החתול של שרדינגר על פי פרשנות קופנהגן הוא לא חי ולא מת

[uzi2]

זה גם יכול להיות רטרואקטיבית.

למשל הניסוי של ה- Quantum Eraser
ראו למשל: https://www.youtube.com/watch?v=U7Z_TIw9InA

למעשה, הסרטון מתחיל בהסברים טובים, אבל מפספס משהו מהותי, וזה שבאופן עקרוני, (אילו היה אפשר לשים את הבדיקות על הפוטון השני במרחק עצום), היתה אפשרות שאדם ישלוט על ההחלטה האם לבצע את המדידה שתיצור התאבכות, אחרי שלכאורה הפוטון הראשון כבר פגע.

 

[BigBadWolf]

אין שום קשר לאינטלגנציה

כשמדברים על צופה אנשים מקבלים את הרושם המוטעה שצריכה להיות אינטלגנציה מסויימת שממש תראה את התוצאה. לא כך הוא, כל מגע עם העולם החיצוני יגרום לקריסת פונקציית הגל. כלומר, נניח שפתחת את הקופסה באופן אוטומטי בחדר ריק ופגע פוטון, זהו קרסה פונקציית הגל כלפי החדר כולו וכל מה שהוא מחובר אליו. כמובן שיש דקויות, אבל זה בעיקרון.
אם מסתבר בדיעבד (לאחר שנפתחה הקופסא) שהחתול מת, החתול והצופה יסכימו שניהם על זמן המוות. הבעיה היא רק לפני פתיחת הקופסא, אז החתול במגע עם עצמו ולכן יודע אם הוא מת או לא אבל מבחינת צופה חיצוני שלא נמצא במגע עם החתול, החתול גם חי וגם מת בו-זמנית כי מנקודת מבטו פונקציית הגל עוד לא קרסה.

 

[BigBadWolf]

כשאמר חתול לא התכוון במובן המילולי

לא צריך להתקע על החתול, זה רק הסבר שיהיה קל לאנשים יותר להבין. האם ניתן לשים חתול בסופרפוזיציה? אולי, אבל זה הרבה מחוץ לתחום הבדוק של המכניקה הקוונטית.

 

[קולומין]

משל החתול הוא מטעה

כי הוא גורם לאנשים לחשוב על קוונטים במונחי מאקרו. לכן אני לא אוהב אותו.
במקום המשל צריך להתייחס לענין עצמו - לא החתול של שרדינגר אלא המשוואה שלו (שהיא הבסיס לכל מכניקת הקוונטים). המשוואה שלו היא זו שממנה נובע העקרו שהמדיידה גורמת לקריסת פונקצית הגל. לכן מן הראוי שמי שחושב אחרת יתייחס למשוואה ויסביר איך הוא מציע לתקן אותה ולא לכל מיני משלים לא מוצלחים.
&nbsp

 

[uzi2]

רוב מה שאתה כותב נכון.

היום ניתן להגביר מידע על התנהגות של פוטון בודד, כלומר, יש מכשירי מדידה שיכולים לבדוק האם נקלט פוטון יחיד ולתת אינדיקציה מקרוסקופית.
במקרה כזה, אתה יכול להחליט שאם פוטון פוגע שנמצא בסופרפוזיציה של לפגוע בשני מקומות (בהתאם לספין שלו) יפגע במקום אחד, החיישן יפעיל אקדח שיורה בחתול שמוחזק כך שהיריה תהרוג אותו, ואם יעשה את המסלול השני, האקדח לא יופעל, והחתול (ככלל) יישאר בחיים.
כמובן שעדיין לא נוכל לבנות "פונקציית גל" מלאה שתכיל את כל המאפיינים הפיזיים של החתול, אבל עדיין נוכל להגיד שהוא במצב של סופרפוזיציה של "חי" ו-"מת".
השאלה כאן היא באמת, "מתי" מתבצעת הקריסה של פונקציית הגל. האם בשלב כלשהו של המדידה, במעבר בין המיקרו למאקרו, או בשלב שבו אנחנו מודעים לתוצאה, או בשלב שבו החתול (כנראה) מודע לתוצאה, (ונניח לצורך הדיון, שהוא לא מת מיד).

