגב יש מקרים שאכן מתגלה קשר בין בעיה לתרופה, אז התרופה יורדת מהמדפים.
ברור לי שאת משתמשת במערכת הרפואית אבל לא אוכל לשאול אותך כאן מה הבעיות שאת נתקלת בהן מסיבה של סודיות רפואית כמובן..
אנחנו חיים במציאות
לא במילון, אבל גם לא בבית הספר לרפואה.
גם רופאים, וחוקרים ומדענים - כולנו חיים במציאות.
כשאדם הולך לקבל טיפול פולשני - ומקבל הסבר שהכל בטוח מאה אחוז, מחוטא וסטרילי - הוא מקסימום זוכר את הערך מהמילון, וסומך, כמובן על המידע המוסמך והסמכותי שניתן לו. הוא הרי לא נכנס לאתר של נאסא כדי לעמוד על קוצו של חיידק, או יודו של אנזים...
הנה אנקדוטה שמתייחסת ל"סטרילי", וגם דוגמה לבעיות שנתקלתי בהן במערכת הרפואית עלי לא חל חסיון רפואי, ומותר לי לספר על דבר שאירע לי
באחד ההריונות שלי, נתבקשתי לסור - דרך שגרת בדיקות הריון - אל המקום שבו מעבירים שתן לכוס סטרילית לצורך בדיקה.
בקלילות ובחן סרתי אל השירותים, וגיליתי שכדי להוריד את המכנסיים, דרך הסרבול של הבטן שמסתירה את הנוף - אין ברירה אלא להניח את הכוס על האדן של מחזיק הנייר.
לאחר ביצוע מבריק מצדי, ווידוא שהצבע חביב ואינו מרמז שאני מזלזלת בצורך בשתיה נאותה, הגשתי את הממצאים במעבדה והלכתי הביתה שמחה וטובת לב.
יומיים אחר כך קיבלתי טלפון מרופא הנשים שהודיע לי שהוא משאיר עבורי מרשם לאנטיביוטיקה, והפניה לחזור לביצוע בדיקת שתן כעבור חמישה ימי נטילת אנטיביוטיקה.
"אבל רגע, דוקטור", אמרתי. "בדקתי במחשב - והתוצאות של בדיקות הדם שלי תקינות לגמרי. איזה מין חיידק יש לי, שאני צריכה אנטיביוטיקה לכבודו"?
והרופא הטוב הסביר לי באדיבות - שיש לי דלקת בשתן.
"אבל, דוקטור", הקשיתי, "דלקת בשתן אי אפשר לא להרגיש. זה צורב ומטריד, וצריך ללכת כל דקה לשחרר טיפות בודדות על שלפוחית שמרגישה מלאה עד תום".
טוב, לרופא קצת נמאס מהתיאוריות שלי. הוא הסביר שלפעמים לא מרגישים, ושאי אפשר להתווכח או לערער על תוצאות מעבדה. מה אני רוצה? לסכן את העובר שלי??
טוב. באמת שנבהלתי קצת. אז רצתי לאט ובזהירות לקנות אנטיביוטיקה. אם לא בשבילי, אז לטובת הקטנצ'יק.
הורה אחראי, או לא?
תוצאות הבדיקה הבאה היו גרועות פי מאה (ברצינות), עם אנטיביוטיקה.
הרופא החליט להגביר הילוך, ונתן מרשם חדש לאנטיביוטיקה חזקה יותר.
ובבדיקה הבאה לא נראה שיפור, אלא רק החמרה.
הרופא הכין לי הפניה למיון נשים, והסביר שאני צריכה להתאשפז לקבל אנטיביוטיקה דרך הווריד, בהשגחה מלאה, וכו', ושעל דעתו אני עוברת להריון בסיכון.
"אבל דוקטור", אמרתי. "אני אין לי דלקת בשתן. אין לי שום דלקת בכלל. תן לי בבקשה הפניה לבדיקת שתן, וכוס סטרילית, ותן לי אישור להשתין בבית ולהביא את הכוס לכאן. אם המעבדה תמצא שם אפילו מיקרוב טועה אחד - אני רצה מיד למיון".
טוב, הוא כנראה ריחם עלי, וגם די הסתדר עם החוש הומור שלי, והספיריט הלוחמני-חיובי שלי, ולכן קיבלתי כוס חדשה.
ברור שהבדיקה יצאה נקייה.
אי אפשר להתווכח עם תוצאות מעבדה.
אבל אני נשארתי סקרנית לדעת כמה נשים כמוני אכלו אנטיביוטיקה שלא לצורך - מכיוון שלא הוכרעה המחלוקת בין הנהלת סניף הקופה ובין הנהלת הקניון, מי אחראי לניקיון השירותים בבוקר מוקדם, לפני שמעבדת הקופה נפתחת.
זו רק דוגמית קטנה לעשרות דוגמאות שבהן נתקלתי בשנים האחרונות.
על חלקן אפשר לחייך, כמו זאת - שנגמרה בשלום לכל הצדדים.
על אחרות, אפילו עם המזג הכי טוב שלי אני לא יכולה להתעלות...
אתה קורא את הדברים שאני כותבת כאן. ואתה יכול לקרוא גם הודעות אחרות שכתבתי בפורום.
אני לא מוכרת ספרים או הרצאות. אין לי אג'נדה.
אני מלאה הערכה והתפעלות, ואפילו מוקסמת מעולם המדע - שבחלקו היה זר לי, וברובו עדיין זר לי.
הדברים שאני מעלה בפורום, וגם בהודעות שלי כאן בשרשור הזה לא מתייחסות בביטול למדע או לרפואה. הרעיונות שאני מעלה, וגם הביקורת - נוגעים לרצון לשפר את הקיים ולא לפגום בו.
להצמיד מערך חקר - שאינו מוטה דעה - למערך החיסונים, יביא בהכרח לשיפור היעילות והבטיחות של חיסונים.
זה המכנה המשותף הרחב ביותר שהצלחתי להגיע אליו עד עכשיו.
לדעתי - לרופאים יש עניין בזה. ליצרנים צריך להיות עניין בזה. ובטח לכלל הציבור (שמתבקש/נדרש) להתחסן יש עניין בזה.
אני לא רואה בדעותי קו של שלילה, זלזול או פסילה.
אלא דעות של אדם שלמרות שילדו נפגע מחיסון יש בהן חיוב, רצון לשפר, ולתרום - גם אם נקודת מבט זניחה - לטובת הכלל.
אתה לא תראה אותי כאן מטיפה נגד החיסון שבני נפגע ממנו. לא תמצא אותי נותנת עצה רפואית להורה.
