החשיבות

miss mcmillan

New member
דרך יפה להציג את זה

למרות שאתה מתעלם מהרבה היבטים נוספים של "חיים". ואסביר את עצמי. אם אתה מדבר על שכחון תמידי, כלומר אדם חסר זכרונות שאינו זוכר גם בהווה דבר, הוא באמת חי בחשכה מוחלטת. אין לו עבר, וכנגזרת גם לא עתיד. לעומת זאת, אדם שנוצר רק חור שחור בזכרון שלו, יכול אולי להטליא ולתקן אותו בעזרת עזרים חיצוניים. דווקא החברה יכולה לשקם את הדמות שלו לפי איך שהיא זוכרת אותו- אם כי זו בהכרח תהיה תמונה מעוותת במקצת או בהרבה. מעבר לזה. לאדם יש גוף ונסיבות חיים, משפחה שיכולה לעזור לו להבין הרבה מהמורשת הגנטית והנרכשת שלו. אם תתבונן בסצנה מחיים של אדם, בלי לדעת עליו כלום, תוכל להסיק מתוך הנסיבות הרבה מאד לגבי מי ומה שהוא. ועדיין, לגבי האישיות הטהורה, הזכרון הוא העצמי. ___________ נ.ב. מאטריקסנים- קריאת חובה: האיש שחשב שאשתו היא כובע/אוליבר סאקס. נוירולוג עם המון נסיון בפגיעות המוח הכי מוזרות שתעלו על הדעת, מספר בין השאר על מקרים של איבוד זכרון תמידי, איבודי זכרון חלקיים או ספציפיים (מילים, שמות, כינויי גוף) וגם הדרכים שהחולים בהן מוצאים או לא להתמודד ו"לעקוף" את החורים השחורים -במקרים מסויימים מדובר על אמנזיה שחוזרת בלופים, כמו ב"ממנטו" אומרים לי- בהכרה שלהם, ואל דאגה! כתוב מאד בהיר ומעניין.
 

miss mcmillan

New member
אין אמיתי, הכל בדוי

גם הזכרון שאנו מתבססים עליו הוא לעולם לא טהור- אנחנו נוטים לערב אזבין הרגשות, תפיסות ומציאות קיימת בצורה בלתי ניתנת להפרדה, לעיתים עד כדי עיוות עובדות אותן אנחנו זוכרים ממש אחרת, או לא זוכרים כלל, ממה שקרה באמת.
 

miss mcmillan

New member
חחח אוי אלוהים

אני כל כך מסובכת. הספר מבוסס על מקרים אמיתיים לחלוטין.
 
למעלה