החלום יתגשם

[vashti72]

איזה סיפור כואב וקשה, הדמעות יורדות

אני כל כך מקווה בשבילך שתמצאי ריפוי, ודרך אחרת טובה וחיובית בפעם הבאה

 

[mamadan]

../images/Emo7.gif צר לי על הסיפור שלך.. ../images/Emo24.gif

שולחת לך חיבוק גדול, והרבה אנרגיות טובות להתאוששות מהירה ויציאה מהמשבר והכאב שאת חווה. אכן סיפור מאוד כואב, אבל כמו שבטח כתבו כבר, יש לא מעט נשים שילדו בבית אחרי קיסרי- זה אפשרי, ויש מיילדות המוכנות לכך. מאחלת לך שלידתך הבאה תהיה קסומה ומעצימה ותתקן את החוויה הנוראית הזאת.

 

[yaelz5]

קראתי את מה שכתבת. והזדהתי.

אהה, כמה שאני מזדהה... שישה חודשים כבר. עדיין כואב. פיזית, ונפשית. חלמתי על לידה טבעית ורכה. חלמתי על לידה ראשונה בבית חולים "תומך" טבעי- ואז לידה 2 בבית. חלמתי. ולא עוד. גם אני סיימתי בקיסרי חרום, בהרדמה מלאה. (ואגב, דבי, אני כל הזמן אומרת שזה הקיסרי האחרון, ולא משנה מה יהיה. ) זו אחת מהתחושות הקשות ביותר, הידיעה הזאת שאת פגומה. הפס הזה בבטן שמעיד- שאת, ילדים, לא יודעת ללדת. וכן, זה נורא שאומרים לך- שהעיקר שיש לך משהו ביד. ילד. ואני? מה איתי? היום יצאנו מבית החולים,(מבדיקה, אנחנו שם הרבה. חולה קצת הקטנטן) אני הילד והאישלי. איכשהו דיברנו על לידה במים, ואמרתי- שזה החלום שלי, ללדת בבית, במים. וראיתי איך הוא מתכווץ, נסוג פנימה, ואז חוזר, ואומר "מה שאת רוצה". מה יהיה? לא יודעת. כרגע זה עוד רחוק. מה שאת חייבת לעצמך- לטפל בעצמך. ומייד. אמא חולה זה אסון. ומי כמוני יודעת את זה. כי לפני שמביאים עוד ילד, לפני שיולדים- צריך לאגור את היכולת הזאת. מצרפת לינק לסיפור שלי. לא יודעת, מצאתי שם כמה קווים דומים...

 

[debby12]

קראתי. כתבת נפלא

התעצבתי כמובן וגם הזדהיתי חלקית. בהומור ציני אפשר לומר שלפחות היתה לך נק' אור אחת והיא סניטר עדין שחייך - דבר מאוד נדיר. אבל ברצינות... - לא קל. העציב אותי עד כמה הסיפור כתוב בגוף סביל (זו לא ביקורת חלילה - סתם מה שעלה לי בראש כשקראתי). "אמרו לי שמיילדים אותו" אמרו לי ש"פוקעים לי את המים" "אמרו לי בלון". אני מכירה לחלוטין את התחושה הזו של צוות מלא אדנות שחושב שאת חלק מהריהוט שהוא מתחזק. אני באופן אישי נדחקתי מהיחס הזה לפינה של "מלחמה" -- וגם זה ממש לא נעים. אני תוהה אם עדיף היה לשתף פעולה יותר ואז היתה פחות טראומה עבורי. זה מין מצב דרעק כזה שמה שלא עושים אי אפשר לצאת ממנו "טוב" בהרגשה

[וכמובן שאני מכירה היטב את הז'רגון של חדר1 חדר2 וחדר3 בפגיה. מאחלת לך שהכאב יקהה. 6 חודשים זה כלום. אצלי עברו שנתיים וחודשיים וזה השתפר אבל זה עדיין שם. החוויה המתקנת של לידה חוץ-אשפוזית עזרה מאוד. תגידי - מה היה האפגר שלו כשהם הוציאו אותו?