יחד עם הטעם האישי שלי, אני נוהגת באחריות (כמיטב יכולתי), ומתנהלת ביומיום במושגים של ערבות הדדית.
אני באמת לא נתקלתי באף מחקר אחד שענה על השאלות שאני מעלה. הייתי שמחה אילו היו מחקרים כאלו. הייתי שמחה אילו הייתי מוצאת רופא שמכיר מחקר כזה.
אני חושבת שבמהלך כ-ארבע השנים האחרונות אני מחפשת גם במערכת הציבורית וגם בפרטית איזשהו מענה, ובינתיים אין כזה.
לא תרופה. הבנתי שאין כזאת בנמצא.
גם לא תיקון. אין כזה בנמצא.
אפילו רק מחקר אחד, או מאמר, או ספר - שבהם אולי אמצא ממה להיזהר, ממה להימנע, למה לצפות (שהרי במסלול שלי הלכו עוד אנשים לפני, וילכו בו עוד אנשים אחרי). איך להקל. מאילו תרופות אחרות יש להימנע. אילו הרכבים עשויים להזיק. האם יש תרופות חלופיות בעת הצורך.
אלו דאגות ושאלות לגיטימיות, לחלוטין מתוך הכרה של מה שיש, ולא מה שיכול היה להיות אילו...
ואפילו מתוך כבוד למחיר אישי, אם הוא בא באמת לטובת הכלל.
אם תמצא לי מחקר אחד כזה, או מאמר - אשמח ואודה לך.
שאלתי כאן בפורום כבר יותר מפעם אחת - ועדיין אף אחד לה הציע לי קישור לכזה.
ולסיום אוסיף כך: אני חושבת שפגשנו קרוב לשלושים רופאים בשנים האלו. חלקם (הקטן - נגיד חמישה) נקט בנפנוף המבטל של: "זה לא מהחיסון". חלקם הזה שייכים לרופאים מ"הדור הישן".
מרביתם, בשיחות שלא לפרוטוקול, הכירו בקיומה של הפגיעה, העלו ניחושים, והראו את אותו חוסר אונים בניסיון למצוא רפרנסים. חלקם ניסו - ממש לידי, מול עיני, לחפש במחשב. ואפילו אחד מהם נתן לי לינק לאתר מאמרים מרוכזים לרופאים שכולל מחלות נדירות, ויוצאי דופן שיש קושי באבחנתם, תוך שהוא מבטיח לחפור באתר זה בזמנו החופשי כדי לנסות למצוא קצה חוט.
את נוירולוג הילדים האחרון שהיינו אצלו שאלתי - מה עושים? מעיין מים קדושים בטיבט? וודו? תא לחץ? פרחי באך? בטהובן?
הוא נתן לי ביד פתק עם שם ומספר טלפון של רופא הומיאופט. והציע תא לחץ, אבל אחרי כמה ימים חזר בו - בטענה שזה יכול להזיק ולהחמיר עוד את המצב. ממש הימור.
הרופאים בעצמם מודעים לנושא, כנראה הרבה יותר ממה שנדמה בציבור.
ובבואם לחסן את ילדיהם שלהם, הם מפעילים שיקול דעת אישי שאינו תואם את תכנית החיסונים.
גם להם יש עניין שהנושא יידון בפתיחות ובישירות ביניהם - גם אם לא לעיני הציבור.
הקושי הזה ממלכד אותם, ופוגע בהם.
פוגע בהם יותר ממה שאיזה קונספירטור, או מומחה מטעם עצמו יכול לפגוע בהם.
מה שאני רואה ומבינה כרגע, במציאות, שבנושא הזה הרפואה יורה לעצמה ברגל. או כורתת ענף שעליו היא יושבת.
לא סתם אנשים (הדיוטות) פוגעים במדע וברפואה, אלו רק זבובונים בתולדות ההיסטוריה של הרפואה.
זו הרפואה עצמה שפוגמת בערכה שלה, ובפוטנציאל האיכות המדעית האתית והמוסרית שהיא דוגלת בו.
לא במילון, אבל גם לא בבית הספר לרפואה.
גם רופאים, וחוקרים ומדענים - כולנו חיים במציאות.
כשאדם הולך לקבל טיפול פולשני - ומקבל הסבר שהכל בטוח מאה אחוז, מחוטא וסטרילי - הוא מקסימום זוכר את הערך מהמילון, וסומך, כמובן על המידע המוסמך והסמכותי שניתן לו. הוא הרי לא נכנס לאתר של נאסא כדי לעמוד על קוצו של חיידק, או יודו של אנזים...
הנה אנקדוטה שמתייחסת ל"סטרילי", וגם דוגמה לבעיות שנתקלתי בהן במערכת הרפואית עלי לא חל חסיון רפואי, ומותר לי לספר על דבר שאירע לי
באחד ההריונות שלי, נתבקשתי לסור - דרך שגרת בדיקות הריון - אל המקום שבו מעבירים שתן לכוס סטרילית לצורך בדיקה.
בקלילות ובחן סרתי אל השירותים, וגיליתי שכדי להוריד את המכנסיים, דרך הסרבול של הבטן שמסתירה את הנוף - אין ברירה אלא להניח את הכוס על האדן של מחזיק הנייר.
לאחר ביצוע מבריק מצדי, ווידוא שהצבע חביב ואינו מרמז שאני מזלזלת בצורך בשתיה נאותה, הגשתי את הממצאים במעבדה והלכתי הביתה שמחה וטובת לב.
יומיים אחר כך קיבלתי טלפון מרופא הנשים שהודיע לי שהוא משאיר עבורי מרשם לאנטיביוטיקה, והפניה לחזור לביצוע בדיקת שתן כעבור חמישה ימי נטילת אנטיביוטיקה.
"אבל רגע, דוקטור", אמרתי. "בדקתי במחשב - והתוצאות של בדיקות הדם שלי תקינות לגמרי. איזה מין חיידק יש לי, שאני צריכה אנטיביוטיקה לכבודו"?
והרופא הטוב הסביר לי באדיבות - שיש לי דלקת בשתן.
"אבל, דוקטור", הקשיתי, "דלקת בשתן אי אפשר לא להרגיש. זה צורב ומטריד, וצריך ללכת כל דקה לשחרר טיפות בודדות על שלפוחית שמרגישה מלאה עד תום".
טוב, לרופא קצת נמאס מהתיאוריות שלי. הוא הסביר שלפעמים לא מרגישים, ושאי אפשר להתווכח או לערער על תוצאות מעבדה. מה אני רוצה? לסכן את העובר שלי??
