כן. אני לגמרי מסוגלת.
האסירים הם שבויי אוייב, וכך יש להתייחס אליהם. אני כמובן לא נגד שארכי ופרחי טרוריסטים יצטרפו בדין הישראלי לזה שבינתיים יחודי לפושעי המלחמה הנאצים, אבל את אלה שלא מעמידים לדין זה (וכרגע זה כולם, כי דין זה לא קיים) צריך לשחרר. אנחנו לא אמורים להחזיק בהם, ולא הגיוני בכלל שמשפחות שכולות יממנו בכספי המיסים שלהן את ההחזקה של אלה. אותו כנ"ל לגבי משפחות לא שכולות. אני כן אוכל להגיד לאותו האבא שאני דור שלישי לניצולי שואה, ובעבור שבוי חי הייתי משחררת גם את האחראיים לרצח משפחתי. זכור שכאשר הם אצלנו יש להם ביטוח חיים עם הטבות, ואילו בעזה לא ממש. לא יתכן, שערך הנקם, מוצדק ככל שיהיה, יעלה על ערך החיים. אבל היי, אם חתמה את דינו של אחד כמו קסטנר שהציל אלפים ממוות בטוח ולא רק על ידי פסק דין שהוביל להסתה לרצח אלא גם ע"י הדרתו מהיכל הגבורה, אין מה להתפלא שאת אותו הדבר תעשה לחייל שבוי, והעיקר בשם הערך הנעלה כי אין משתפים פעולה עם מרצחים, גם אם משמעות ה"שיתוף פעולה" הזה הוא הצלת חיים נטו. ולא, לא נכון. המחיר לא עלה, והם גם לא הורידו אותו. לא מאז שהם נתנו רשימה של ממש לעופר דקל. אמנם היו דיבורים לפני, והיו דיבורים גם אחרי, והיו דיבורים על 50 אסירים דווקא בשיא תקופת הלחץ התקשורתי הישראלי, אבל שחור על גבי לבן, הרשימה נשארה בדיוק אותה הרשימה. ברור לך, שבכל עסקה שלא תהיה, ישוחררו מחבלים רבים מאוד שדם על ידיהם, ומשפחות שכולות יראו כאלה שלקחו חלק ברצח יקיריהם, בין אם בפיקוד על "זרוע" (את אלה בעיני פסול שאנחנו מחזיקים אצלנו בלי קשר, לקחנו אותם לצרכי מודיעין וכעת יש לשחרר אותם) ובין אם בפעילות מבצעית בשטח שכוללת אפילו ממש רצח בידיים. השאלה איננה מהותית, ואפילו לא כמותית ברמה של סדרי גודל, והם בחיים לא יוותרו על הסמלים שלהם.