ה מ ע ת י ק
New member
החלטתי לצאת בשאלה
אתמול דיברתי עם פרופסור על האבולוציה ואלוקים ומאז יש לי ספיקות... הוא הסביר לי כיצד הכל זה מקרה, שתי עיניים זה מקרה, שתי אוזניים זה מקרה, לשון זה מקרה, הכל מקרה והוא אמר לי שאם אחשוב על זה ממש חזק, אני אבין שלעולם אין תכלית... ובכן, חשבתי על זה ופתאום נהיו לי ספיקות האם באמת יש אלוקים, אולי באמת התפתחנו בתהליך של מיליוני שנים ללא עזרה של שום מישהו חכם והעולם והיקום הגיעו במקרה? אמרתי לעצמי "למה יש לנו שתי גבות דוקא? ולמה מעל העיניים?", אולי זה מקרה? וזה עשה לי ספק בלב, אחרי זה חשבתי על חוקי הטבע ואמרתי לעצמי "אולי הם במקרה ככה עוזרים לי לחיות" וזה בגלל מה שאמר לי הפרופסור, הוא עשה לי ספק... למחרת בבוקר כולי נתמלאתי ספיקות... ראיתי את השמש הזורחת בשמיים מכיוון שכדור הארץ מסתובב סביבה וחשבתי על המקריות שהביאה לכך ואחרי זה ראיתי עננים וחשבתי על חוקי הטבע המאפשרים גשמים ואמרתי לעצמי "וואלה? אולי זה מקרה?" ואחרי זה ממש היה קשה לי להתפלל, בגלל שהאמונה פשוט התחילה לרדת ממני, אתם מבינים? אחרי זה היה לילה וראיתי את הירח שמסתובב סביב כדור הארץ כמו לווין וחשבתי לעצמי "אולי זה מקרה?" הרבה ספיקות נקרו בי. ראיתי נמלה עוברת בחדר שלי וגרגיר לחם בפיה, אמרתי לעצמי "הנמלה הזאת לא מספיק חכמה בשביל להבין שהיא צרכיה להביא את האוכל הזה למושבה שלה", אז איך נמלים אחרות מספיק חכמות בשביל לדעת לבנות קן או לשמור על המלכה או להאכיל את הצאצאים? הרי אין להם בית ספר, "אלו האינסטינקטים" אמר לי הפרופסור לפני יומיים, "הם גם הגיעו במקרה". חשבתי על זה כמו פרופסור חכם ובסוף אמרתי לעצמי "וואלה? זה חייב להיות מקרה" לאחר מכן התחלתי להסתכל על הדברים אחרת. ראיתי שיש לי ידיים כדי לכתוב ולצייר, אמרתי לעצמי "יו! אולי זה גם מקרה?" וזה נראה לי מאוד הגיוני מה שאמר לי הפרופסור שאין תכליתית לשום דבר בעולם. חשבתי על הרגשות שלי, הבינה והתודעה שלי ואפילו על המצפון שלי ואמרתי לעצמי "וואלה, אולי זה הכל מקרה?" חשבתי על זה שהשיער צומח לנו על הראש מהר יותר משהוא צומח לנו על החזה ואמרתי לעצמי "וואלה, איזה מקרה בר מזל", אם זה לא היה ככה הייתי צריך להתפשט אצל הספר כל כמה שבועות. אחרי כמה ימים הלכתי לטיול בנגב והיתה סופת חול וגרגירים כמעט עפו לי לעיניים אבל הריסים מנעו מהם להיכנס לי לעיניים אז חשבתי לעצמי "וואלה, זה חייב להיות מקרה". וכבר לא האמנתי שיש אלוקים מאחורי הבריאה, זה חייב להיות מקרה, הרי לא יכול להיות שכל המדענים והפרופסורים האלה טועים. אחרי כמה ימים הבאנו גלידה הביתה והיא היתה מאוד טעימה ואמרתי לעצמי "וואלה, איזה