טוב. באמת שנבהלתי קצת. אז רצתי לאט ובזהירות לקנות אנטיביוטיקה. אם לא בשבילי, אז לטובת הקטנצ'יק.
הורה אחראי, או לא?
תוצאות הבדיקה הבאה היו גרועות פי מאה (ברצינות), עם אנטיביוטיקה.
הרופא החליט להגביר הילוך, ונתן מרשם חדש לאנטיביוטיקה חזקה יותר.
ובבדיקה הבאה לא נראה שיפור, אלא רק החמרה.
הרופא הכין לי הפניה למיון נשים, והסביר שאני צריכה להתאשפז לקבל אנטיביוטיקה דרך הווריד, בהשגחה מלאה, וכו', ושעל דעתו אני עוברת להריון בסיכון.
"אבל דוקטור", אמרתי. "אני אין לי דלקת בשתן. אין לי שום דלקת בכלל. תן לי בבקשה הפניה לבדיקת שתן, וכוס סטרילית, ותן לי אישור להשתין בבית ולהביא את הכוס לכאן. אם המעבדה תמצא שם אפילו מיקרוב טועה אחד - אני רצה מיד למיון".
טוב, הוא כנראה ריחם עלי, וגם די הסתדר עם החוש הומור שלי, והספיריט הלוחמני-חיובי שלי, ולכן קיבלתי כוס חדשה.
ברור שהבדיקה יצאה נקייה.
אי אפשר להתווכח עם תוצאות מעבדה.
אבל אני נשארתי סקרנית לדעת כמה נשים כמוני אכלו אנטיביוטיקה שלא לצורך - מכיוון שלא הוכרעה המחלוקת בין הנהלת סניף הקופה ובין הנהלת הקניון, מי אחראי לניקיון השירותים בבוקר מוקדם, לפני שמעבדת הקופה נפתחת.
זו רק דוגמית קטנה לעשרות דוגמאות שבהן נתקלתי בשנים האחרונות.
על חלקן אפשר לחייך, כמו זאת - שנגמרה בשלום לכל הצדדים.
על אחרות, אפילו עם המזג הכי טוב שלי אני לא יכולה להתעלות...
אתה קורא את הדברים שאני כותבת כאן. ואתה יכול לקרוא גם הודעות אחרות שכתבתי בפורום.
אני לא מוכרת ספרים או הרצאות. אין לי אג'נדה.
אני מלאה הערכה והתפעלות, ואפילו מוקסמת מעולם המדע - שבחלקו היה זר לי, וברובו עדיין זר לי.
הדברים שאני מעלה בפורום, וגם בהודעות שלי כאן בשרשור הזה לא מתייחסות בביטול למדע או לרפואה. הרעיונות שאני מעלה, וגם הביקורת - נוגעים לרצון לשפר את הקיים ולא לפגום בו.
להצמיד מערך חקר - שאינו מוטה דעה - למערך החיסונים, יביא בהכרח לשיפור היעילות והבטיחות של חיסונים.
זה המכנה המשותף הרחב ביותר שהצלחתי להגיע אליו עד עכשיו.
לדעתי - לרופאים יש עניין בזה. ליצרנים צריך להיות עניין בזה. ובטח לכלל הציבור (שמתבקש/נדרש) להתחסן יש עניין בזה.
אני לא רואה בדעותי קו של שלילה, זלזול או פסילה.
אלא דעות של אדם שלמרות שילדו נפגע מחיסון יש בהן חיוב, רצון לשפר, ולתרום - גם אם נקודת מבט זניחה - לטובת הכלל.
אתה לא תראה אותי כאן מטיפה נגד החיסון שבני נפגע ממנו. לא תמצא אותי נותנת עצה רפואית להורה.
יחד עם הטעם האישי שלי, אני נוהגת באחריות (כמיטב יכולתי), ומתנהלת ביומיום במושגים של ערבות הדדית.
אני באמת לא נתקלתי באף מחקר אחד שענה על השאלות שאני מעלה. הייתי שמחה אילו היו מחקרים כאלו. הייתי שמחה אילו הייתי מוצאת רופא שמכיר מחקר כזה.
אני חושבת שבמהלך כ-ארבע השנים האחרונות אני מחפשת גם במערכת הציבורית וגם בפרטית איזשהו מענה, ובינתיים אין כזה.
לא תרופה. הבנתי שאין כזאת בנמצא.
גם לא תיקון. אין כזה בנמצא.
אפילו רק מחקר אחד, או מאמר, או ספר - שבהם אולי אמצא ממה להיזהר, ממה להימנע, למה לצפות (שהרי במסלול שלי הלכו עוד אנשים לפני, וילכו בו עוד אנשים אחרי). איך להקל. מאילו תרופות אחרות יש להימנע. אילו הרכבים עשויים להזיק. האם יש תרופות חלופיות בעת הצורך.
אלו דאגות ושאלות לגיטימיות, לחלוטין מתוך הכרה של מה שיש, ולא מה שיכול היה להיות אילו...
ואפילו מתוך כבוד למחיר אישי, אם הוא בא באמת לטובת הכלל.
אם תמצא לי מחקר אחד כזה, או מאמר - אשמח ואודה לך.
שאלתי כאן בפורום כבר יותר מפעם אחת - ועדיין אף אחד לה הציע לי קישור לכזה.
ולסיום אוסיף כך: אני חושבת שפגשנו קרוב לשלושים רופאים בשנים האלו. חלקם (הקטן - נגיד חמישה) נקט בנפנוף המבטל של: "זה לא מהחיסון". חלקם הזה שייכים לרופאים מ"הדור הישן".
מרביתם, בשיחות שלא לפרוטוקול, הכירו בקיומה של הפגיעה, העלו ניחושים, והראו את אותו חוסר אונים בניסיון למצוא רפרנסים. חלקם ניסו - ממש לידי, מול עיני, לחפש במחשב. ואפילו אחד מהם נתן לי לינק לאתר מאמרים מרוכזים לרופאים שכולל מחלות נדירות, ויוצאי דופן שיש קושי באבחנתם, תוך שהוא מבטיח לחפור באתר זה בזמנו החופשי כדי לנסות למצוא קצה חוט.
את נוירולוג הילדים האחרון שהיינו אצלו שאלתי - מה עושים? מעיין מים קדושים בטיבט? וודו? תא לחץ? פרחי באך? בטהובן?
