החלפתי ניק לרגע כי אני רוצה בבקשה

[איילת נתנאל]

ומסכימה על נסע

 

[daldan]

בנודע לעבודה - לספר לפני

כניסתך לתפקיד. אמינות זה דבר מאד חשוב במקומות עבודה, וגם אם תאמרי שלא ידעת הם ידעו בשלב מסוים לעשות אחד ועוד אחד ולהבין שגילית את זה לפני כן או במהלך השבועות הראשונים. - תאמיני לי יעריכו אותך יותר. אם הם יחליטו לפטר אותך? אני הייתי מוותרת בלב שקט על מקום עבודה כזה! לגבי ההפלה - אין לי שום יכולת לייעץ לך על זה, אני מתוך בחירה נכנסתי להריון שני אחרי שנה וחצי עם הידיעה שכשאני אלד ההפרש בינהם יהיה שנתיים וחודשיים. אותי גם מאד מפחידה ההפלה וההשפעות שלה לא רק הפיסיולוגיות אלא גם הנפשיות.

 

[יעל מטיילת]

שיטת חברה להחלטות קשות

תטילי מטבע. ואז תראי אם את שמחה או עצובה מהתוצאה. היא טוענת שהתגובה שלה להטלה תמיד מגיעה מהבטן וככה היא לפחות יודעת מה היא רוצה, בלי החלטות מושכלות כלשהן. ולגבי - את חייבת לספר במקום העבודה בעיני. מכל הסיבות שפירטו למעלה. ואני לא הייתי מבצעת הפלה. הפרש של שנתיים וחצי בין ילדים הוא קלאסי בעיני. מצטערת.

 

[מאז]

הי, זו השיטה שלי? אנחנו מכירות?

ובכל זאת לא חושבת שהשיטה רלוונטית למקרה הזה

 

[כרמיתתת1]

אז כמו שכבר אמרתי ,יום אחד הייתי

נחושה בדעתי לבצע הפלה כי לא בא לי בכלל להיות בהריון ,על כל המשתמע מכך,אבל שאני חושבת על העובר שכבר בפנים ואל זה שאין דרך חזרה אחרי הפלה אני אומרת אני אמשיך את ההריון והתרגל אליו כבר ...שזו לא סיבה מספיק טובה מוזר ,העלתי תבעיה שלי גם בהורים לתינוקות וגם בהריון ולידה (פורומים שאני פעילה בהם )ואף אחת לא אמרה לי ,עזבי אותך הריון עכשיו את צעירה תעשי הפלה תפתחי תקרירה ויותר מאוחר שבאמת תרצי תכנסי להריון.... המון תודה לכולן על היעוץ והתמיכה מבטיחה לעדכן בימים הקרובים איזה החלטה נפלה

 

[פלגיה]

אני לא מבינה איך ציפית לתגובה אחרת

מהריון ולידה והורים לתינוקות. אנשים שגולשים שם חושבים שתינוקות זה הכי טוב בעולם, ובהריון ולידה אף אחת לא תמליץ על הפלה (אלא במקרה של צעירה מדי/בהליכי גירושין/בדיכאון או סיפור קשה אחר) את רעיון המטבע אהבתי כי הוא נותן לך הבנה לגבי מה שאת באמת רוצה. עצתי לך - הכל נורא מבלבל, ולכן את ממש לא יודעת מה לעשות. לא תכננת את זה וזה נפל עליך. נסי לפנות לך חצי יום. שבי במקום שקט (אני ממליצה ליד הים במקום מבודד קצת) ונסי לעשות סדר במחשבות. אחר כך תקחי דף ותכתבי עליו שיקולי "בעד" ושיקולי "נגד". נסי להגיע להחלטה שבטווח הרחוק נראה לך שתוכלי לחיות איתה ועם השלכותיה בשלום (שלא תשאירי את ההריון, ואחר כך תגידי מי היה צריך אותו בכלל, או להיפך - תסיימי את ההריון ובעוד תשעה חודשים כל תינוק ברחוב יזכיר לך שגם לך היה יכול להיות) בהצלחה

 

[אמא של עופרי וטל]