מקרה מצויין זה שיש לנו לשון" כי אם המקרה הזה לא היה קורה אז לא הייתי יכול להנות מהגלידה הטעימה כל כך. אחרי זה רציתי לאכול גבינת קוטג' אבל היא היתה כמה שבועות במקרר אז הרחתי אותה קודם ו"פיו, איזה סירחון" זרקתי את הגבינה ואמרתי לעצמי "וואלה, זה חייב להיות מקרה שיש לנו אף להריח" וכשחשבתי על זה אפילו עוד קצת, הבנתי שזה גם חייב להיות מקרה שאנו מזהים סירחון ויודעים להתרחק ממנו ולהבין מזה מקולקל. אחרי כמה חודשים אשתי ילדה תינוק והדוקטור סיפר לי שהתינוק נולד עם גולגולת פתוחה כי רק ככה הוא יכול לצאת מהרחם הצר של האשה ואם זה לא היה ככה אז התינוק לא היה יכול לצאת. שאלתי את הדוקטור "ומה, הילד שלי ישאר עם ראש פתוח כל הזמן?" והדוקטור אמר לי שלא, שזה נסגר אחרי שהתינוק נולד וחשבתי על זה הרבה ואמרתי לעצמי "וואלה, איזה מקרה נהדר" כי אם הוא לא היה קורה אז לא הייתי כאן ולא היה יכול להיות לי ילד. כמה ימים אחרי זה הרגשתי שבא לי להתפלל למקרים המופלאים, לכל המקרים האלה שכל כך עוזרים לי וכל כך איכפת להם ממני, המקרים האלה שנתנו לי ראש לחשוב ולהרגיש וידיים לכתוב ולצייר ועולם מסודר שבו אוכל לחיות ולהנות, החלטתי לקרוא למקרים האלה "אלוקים" ומאז אני מתפלל אליו כי אני כל כך אוהב את כל מה שהוא עשה בשבילי ואת החיים שהוא נתן לי במקרה, ומאז אני אדם דתי.
אתמול דיברתי עם פרופסור על האבולוציה ואלוקים ומאז יש לי ספיקות... הוא הסביר לי כיצד הכל זה מקרה, שתי עיניים זה מקרה, שתי אוזניים זה מקרה, לשון זה מקרה, הכל מקרה והוא אמר לי שאם אחשוב על זה ממש חזק, אני אבין שלעולם אין תכלית... ובכן, חשבתי על זה ופתאום נהיו לי ספיקות האם באמת יש אלוקים, אולי באמת התפתחנו בתהליך של מיליוני שנים ללא עזרה של שום מישהו חכם והעולם והיקום הגיעו במקרה? אמרתי לעצמי "למה יש לנו שתי גבות דוקא? ולמה מעל העיניים?", אולי זה מקרה? וזה עשה לי ספק בלב, אחרי זה חשבתי על חוקי הטבע ואמרתי לעצמי "אולי הם במקרה ככה עוזרים לי לחיות" וזה בגלל מה שאמר לי הפרופסור, הוא עשה לי ספק... למחרת בבוקר כולי נתמלאתי ספיקות... ראיתי את השמש הזורחת בשמיים מכיוון שכדור הארץ מסתובב סביבה וחשבתי על המקריות שהביאה לכך ואחרי זה ראיתי עננים וחשבתי על חוקי הטבע המאפשרים גשמים ואמרתי לעצמי "וואלה? אולי זה מקרה?" ואחרי זה ממש היה קשה לי להתפלל, בגלל שהאמונה פשוט התחילה לרדת ממני, אתם מבינים? אחרי זה היה לילה וראיתי את הירח שמסתובב סביב כדור הארץ כמו לווין וחשבתי לעצמי "אולי זה מקרה?" הרבה ספיקות נקרו בי. ראיתי נמלה עוברת בחדר שלי וגרגיר לחם בפיה, אמרתי לעצמי "הנמלה הזאת לא מספיק חכמה בשביל