הוא נתן לי ביד פתק עם שם ומספר טלפון של רופא הומיאופט. והציע תא לחץ, אבל אחרי כמה ימים חזר בו - בטענה שזה יכול להזיק ולהחמיר עוד את המצב. ממש הימור.
הרופאים בעצמם מודעים לנושא, כנראה הרבה יותר ממה שנדמה בציבור.
ובבואם לחסן את ילדיהם שלהם, הם מפעילים שיקול דעת אישי שאינו תואם את תכנית החיסונים.
גם להם יש עניין שהנושא יידון בפתיחות ובישירות ביניהם - גם אם לא לעיני הציבור.
הקושי הזה ממלכד אותם, ופוגע בהם.
פוגע בהם יותר ממה שאיזה קונספירטור, או מומחה מטעם עצמו יכול לפגוע בהם.
מה שאני רואה ומבינה כרגע, במציאות, שבנושא הזה הרפואה יורה לעצמה ברגל. או כורתת ענף שעליו היא יושבת.
לא סתם אנשים (הדיוטות) פוגעים במדע וברפואה, אלו רק זבובונים בתולדות ההיסטוריה של הרפואה.
זו הרפואה עצמה שפוגמת בערכה שלה, ובפוטנציאל האיכות המדעית האתית והמוסרית שהיא דוגלת בו.
אי אפשר לשפוט את עולם הרפואה לפי מקרים בודדים
יש טעויות, יש מקרים של קלות דעת ורשלנות, וככה זה בכל תחום. יש בעולם אלפי מקרים כאלו כל שנה, ועדיין, יותר אנשים הולכים הביתה בריאים ושלמים בזכות מערכת הבריאות, מאשר אם לא היתה קיימת.
את שוב כותבת על "חיסונים יעילים יותר", וכותבת כאילו אין מחקר. יש מחקר, ולכן יש לך חיסונים שמשתפרים מדור לדור. את לחלוטין מתעלמת מזה. אין בעולם חיסון או תרופה אחת שקפאה בדור ראשון שלה. מי שאחראים על זה הם כמובן היצרנים.
פגשת יותר משלושים רופאים, למה? כי החלטת שזה מהחיסון ואת מחפשת אישור. את מתשיכי להסתובב עד שתמצאי אחד שיסכים איתך ותראי עד לאן הגעת, רופא שממליץ על הומאופט. לא נראה לך שהגעת לשוליים ההזויים של הרפואה?
הרופאים לא "מנפנפים בביטול", כי הם יודעים שחוץ מחיסון יש עוד 100 אפשריות לתופעה. אפשרויות שאת מבטלת בהינף יד כי אינם מתאימים למה שאת קבעת. ועל סמך מה קבעת? עולם הרפואה הוא עולם ספקני מיסודו. אין תשובות חד משמעיות אלא תשובות הסתברותיות. אם יש 10 הסברים אפשריים לתופעה, ההסבר שיתקבל הוא זה שגבר על 9 אחרים.
רופאים מודעים לסיכונים שונים בחיסונים ותרופות, ואין סודות בעניין. התופעות גם מפורסמות ע"י היצרנים, הקושי הוא לחזות מי יושפע ואיך, כי כל אדם הוא יחודי. על כן כשאומרים לך "החיסון בטוח", מתכוונים שהוא בטוח לרוב האוכלוסיה. אף אחד לא יבטיח לך 100%.
יש טעויות, יש מקרים של קלות דעת ורשלנות, וככה זה בכל תחום. יש בעולם אלפי מקרים כאלו כל שנה, ועדיין, יותר אנשים הולכים הביתה בריאים ושלמים בזכות מערכת הבריאות, מאשר אם לא היתה קיימת.
את שוב כותבת על "חיסונים יעילים יותר", וכותבת כאילו אין מחקר. יש מחקר, ולכן יש לך חיסונים שמשתפרים מדור לדור. את לחלוטין מתעלמת מזה. אין בעולם חיסון או תרופה אחת שקפאה בדור ראשון שלה. מי שאחראים על זה הם כמובן היצרנים.
פגשת יותר משלושים רופאים, למה? כי החלטת שזה מהחיסון ואת מחפשת אישור. את מתשיכי להסתובב עד שתמצאי אחד שיסכים איתך ותראי עד לאן הגעת, רופא שממליץ על הומאופט. לא נראה לך שהגעת לשוליים ההזויים של הרפואה?
הרופאים לא "מנפנפים בביטול", כי הם יודעים שחוץ מחיסון יש עוד 100 אפשריות לתופעה. אפשרויות שאת מבטלת בהינף יד כי אינם מתאימים למה שאת קבעת. ועל סמך מה קבעת? עולם הרפואה הוא עולם ספקני מיסודו. אין תשובות חד משמעיות אלא תשובות הסתברותיות. אם יש 10 הסברים אפשריים לתופעה, ההסבר שיתקבל הוא זה שגבר על 9 אחרים.
רופאים מודעים לסיכונים שונים בחיסונים ותרופות, ואין סודות בעניין. התופעות גם מפורסמות ע"י היצרנים, הקושי הוא לחזות מי יושפע ואיך, כי כל אדם הוא יחודי. על כן כשאומרים לך "החיסון בטוח", מתכוונים שהוא בטוח לרוב האוכלוסיה. אף אחד לא יבטיח לך 100%.
אוי מרק
לא חבל לקלקל ?
אני מתאפקת לא להיעלב מהדברים שכתבת כאן. ממש.
ראשית - נוירולוג הילדים, הוא מהבכירים בארץ. אני עדיין לא נתקלתי ברבב עליו. אפילו לא שמץ.
ברור לי שאין לך ידיעה, וכנראה גם לא הזדמן לך לגלות (ולוואי שלעולם לא תידרש לזה), אבל גם לא טרחת לבדוק מה המסלול שעובר תינוק או פעוט שחולה במחלה שקשורה למע' העצבים, או משהו עם רקע אלרגי, או חשד למשהו מסוג אוטואימוני. (אפילו אם לא היה שום קשר לחיסון, אתה צפוי לפגוש כ-30 רופאים בארבע שנים).
אף הורה, אפילו ההזוי ביותר לא לוקח את הילד שלו לשלושים רופאים שונים כדי לנסות להוכיח איזו פואנטה, או לקבל אישור.
בטח לא בבתי חולים, שבהם הורה לא יודע באילו מחלות מדבקות חולים הילדים הנוספים שנמצאים שם.
ראשית את ה"אישור" קיבלתי מייד בהתחלה. כיוון שזה היה אירוע שני ממנה שניה של חיסון. וכיוון שהאירועים היו זהים בשני המקרים וכללו יחד עם תופעות נוירולוגיות גם התנפחות נרחבת של בלוטות הלימפה.