פלגיה אני חושבת שזה פורומים שקשה

להציע בהם לעשות הפלה. או לתמוך בהחלטה כזאת. אם למשל אני הייתי כותבת שאני במקומה הייתי עושה הפלה - הייתה עלי שם התנפלות. אם את שואלת אוית אישית - הפלה זה לא דבר כזה נורא - אם לא נוח לך ילד עכשיו אז זה בסדר גמור לעשות הפלה. זה יכול להיות לא נוח מבחינה אישית - מהקטע שהנה הילדה כבר קצת יותר גדולה ואני יכולה קצת לנוח מכל ה"תינוקות" הזת ורק עוד שנה להכנס להריון. זה יכול להיות לא נוח מבחינה כלכלית (ובעיני זו סיבה שהיא רלוונטית לחלוטין ומוצדקת לחלוטין). זה יכול להיות לא נוח מבחינת המערכת הזוגית או חלילה מישהו קרוב במשפחה שחולה. ויש עוד הרבה סיבות. אני חושבת שלא לנו האנשים, לא לדת, ולא למדינה הזכות לקבוע למי מגיע לעשות הפלה ולמי לא. אנחנו שופטים נשים שעושות הפלה בחומרה רבה - הבושה שיש סביב הנושא הזה היא לא נורמלית לחלוטין. מקווה שיום אחד יבינו שלכל אישה הזכות על גופה - והזכות להחליט החלטות כאלה כבדות הקשורות לה לילדיה לבעלה.

 

[פלגיה]

ולכן כתבתי שאני לא מבינה איך היא

חשבה שיהיה אחרת. העצות כאן מוטות בצורה בולטת לכיוון אחד. אני חושבת אחרת ממך, כי אני לא מבינה שיש "זכות אדם על גופו" השקפתי היא שהגוף שלנו ניתן לנו כפיקדון ולא כדי לעשות בו כטוב בעינינו (לכן אני נגד התאבדויות, לכן אני נגד הזנחת הגוף, לכן אני חושבת שחובה ללכת לרופא, וכדומה) אני חושבת שנשים שבוחרות להפיל לא מביאות בחשבון את הצד הנפשי שנלווה להחלטה כזאת. עם זאת, אני מסכימה שיש מקרים שמותר ואפילו צריך להפיל את התינוק (בעיקר כאשר ההריון מסכן את בריאותה הפיזית או הנפשית באיזו שהיא צורה) ובמקרה כזה חשוב להחליט מהר ככל האפשר ולא להתלבט הרבה.

 

[ט ו ל י ל ה]

כבר אמרו הרבה ורק יכולה לחזק -

בעיניי אמינות במקום עבודה היא דבר ראשון. גם אני התחלתי עבודה חדשה בדיוק כשגיליתי שאני בהיריון (הייתה אמורה להיות עבודה זמנית עם אופציה להערכה) וביום הראשון הגעתי לעבודה וישר אמרתי - שלום, גיליתי שאני בהיריון... נשארתי בעבודה עד הלידה ואחר כך לא חזרתי לעבוד שנה ושלושה חודשים אז איבדתי אותם. לא הייתי עושה הפלה - כמו שנאמר - קחי בחשבון את הצד הנפשי (לי הייתה הפלה בשבוע 10 וזה לא פשוט אפילו שלא רציתי אז היריון). שנתיים וחצי הפרש נראה לי בסדר גמור - מילא היית במצב של שנה הפרש אבל זה כבר הפרש מתקבל על הדעת. החליטי מהר אבל אולי פשוט תשמחי על ההיריון ותראי שגם עם העבודה דברים יסתדרו ואם לא, דעי שהם לא היו ראוים לך.

 

[יעל מטיילת]

אני לא נגד הפלות,

אבל אני חושבת שלפני שאת עושה כזה צעד את חייבת להיות בטוחה במיליון אחוזים, כי לפחות לגבי, זאת נראית לי מסוג ההחלטות שחרטה עליהן יכולה לרדוף אותי כל החיים. אם את שלמה עם כיוון של הפלה, אחרי שלקחת לך זמן לחשוב על זה ברצינות, לכי מיד לרופא. ככל שתקדימי לעשות את ההפלה כך היא תתבצע בקלות יותר (אל תשכחי שיש לפניך עוד ועדה לעבור, וזה לא כיף גדול). מה שלא תחליטי שיעבור לך בקלות

 

[אמא של עופרי וטל]

אז כנראה שכאן הבעיה

(שלי) כי לא זה לא נראה כהחלטה שחרטה עליה רודפת חיים שלמים. כמו שבטח מבינים מהכתוב עברתי הפלה. יוצא לי לעיתים לחשוב על מה היה קורה אילו, בדיוק כמו שיוצא לי לחשוב על מה היה קורה אליו הייתי נשארת עם האקס הוא ממשיכה לגור בניו זילנד. מסכיהמ לגבי הועדה - סיוט אמיתי. אם אין בעיה כלכלית - הייתי הולכת לרופא פרטי - אבל הייתי הולכת לרופא מצויין עם הרבה המלצות ועושה את ההליך עם מרדים שנמצא כל הזמן משלמת לו במעטפה את ערמות המזומן שהוא מבקש וחוזרת הבייתה.