 

[hnc]

שים לרגע את עצמך במקום החתול.

אתה חושב שיכול להיות מצב יהיה אשר יהיה שבו תהיה גם מת וגם חי באותו מקום ובאותו זמן?
אתה באמת חושב שאם אתה היית בתוך הקופסה במקום החתול איכפת לך מקריסת פונקצית הגל או באיזה שלב אחרים מודעים לתוצאה, או שאתה היית או מת או חי, או זה או זה בלבד?

 

[hnc]

החתול של שרדינגר על פי פרשנות קופנהגן הוא לא חי ולא מת

או גם חי וגם מת.
אבל אותו החתול של שרדינגר על פי פרשנות hnc הוא או חי או מת ולא שום דבר אחר, וזה מבחינתו של החתול עצמו שזה מה שבאמת קובע.

 

[uzi2]

זה בדיוק צד אחד של הפרדוקס.

מצד שני, העולם באמת מוזר. יש לי את ההשערות שלי לכיוון הסבר, ויש לאנשים אחרים השערות אחרות. בכל מקרה צריך להכיר את שני הצדדים של הפרדוקס.
דרך אחת למשל להסביר את הפרדוקס, היא ה- Many Worlds Interpretation.
הבעיה היא שהאינטרפרטציה של העולמות המרובים לא ניתנת להוכחה וגם לא להפרכה (נכון לרגע זה).
האינטרפרטציה של קופנהגן, היא זו שאנו משתמשים בה, אבל משתמשים בה כי היא נוחה דה-פקטו. כלומר, באופן פרקטי העולם מתנהג לפי האינטרפרטציה הזאת, ואפשר לסמוך על זה גם נסיונית, אם כי באמת אפשרי שקריסת פונקציית הגל היא רק משהו שבאופן אפקטיבי מתקיים, אך לא כחוק יסודי, אלא כתוצאה של משהו יסודי שאיננו יודעים.

 

[hnc]

אבל בעולמות המרובים אין קריסת פונקציית הגל

אלא כל האפשרויות מתקיימות (בעולם אחד החתול יחיה ובעולם אחר הוא ימות וכן הלאה) ועל זה בדיוק אני מדבר.
מכאן שהחתול שבקופסה בעולם אחד הוא חי או מת ולא גם חי וגם מת.
הוא גם חי וגם מת רק אם תביא בחשבון את כל העולמות ולא על זה מדובר בחתול של שרדינגר.

 

[uzi2]

אוקיי. פשוט לא ראיתי שהזכרת עולמות מרובים עד התגובה שלי.

זה אכן אחד ההסברים האפשריים לפרדוקס.
&nbsp
קריסת פונקצית הגל עדיין קיימת בעולמות מרובים, אך לא כדבר אובייקטיבי, אלא כמה שאדם שנמצא בעולם יחיד, רואה.

 

[BigBadWolf]

ראה תגובתי מקודם, שתי נקודות מבט שונות לא חייבות להסכים

אם אתה תהיה בקופסא במקום החתול הרי שמבחינתך או שמתת או שלא כי אתה במגע עם המערכת. מבחינת הצופה מבחוץ שעוד לא פתח את הקופסא (וקופסא פה זה מושג בעייתי כי צריך להיות לחלוטין ללא מגע עם העולם החיצוני) אתה נמצא בסופרפוזיציה של חי ומת, אך כשיפתח את הקופסא ויווצר מגע הוא יראה רק תוצאה אחת מבין השתיים, השניה תעלם. כפי שעוזי הזכיר, יש כמה פרשנויות למה שקרה לתוצאה השניה ואיננו יודעים מהי הפרשנות הנכונה.
כאמור, איננו ידועים אם כל זה נכון בעולם המאקרוסקופי כי נכון לעכשיו הצליחו לאמת זאת רק על מספר קטן יחסית של אטומים בכל ניסוי, ולכן צריך לקחת הכל בערבון מוגבל. אבל בנתיים כל הניסויים שכן הצליחו לבצע תומכים בתורת הקוונטים.