לרופא הילדים לא היה ספק בדבר.
לאימונולוג הילדים לא היה ספק בדבר.
לרופאה ההתפתחותית בטפ"ח לא היה ספק בדבר.
אלו כבר שלושה רופאים, וה"אסמכתא" כבר היתה מצויה בידי.
שאר הרופאים - זה פשוט כי זה לאיפה ששולחים את ההורה וילדו כדי לברר מה נפגע, עד כמה.
נוירולוג ילדים.
אף אוזן גרון.
רופא עיניים.
רופא עור.
גסטרו-ילדים.
הפניות לבדיקות... חלקן לא צולחות כמו EEG - שגם שם נעשה תסקיר נוסף ע"י נוירולוג ילדים.
כשיש החמרות במצב אתה נאלץ לעבור שוב כמעט את אותו מסלול שוב.
לפעמים נוירולוג אחד ממליץ לפנות אל קולגה בכיר ממנו.
לפעמים במצב של אשפוז - אתה נאלץ "להכיר" עוד כמה רופאים שלא הכרת קודם.
וכן הלאה, ובהתאם לגיל ומה שמתאים לפי הגיל...
לדוגמה גסטרו ילדים מומחה לתינוקות, זה לא תמיד מומחה לגיל הרך.
הרופאים בעצמם העבירו אותנו כמו כדור פינג פונג בינם לבין עצמם.
אילו מישהו שאל אותי, הייתי מעדיפה להניח לו לגדול בשקט, בלי כל החיטוטיאדה הזאת.
אין לך מושג כמה מצוקה חווה תינוק עם כל הבדיקות האלו.
כמה הוא נבהל כשנוגעים בו אנשים זרים במקום זר - באופן שמכאיב לו, וגם אם תנסה להסביר לו מה קורה, אין לו שום מושג מה קורה ולמה.
ואין לך מושג איך מרגיש פעוט נבון, כשמדברים לידו ומעל ראשו על מיני תחלואים שיש לו - כשהוא מבין שמדברים עליו. וגם אם הוא לא מבין את ה"מושגים הרפואיים" שמתייחסים אליו, הוא יכול לקלוט משפת הגוף וטון הדברים של הרופא שמשהו כנראה מאוד לא בסדר.
אני לא בחרתי להגיע לשוליים ההזויים של הרפואה. ואפילו להומיאופט לא הלכתי, למרות ההמלצה.
מה שכן הרפואה עצמה דוחקת אותי לשוליים,
והדיון בינינו תם.
לא חבל לקלקל ?
אני מתאפקת לא להיעלב מהדברים שכתבת כאן. ממש.
ראשית - נוירולוג הילדים, הוא מהבכירים בארץ. אני עדיין לא נתקלתי ברבב עליו. אפילו לא שמץ.
ברור לי שאין לך ידיעה, וכנראה גם לא הזדמן לך לגלות (ולוואי שלעולם לא תידרש לזה), אבל גם לא טרחת לבדוק מה המסלול שעובר תינוק או פעוט שחולה במחלה שקשורה למע' העצבים, או משהו עם רקע אלרגי, או חשד למשהו מסוג אוטואימוני. (אפילו אם לא היה שום קשר לחיסון, אתה צפוי לפגוש כ-30 רופאים בארבע שנים).
אף הורה, אפילו ההזוי ביותר לא לוקח את הילד שלו לשלושים רופאים שונים כדי לנסות להוכיח איזו פואנטה, או לקבל אישור.
בטח לא בבתי חולים, שבהם הורה לא יודע באילו מחלות מדבקות חולים הילדים הנוספים שנמצאים שם.
ראשית את ה"אישור" קיבלתי מייד בהתחלה. כיוון שזה היה אירוע שני ממנה שניה של חיסון. וכיוון שהאירועים היו זהים בשני המקרים וכללו יחד עם תופעות נוירולוגיות גם התנפחות נרחבת של בלוטות הלימפה.
לרופא הילדים לא היה ספק בדבר.
לאימונולוג הילדים לא היה ספק בדבר.
לרופאה ההתפתחותית בטפ"ח לא היה ספק בדבר.
אלו כבר שלושה רופאים, וה"אסמכתא" כבר היתה מצויה בידי.
שאר הרופאים - זה פשוט כי זה לאיפה ששולחים את ההורה וילדו כדי לברר מה נפגע, עד כמה.
נוירולוג ילדים.
אף אוזן גרון.
רופא עיניים.
רופא עור.
גסטרו-ילדים.
הפניות לבדיקות... חלקן לא צולחות כמו EEG - שגם שם נעשה תסקיר נוסף ע"י נוירולוג ילדים.
כשיש החמרות במצב אתה נאלץ לעבור שוב כמעט את אותו מסלול שוב.
לפעמים נוירולוג אחד ממליץ לפנות אל קולגה בכיר ממנו.
לפעמים במצב של אשפוז - אתה נאלץ "להכיר" עוד כמה רופאים שלא הכרת קודם.
וכן הלאה, ובהתאם לגיל ומה שמתאים לפי הגיל...
לדוגמה גסטרו ילדים מומחה לתינוקות, זה לא תמיד מומחה לגיל הרך.
הרופאים בעצמם העבירו אותנו כמו כדור פינג פונג בינם לבין עצמם.
אילו מישהו שאל אותי, הייתי מעדיפה להניח לו לגדול בשקט, בלי כל החיטוטיאדה הזאת.
אין לך מושג כמה מצוקה חווה תינוק עם כל הבדיקות האלו.
כמה הוא נבהל כשנוגעים בו אנשים זרים במקום זר - באופן שמכאיב לו, וגם אם תנסה להסביר לו מה קורה, אין לו שום מושג מה קורה ולמה.
ואין לך מושג איך מרגיש פעוט נבון, כשמדברים לידו ומעל ראשו על מיני תחלואים שיש לו - כשהוא מבין שמדברים עליו. וגם אם הוא לא מבין את ה"מושגים הרפואיים" שמתייחסים אליו, הוא יכול לקלוט משפת הגוף וטון הדברים של הרופא שמשהו כנראה מאוד לא בסדר.
אני לא בחרתי להגיע לשוליים ההזויים של הרפואה. ואפילו להומיאופט לא הלכתי, למרות ההמלצה.
מה שכן הרפואה עצמה דוחקת אותי לשוליים,
והדיון בינינו תם.
לא יודעת 2/ האם זה סוג של ניסוי?