 

[פלגיה]

כי היית שלימה עם ההחלטה

ולדעתי לזאת הכוונה - אם את מחליטה בכיוון הזה, תהיי שלימה במאה אחוז עם ההחלטה, כי אם לא אז החרטה רודפת חיים שלמים.

 

[יעל מטיילת]

../images/Emo45.gif לזה בדיוק התכוונתי

מכירה כמה שעברו הפלות. כשההחלטה מוחלטת - אין בעיה. כשההפלה נעשתה בחצי לב - לכמה כאב לב זה גורם

. במקום שאני נמצאת בו כרגע אני לא מסוגלת לחשוב על הפלה, אבל כבר קרה שחשבתי שהייתי בהריון והתגובה המיידית שלי היתה הפלה ועכשיו. כמובן שבסוף לא הייתי בהריון אבל זה כבר סיפור אחר

.

 

[אמא של פילפילון]

זה עניין מאוד אישי

אישית, אני החלטתי בעבר החלטה גורפת שאם אכנס להריון לא מתוכנן (לא רצוי הוא לא ממש בלקסיקון שלי) לא אבצע הפלה. לשמחתי, לא נכנסתי להריון לפני שרציתי זאת, וההחלטה הזו עמדה במבחן "חצי המציאות" רק פעם אחת כשחשבתי כשנכנסתי להריון ממש צמוד ללידה הראשונה. זה הוביל לבהלה קשה, אבל גם להשלמה מלאה עם כך שאם זה היה קורה באמת, הייתי ממשיכה בהריון ויולדת. מהנסיון האישי שלי בהפלות (על רקע רפואי) זה לעולם לא מרפה. חלפו 4 שנים מהגרידה הראשונה ואין יום שאני לא חושבת על זה. נכון שהנסיבות קצת שונות, אבל אני חושבת, שאם את לא שלמה עם ההחלטה, זה בערך מה שצפוי לך. זה לפני הפחד מסיבוכים רפואיים (התנסתי באחד כזה, הרחם שלי ניצל בזכות רופא עירני ומסור. מפחיד ומיותר. אמנם לא הכי שכיח, אבל גם לא נדיר). באופן בסיסי, הרי מדובר בילד של אהבה ולי (שוב, אישית) קשה לחשוב על הפסקת הריון תקין ובריא רק בשל ענייני תזמון (ומעבר לעניין העבודה, בו נתנו לך עצות נהדרות, אני חושבת ששנתיים וחצי הם הפרש נפלא בין אחים. לא צמוד מידי ולא רחוק מידי). נכון שיש כאן עניין של זמן, ואת צריכה לקבל החלטה מהר, אבל קחי לך יום לחשוב על זה בשקט, עברי על התסריטים אחד אחד וראי עם איזה מהם את חיה הכי בשלום. ברור ש"הפתעה" כזו מערערת הכל ומטלטלת את המערכת, אבל אחרי הטלטלה הראשונה, נסי לחשוב מה נכון עבורך ועבור משפחתך. אני לא בטוחה שעזרתי. כמו שביקשת, עניתי מה דעתי ומה אני הייתי עושה, אבל זו בחירה מאוד מאוד אישית. מאחלת לך שלמות רגשית ע כל החלטה שתחליו. תעדכני אותנו

 

[כרמיתתת1]

../images/Emo26.gif../images/Emo26.gifעדכון ../images/Emo36.gif../images/Emo36.gif

אחרי דיונים ולבטים החלטנו

להשאיר את ההריון ובקשר לעבודה -מה שיהיה יהיה ....לא הודעתי עדיין כשאתחיל לעבוד אני יודיע בשאיפה שלא יפטרו אותי ואם כן ,מילא אני אמשיך לחפש המון תודה לכולן על התמיכה והמסרים

 

[טלי בארץ הלמה]

שיהיה בהצלחה!../images/Emo57.gif

 

[sipi1]

בהצלחה !!!

וכמו שאומרים - אין שמחה כהתרת הספיקות...

 

[להבה איתנה]

../images/Emo45.gif

 

[אלינה12]

../images/Emo45.gifבהצלחה