להבין שהיא צרכיה להביא את האוכל הזה למושבה שלה", אז איך נמלים אחרות מספיק חכמות בשביל לדעת לבנות קן או לשמור על המלכה או להאכיל את הצאצאים? הרי אין להם בית ספר, "אלו האינסטינקטים" אמר לי הפרופסור לפני יומיים, "הם גם הגיעו במקרה". חשבתי על זה כמו פרופסור חכם ובסוף אמרתי לעצמי "וואלה? זה חייב להיות מקרה" לאחר מכן התחלתי להסתכל על הדברים אחרת. ראיתי שיש לי ידיים כדי לכתוב ולצייר, אמרתי לעצמי "יו! אולי זה גם מקרה?" וזה נראה לי מאוד הגיוני מה שאמר לי הפרופסור שאין תכליתית לשום דבר בעולם. חשבתי על הרגשות שלי, הבינה והתודעה שלי ואפילו על המצפון שלי ואמרתי לעצמי "וואלה, אולי זה הכל מקרה?" חשבתי על זה שהשיער צומח לנו על הראש מהר יותר משהוא צומח לנו על החזה ואמרתי לעצמי "וואלה, איזה מקרה בר מזל", אם זה לא היה ככה הייתי צריך להתפשט אצל הספר כל כמה שבועות. אחרי כמה ימים הלכתי לטיול בנגב והיתה סופת חול וגרגירים כמעט עפו לי לעיניים אבל הריסים מנעו מהם להיכנס לי לעיניים אז חשבתי לעצמי "וואלה, זה חייב להיות מקרה". וכבר לא האמנתי שיש אלוקים מאחורי הבריאה, זה חייב להיות מקרה, הרי לא יכול להיות שכל המדענים והפרופסורים האלה טועים. אחרי כמה ימים הבאנו גלידה הביתה והיא היתה מאוד טעימה ואמרתי לעצמי "וואלה, איזה מקרה מצויין זה שיש לנו לשון" כי אם המקרה הזה לא היה קורה אז לא הייתי יכול להנות מהגלידה הטעימה כל כך. אחרי זה רציתי לאכול גבינת קוטג' אבל היא היתה כמה שבועות במקרר אז הרחתי אותה קודם ו"פיו, איזה סירחון" זרקתי את הגבינה ואמרתי לעצמי "וואלה, זה חייב להיות מקרה שיש לנו אף להריח" וכשחשבתי על זה אפילו עוד קצת, הבנתי שזה גם חייב להיות מקרה שאנו מזהים סירחון ויודעים להתרחק ממנו ולהבין מזה מקולקל. אחרי כמה חודשים אשתי ילדה תינוק והדוקטור סיפר לי שהתינוק נולד עם גולגולת פתוחה כי רק ככה הוא יכול לצאת מהרחם הצר של האשה ואם זה לא היה ככה אז התינוק לא היה יכול לצאת. שאלתי את הדוקטור "ומה, הילד שלי ישאר עם ראש פתוח כל הזמן?" והדוקטור אמר לי שלא, שזה נסגר אחרי שהתינוק נולד וחשבתי על זה הרבה ואמרתי לעצמי "וואלה, איזה מקרה נהדר" כי אם הוא לא היה קורה אז לא הייתי כאן ולא היה יכול להיות לי ילד. כמה ימים אחרי זה הרגשתי שבא לי להתפלל למקרים המופלאים, לכל המקרים האלה שכל כך עוזרים לי וכל כך איכפת להם ממני, המקרים האלה שנתנו לי ראש לחשוב ולהרגיש וידיים לכתוב ולצייר ועולם מסודר שבו אוכל לחיות ולהנות, החלטתי לקרוא למקרים האלה "אלוקים" ומאז אני מתפלל אליו כי אני כל כך אוהב את כל מה שהוא עשה בשבילי ואת החיים שהוא נתן לי במקרה, ומאז אני אדם דתי.