להבדיל מפיתוח מוצרים שמיועדים למכירה ובחירה חופשית, לקהל של צרכנים פוטנציאליים בשוק חופשי. (שבו מתאים לחלוטין לשאול את הצרכן מה אהבת/לא אהבת במוצר הנוכחי)
על ייצור של תרופות בכלל וחיסונים בפרט חלים כללים אחרים ושונים לגמרי.
ראשית - כל תעשיית ייצור התרופות והחיסונים נשענת ונסמכת על תחום הרפואה. הרופאים שתפקידם להמליץ על שימוש בתרופה מסוימת, מחוייבים לאתיקה, וכן לבריאות הציבור, ובריאותו ושלומו של המטופל היחיד. מכיוון שכך - תעשיית התרופות נדרשת לפעול בכפוף לתנאים האלו, וכן נדרשים מחקרים רפואיים, ביולוגיים וכימיים על מנת שאפשר יהיה לייצר. בראש המחקרים האלו עומדים רופאים - שגם הם מחויבים לאתיקה, ולבריאות הציבור.
בנוגע למוצר הסופי - לאיש לא אכפת אם האנטיביוטיקה שלקחת יש לה טעם מגעיל, ועשרה ימים זה ממש דוחה לקחת (בנוסף גם הריח של הפיפי לא משהו). השורה התחתונה היא האם עברה לך הדלקת,והאם אתה רגיש, או אלרגי - אז כמובן שהסוג הזה אינו מתאים לך ואסור לך לשימוש.
נכון שמתוך משוב של משתמשים הקטינו את הגודל של כדורים לבליעה, ומתעסקים גם עם עיצוב מוצר ועיצוב אריזה - בדומה למוצרים אחרים. אבל זה רק "קישוט", ולא מהות המוצר.
גם אם האריזה מדליקה, והעיצוב והארגונומיה של המוצר למופת - אם לרופא מתברר שחלק ממטופליו חוזרים אליו אחרי השימוש במצב בריאותי כזה שהם לעולם לא יחזרו להיות כפי שהם היו, נכים, פגועים, משותקים - ובנוסף לרוב מטופליו לא עוברת הדלקת, או שפתאום הם סובלים מהתלקחות של דלקות חוזרות ונשנות - הרי שהרופא הזה לא ירשום את התרופה הזאת לאיש ממטופליו.
ברור שליצרן, שהשקיע כספים במחקר, בפיתוח, במשכורות עתירות למומחים ובייצור עצמו - ממש לא מתאים לאבד את השקעותיו ושיירדו לטמיון. מדובר כאן בהמון כסף והמון משאבים.
ומדובר כאן גם במוניטין.
לא סתם מוניטין, אלא כזה שכרוך ומוצמד לכללי אתיקה מאוד ברורים. וגם לרופאים שעומדים בראש המחקר והפיתוח לא מתאים פגיעה במוניטין שלהם.
ובנוגע לדעתי שמדובר בניסוי - תראה, אני יודעת שהמלים קשות.
אני יכולה להבטיח לך - כהורה - שהייתי רוצה שיהיה חיסון יעיל ובטוח לכל המחלות הקשות.
אני חושבת שאין בכל העולם אם אחת - לא משנה גיל, גזע, דת או חוק מדינה - שמסוגלת "לסבול בנחת" שהילד שלה חולה במחלה קשה.
מלכתחילה הרפואה, ופיתוח וייצור תרופות - מקורו בעובדה שאדם מתקשה לשאת את סבלו שלו נוכח חולי, ועוד יותר את חוליים של ילדיו.
עם זאת - כשמדובר בחיסונים, הרי שלפחות לכאורה התכנית, או הכוונה המקורית היו - למנוע מחלות. במיוחד מחלות קטלניות, וכאלו שאין להן תרופה.
הרעיון הכללי של רפואה מונעת הוא נבון מיסודו.
אל תוך הרעיון הזה מתאגדים גישות שהתפתחו לדוגמה בנושאי היגיינה, שתוצריהם מתבטאים בכל תעשיית הסבון על ענפיה. אבל ברור שאילו "סבון" היה גורם לאנשים לכוויות - אנשים לא היו משתמשים בו, ורופאים - שמבינים את חשיבות הנושא (גם של הצורך בהיגיינה, וגם השמירה על בריאות הציבור), היו מחפשים חומרי גלם אחרים לייצור סבון - תוך המלצה להימנע משימוש עד שיימצאו כאלו.
רק שבמקרה כזה - התוצאה היא מאוד מובהקת ונראית לעין. וסביר להניח שעוד במהלך הניסוי המשתמשים היו חוטפים כוויות, ומבינים שמשהו לא מסתדר שם.
כשמדובר בהפעלת מניפולציה (חיסון), על מערכות שלא ידוע עד הסוף כיצד הן פועלות (מערכת החיסון, מערכת העצבים, מוח) - ובמיוחד לא יודעים במלואו את כל האיזונים העדינים שבין מערכות אלו לשאר מערכות הגוף, ולא יודעים עד הסוף איך משתלבים התנהגות המערכת ההורמונלית, והלימפתית למארג הכללי - אי אפשר סתם "לנחש" את השפעתו של חיסון. לא בטווח הקצר, לא בטווח הארוך ובוודאי לא איך יגיב ויתנהג הגוף בהתמודדות עם כמה חיסונים יחד.
באמת שגם המומחים הכי גדולים, חוקרים ומתפעלים מכל תגלית חדשה - אבל אין ביניהם אף לא אחד שיוכל להגיד בפה מלא שהוא יודע.
אי הידיעה הזאת - היא שעושה את תכנית החיסונים לניסוי אחד גדול, אדיר ממדים - על מילייארדי בני אדם.
כשאולי ברמת הכוונה הטובה, או ברמה של ציפייה לתוצאות משוערות - רצו ליצור תשתית של מערך רפואה מונעת.
אבל ברמה של תוצאות מצטברות לניסוי הזה מסתמן שהאי ידיעה עולה הרבה מעבר למשוער, אפילו חוטאת למה שמי מהמומחים לתפירה של תכניות מניעה ארוכות טווח התכוון.
זה גם שייך לנושאים שאני נוהגת להחזיר אל הפשוט:
אתה לא יודע? אל תעשה.
אתה יודע? תעשה.
אתה רוצה לנסות? תנסה על עצמך.
אתה רוצה לנסות לעשות משהו עם השפעות לטווח ארוך, כמו לדוגמה אורך חיים ממוצע של אדם, ולהחדיר את המעשה לתוך מערכת ביולוגית שאינה ידועה או ברורה לך עד הסוף? תמצא לך קבוצה של נסיינים שמוכנים "לתרום" אורך חיים מלא לטובת הניסוי שלך.