 

[yaelz5]

יש הרבה במה שאמרת

אבל לדעתי זה מתחיל עוד הרבה קודם. אני בת בכורה. נולדתי בשבוע 36 במשקל 1850 בניתוח קיסרי אחרי רעלת הריון קשה. (אגב, אמא שלי ילדה אחרי 3 לנל"ק, בלי לדעת מה פשר המושג, ועוד 3 קיסרי לקינוח. כששאלתי אותה למה היא לא ניסתה ללדת רגיל אחרי קיסרי שני- לא היתה לה מושג שיש אפשרות כזו) כל ההריון שלי פחדתי, מרעלת, מסיבוכים, מניתוח. ואז כשזה קרה, באיזה שהוא מקום, התמוטטתי. לא האמנתי שזה קורה לי. וכולם רק רצו את טובת התינוק, לי במקרה הזה לא היתה סכנה. הוא יצא עם אפגר 4. ללא נשימה וללא טונוס שרירים. אח"כ עלה ל 9. בנוסף הוא סבל, ועדיין סובל מבעיות המטולוגיות, לא נעים.

 

[debby12]

כן קראתי על הבעיות ההמטולוגיות

בפורומנקה. אני מקווה שהדברים ישתפרו. נשמע לי שאת מתמודדת מדהים עם מצב מאוד לא קל. כל הכבוד על ההנקה

. אני מאמינה גדולה בדברים כמו הקשר גוף-נפש (טוף נו - אני בכל זאת "גרה" בפורום הזה). לדעתי חלק מזה שנשאת איתך פחדים כל ההריון עשה לא טוב. מין "נבואה שמגשימה את עצמה" כזה. מצד שני לא לא היו פחדים מיוחדים בהריון - למען האמת הייתי שאננה - וגם אני "הבאתי אותה" ברעלת בריבוע. אז לכי תדעי....

 

[anatina]

אני מזעזע

זה לא יאומן כמה מעט שליטה יש לנו בחיים שלנו ברגע שנמצאים בבי"ח ואני חייבת לשאול שאלה של בורות: אם היית יולדת בבית באותה לידה, האם זה לא היה יכול להיות מסוכן לך או לתינוק בסופו של דבר?

 

[anatina]

אני = אוי

 

[אם פי 3]

אותה לידה, לא היתה יכולה להיות

לידת בית. מצב של רעלת הריון, אם לא מצליחים למנוע אותו (ויש דיאטה מסוימת שטוענת שהיא מצליחה למנוע. גם אם זה לא 100% כמו שהם טוענים (וזו הסיבה המרכזית להורדת האמינות בעיני), זה שווה נסיון), הוא מצב מסכן חיים לאם - ולכן דורש מעקב צמוד, ומרמה מסוימת (שיכולה להתפתח במהירות), ילוד של התינוק, גם במחיר (הגבוה) של פגות. ילוד תינוק טרם זמנו - על ידי זירוז או ניתוח, חייבים להתקיים בבי"ח. לא בהכרח - חייבים לכלול את תיאור הזוועות והאונס ש"החלום יתגשם" מתארת. והרצון שהיא מתארת ללידת בית, הוא ללידה הבאה - שאין סיבה (*) שיהיה בה תרחיש דומה. (*) - מסיפורים רבים שאני שומעת, אני מתחילה לגבש דעה (למרות שזה נשמע מיסטי ואני לא טיפוס מיסטי בכלל), שמשהו בנו, נפשית, גורם לנו לממש את הפחדים הגדולים ביותר שלנו, ולכן, על מנת לשנות את התרחיש, נדרשת עבודת הכנה נפשית. ממליצה ליצור קשר עם מיכל_שץ ב"באופן טבעי".

 

[איילת נתנאל]

../images/Emo201.gif

סיפור קשה מאד. הצעתי לך, לפני שתחשבי על הלידה הבאה, היא לעבד את הלידה הזו. קודם כל תרפאי את עצמך ורק אז תכנסי שוב למעגל ההריון והלידה. יש מיילדת אחת בשם דורית קרייזלר, שעוסקת גם בעיבוד טראומות לידה. אם תרצי אוכל לנסות ולאתר עבורך את הטלפון שלה, היא התארחה בעבר בפורום הריון ולידה-תמיכה. רק טוב