או לפחות אל תתיימר להציג מצג שווא כאילו אתה באמת יודע מה אתה עושה.
או לפחות תעמוד בגלוי לצדם של מי ממשתתפי הניסוי שלך - שניזוקים ממנו.
בינתיים מסתמן שרבים מהחיסונים אינם יעילים. על רבים מהחיסונים - במיוחד החדשים שבהם, לאף אחד אין מושג לא מה יעילותם ולא בטיחותם, ולא השפעתם לטווח ארוך.
אילו כנלווה לייצור הנסייני הזה היה מוצמד מנגנון עתיר תקציב שחוקר כל הזמן, לכל אורך הניסוי גם את היבטי היעילות, וגם את נושאי הבטיחות - תוך מחקר צמוד וקפדני (יומיומי) על נפגעי חיסונים וטיפול איכותי בהם, ובצמוד למחקרים המקבילים בנושאי מערכת החיסון, המוח ומע' העצבים, אפשר היה להגיד שמנסים לערוך ניסוי חסר תקדים בהיקפו, שכולו מנוהל בהקפדה על סטנדרטים של תכנון נכון, וראייה נכונה של המושג "רפואה מונעת".
מצב הדברים כיום הוא שאיש אינו יודע באמת, ואיש אינו מודה שהוא לא יודע.
ואיש אינו מודה שייתכן שיש כאן בעיה חמורה, ואיש לא מוכן להודות בפה מלא שיש נפגעים.
ולאף אחד אין בכלל שום מושג איך לטפל בנפגעים, וגם לא מסוגל לחקור איך מתרחשת פגיעה כזאת ואיך לטפל בה.
ולאיש גם אין הסבר שיצדיק למה חיסונים לא עובדים, ומחוסנים חולים בכל זאת במחלה שהתיימרו לחסן ממנה.
אין לי בכלל ספק שבשום אופן אי אפשר לקרוא לחיסונים "רפואה מונעת" - כשבאותו הזמן הם מהווים "רפואה גורמת" לתחלואים שאין שום דרך ידועה לטפל בהם או להשתלט עליהם, או אפילו לחזות מה תהיה תוצאתם והשלכותיהם ארוכות הטווח (גם על כלל הציבור שטרם נפגע מהם).
להבדיל מפיתוח מוצרים שמיועדים למכירה ובחירה חופשית, לקהל של צרכנים פוטנציאליים בשוק חופשי. (שבו מתאים לחלוטין לשאול את הצרכן מה אהבת/לא אהבת במוצר הנוכחי)
על ייצור של תרופות בכלל וחיסונים בפרט חלים כללים אחרים ושונים לגמרי.
ראשית - כל תעשיית ייצור התרופות והחיסונים נשענת ונסמכת על תחום הרפואה. הרופאים שתפקידם להמליץ על שימוש בתרופה מסוימת, מחוייבים לאתיקה, וכן לבריאות הציבור, ובריאותו ושלומו של המטופל היחיד. מכיוון שכך - תעשיית התרופות נדרשת לפעול בכפוף לתנאים האלו, וכן נדרשים מחקרים רפואיים, ביולוגיים וכימיים על מנת שאפשר יהיה לייצר. בראש המחקרים האלו עומדים רופאים - שגם הם מחויבים לאתיקה, ולבריאות הציבור.
בנוגע למוצר הסופי - לאיש לא אכפת אם האנטיביוטיקה שלקחת יש לה טעם מגעיל, ועשרה ימים זה ממש דוחה לקחת (בנוסף גם הריח של הפיפי לא משהו). השורה התחתונה היא האם עברה לך הדלקת,והאם אתה רגיש, או אלרגי - אז כמובן שהסוג הזה אינו מתאים לך ואסור לך לשימוש.
נכון שמתוך משוב של משתמשים הקטינו את הגודל של כדורים לבליעה, ומתעסקים גם עם עיצוב מוצר ועיצוב אריזה - בדומה למוצרים אחרים. אבל זה רק "קישוט", ולא מהות המוצר.
גם אם האריזה מדליקה, והעיצוב והארגונומיה של המוצר למופת - אם לרופא מתברר שחלק ממטופליו חוזרים אליו אחרי השימוש במצב בריאותי כזה שהם לעולם לא יחזרו להיות כפי שהם היו, נכים, פגועים, משותקים - ובנוסף לרוב מטופליו לא עוברת הדלקת, או שפתאום הם סובלים מהתלקחות של דלקות חוזרות ונשנות - הרי שהרופא הזה לא ירשום את התרופה הזאת לאיש ממטופליו.
ברור שליצרן, שהשקיע כספים במחקר, בפיתוח, במשכורות עתירות למומחים ובייצור עצמו - ממש לא מתאים לאבד את השקעותיו ושיירדו לטמיון. מדובר כאן בהמון כסף והמון משאבים.
ומדובר כאן גם במוניטין.
לא סתם מוניטין, אלא כזה שכרוך ומוצמד לכללי אתיקה מאוד ברורים. וגם לרופאים שעומדים בראש המחקר והפיתוח לא מתאים פגיעה במוניטין שלהם.
ובנוגע לדעתי שמדובר בניסוי - תראה, אני יודעת שהמלים קשות.
אני יכולה להבטיח לך - כהורה - שהייתי רוצה שיהיה חיסון יעיל ובטוח לכל המחלות הקשות.
אני חושבת שאין בכל העולם אם אחת - לא משנה גיל, גזע, דת או חוק מדינה - שמסוגלת "לסבול בנחת" שהילד שלה חולה במחלה קשה.
מלכתחילה הרפואה, ופיתוח וייצור תרופות - מקורו בעובדה שאדם מתקשה לשאת את סבלו שלו נוכח חולי, ועוד יותר את חוליים של ילדיו.
עם זאת - כשמדובר בחיסונים, הרי שלפחות לכאורה התכנית, או הכוונה המקורית היו - למנוע מחלות. במיוחד מחלות קטלניות, וכאלו שאין להן תרופה.
הרעיון הכללי של רפואה מונעת הוא נבון מיסודו.
אל תוך הרעיון הזה מתאגדים גישות שהתפתחו לדוגמה בנושאי היגיינה, שתוצריהם מתבטאים בכל תעשיית הסבון על ענפיה. אבל ברור שאילו "סבון" היה גורם לאנשים לכוויות - אנשים לא היו משתמשים בו, ורופאים - שמבינים את חשיבות הנושא (גם של הצורך בהיגיינה, וגם השמירה על בריאות הציבור), היו מחפשים חומרי גלם אחרים לייצור סבון - תוך המלצה להימנע משימוש עד שיימצאו כאלו.
רק שבמקרה כזה - התוצאה היא מאוד מובהקת ונראית לעין. וסביר להניח שעוד במהלך הניסוי המשתמשים היו חוטפים כוויות, ומבינים שמשהו לא מסתדר שם.
כשמדובר בהפעלת מניפולציה (חיסון), על מערכות שלא ידוע עד הסוף כיצד הן פועלות (מערכת החיסון, מערכת העצבים, מוח) - ובמיוחד לא יודעים במלואו את כל האיזונים העדינים שבין מערכות אלו לשאר מערכות הגוף, ולא יודעים עד הסוף איך משתלבים התנהגות המערכת ההורמונלית, והלימפתית למארג הכללי - אי אפשר סתם "לנחש" את השפעתו של חיסון. לא בטווח הקצר, לא בטווח הארוך ובוודאי לא איך יגיב ויתנהג הגוף בהתמודדות עם כמה חיסונים יחד.
באמת שגם המומחים הכי גדולים, חוקרים ומתפעלים מכל תגלית חדשה - אבל אין ביניהם אף לא אחד שיוכל להגיד בפה מלא שהוא יודע.
אי הידיעה הזאת - היא שעושה את תכנית החיסונים לניסוי אחד גדול, אדיר ממדים - על מילייארדי בני אדם.
כשאולי ברמת הכוונה הטובה, או ברמה של ציפייה לתוצאות משוערות - רצו ליצור תשתית של מערך רפואה מונעת.
אבל ברמה של תוצאות מצטברות לניסוי הזה מסתמן שהאי ידיעה עולה הרבה מעבר למשוער, אפילו חוטאת למה שמי מהמומחים לתפירה של תכניות מניעה ארוכות טווח התכוון.
זה גם שייך לנושאים שאני נוהגת להחזיר אל הפשוט:
אתה לא יודע? אל תעשה.
אתה יודע? תעשה.
אתה רוצה לנסות? תנסה על עצמך.
אתה רוצה לנסות לעשות משהו עם השפעות לטווח ארוך, כמו לדוגמה אורך חיים ממוצע של אדם, ולהחדיר את המעשה לתוך מערכת ביולוגית שאינה ידועה או ברורה לך עד הסוף? תמצא לך קבוצה של נסיינים שמוכנים "לתרום" אורך חיים מלא לטובת הניסוי שלך.
או לפחות אל תתיימר להציג מצג שווא כאילו אתה באמת יודע מה אתה עושה.
או לפחות תעמוד בגלוי לצדם של מי ממשתתפי הניסוי שלך - שניזוקים ממנו.
בינתיים מסתמן שרבים מהחיסונים אינם יעילים. על רבים מהחיסונים - במיוחד החדשים שבהם, לאף אחד אין מושג לא מה יעילותם ולא בטיחותם, ולא השפעתם לטווח ארוך.
אילו כנלווה לייצור הנסייני הזה היה מוצמד מנגנון עתיר תקציב שחוקר כל הזמן, לכל אורך הניסוי גם את היבטי היעילות, וגם את נושאי הבטיחות - תוך מחקר צמוד וקפדני (יומיומי) על נפגעי חיסונים וטיפול איכותי בהם, ובצמוד למחקרים המקבילים בנושאי מערכת החיסון, המוח ומע' העצבים, אפשר היה להגיד שמנסים לערוך ניסוי חסר תקדים בהיקפו, שכולו מנוהל בהקפדה על סטנדרטים של תכנון נכון, וראייה נכונה של המושג "רפואה מונעת".
מצב הדברים כיום הוא שאיש אינו יודע באמת, ואיש אינו מודה שהוא לא יודע.
ואיש אינו מודה שייתכן שיש כאן בעיה חמורה, ואיש לא מוכן להודות בפה מלא שיש נפגעים.
ולאף אחד אין בכלל שום מושג איך לטפל בנפגעים, וגם לא מסוגל לחקור איך מתרחשת פגיעה כזאת ואיך לטפל בה.
ולאיש גם אין הסבר שיצדיק למה חיסונים לא עובדים, ומחוסנים חולים בכל זאת במחלה שהתיימרו לחסן ממנה.
אין לי בכלל ספק שבשום אופן אי אפשר לקרוא לחיסונים "רפואה מונעת" - כשבאותו הזמן הם מהווים "רפואה גורמת" לתחלואים שאין שום דרך ידועה לטפל בהם או להשתלט עליהם, או אפילו לחזות מה תהיה תוצאתם והשלכותיהם ארוכות הטווח (גם על כלל הציבור שטרם נפגע מהם).
וכיוון שיש לי המון המון סבלנות היום
הנה דוגמית קטנה שיכולה להתאים לכל ההגדרות שלך:
אדם, או ארגון - לא משנה גילם, מינם מקצועם והשכלתם
שבפעילות שהם עושים, יכולים להביא קהל יעד להימנע מביצוע, ומובילים להטיית דעתם של אנשים לשקול היטב, ואולי אף להימנע מביצוע פעולה רפואית שהומלצה על ידי מומחים בתחומם, האמונים על דעתו של משרד הבריאות
וזאת על ידי פרסום, שמגיע לפחות לתא משפחתי אחד, ואף יותר...
ויש במידע ליצור איזו עמדה לנקוט משנה זהירות וכפל משנה זהירות בנוגע להחלטות ש"קהל היעד" יבחר לקבל
בין אם מבוסס מדעית ובין אם לא.... וכן הלאה.
הנה דוגמית קטנה שיכולה להתאים לכל ההגדרות שלך:
אדם, או ארגון - לא משנה גילם, מינם מקצועם והשכלתם
שבפעילות שהם עושים, יכולים להביא קהל יעד להימנע מביצוע, ומובילים להטיית דעתם של אנשים לשקול היטב, ואולי אף להימנע מביצוע פעולה רפואית שהומלצה על ידי מומחים בתחומם, האמונים על דעתו של משרד הבריאות
וזאת על ידי פרסום, שמגיע לפחות לתא משפחתי אחד, ואף יותר...
ויש במידע ליצור איזו עמדה לנקוט משנה זהירות וכפל משנה זהירות בנוגע להחלטות ש"קהל היעד" יבחר לקבל
בין אם מבוסס מדעית ובין אם לא.... וכן הלאה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.