 

[hnc]

הצופה מבחוץ רק חושב שיש שתי תוצאות

וזה כי הוא לא יודע מה קורה בתוך הקופסה שבה יכולה להתקיים רק תוצאה אחת...
במילים, אחרות, זאת בעיה של הצופה כי הוא לא יודע מה קורה בתוך הקופסה ולכן רק נדמה לו ששתי התוצאות מתרחשות יחד עד לפתיחת הקופסה שאז הוא רואה תוצאה אחת והתוצאה השניה נעלמת כפי שכתבת (נעלמת לאן?...)

 

[BigBadWolf]

היית חושב, אבל תוצאות ניסיוניות רבות מראות אחרת

בתוך הקופסא, לפחות בניסויים מיקרוסקופיים, מתרחשות כל מיני תופעות מוזרות שלא ניתן להסביר אותן אילולי שתי התוצאות התקיימו בו-זמנית. תוצאות כמו התאבכות עצמית והשפעות לשני הכיוונים בו-זמנית. כל עוד התוצאות נצפות רק בדיעבד נגיע למסקנה שחייבת הייתה להיות התפלגות סטטיסטית של התוצאה ושלא התרחשה רק אחת התוצאות. אבל ברגע שלמערכת היה מגע עם העולם החיצוני נראה שינוי של התוצאה ונראה, כפי שאתה צופה, שרק תוצאה אחת מהשתיים התקיימה.

 

[hnc]

מסכים, בניסויים מיקרוסקופיים זה אולי נכון.

אבל הוכח בניסוי אותו הדבר לגבי חתול שהוא גם מת וגם חי בו-זמנית?
אני יודע שלא.
ואני גם בטוח שלא יהיה ניסוי שיוכיח זאת.

 

[BigBadWolf]

לא מבין למה אתה נתפס לדוגמת החתול

נכון, עצמים מאקרוסקופיים הם עדיין מחוץ לתחום בו הוכחה תורת הקוונטים. פשוט אין לנו כרגע את הידע והטכנולוגיה לבדוק זאת, ואני בטוח שכשתהיה הטכנולוגיה ינסו מיד (מאוד מאוד קשה לחלוטין לבודד עצם גדול מהסביבה). לכן, אף אחד לא יכול להגיד לך בוודאות מה יקרה לעצם מאקרוסקופי כמו חתול בתנאים האלו.
השאלה אם יש לך סיבה אמיתית להאמין שעצם מיקרוסקופי יתנהג אחרת מעצם מאקרוסקופי. אם כן, איפה הגבול? מה גורם להבדל? האם עצם מאקרוסקופי איננו פשוט אוסף מסודר של עצמים מיקרוסקופיים?

 

[hnc]

כתבתי כבר לקולומין שאני נתפס לדוגמת החתול כי זה נושא הפוסט

כדי להראות גם מה שכתבת כרגע : "נכון, עצמים מאקרוסקופיים הם עדיין מחוץ לתחום בו הוכחה תורת הקוונטים"
לגבי שאר השאלות המעניינות כשלעצמן שכתבת בסוף ההודעה שלך אתה יכול לפתוח פוסט נפרד.

 

[קולומין]

כאמור, משל החתול הוא מטאפורה

אמירה יותר מדויקת תדבר, למשל, על הספין של חלקיק או על הצבע שלו. כל עוד לא מדדנו לחלקיק יש כמה ספינים. ברגע שנמדוד - נגלה שיש לו ספין יחיד. כל עוד לא מדדנו קווארק יכול להיות גם כחול וגם אנטי-כחול באותו זמן. ברגע שנמדוד נגלה שהוא רק אחד מהם.

 

[guprnds]

החתול קבע והחליט שהוא מת

אם אתה חושב שאתה שונה במשהו מאיש הארץ השטוחה, אז תדע לך שאתה לגמרי טועה.

 

[hnc]

תגיד,

נולדת ככה מטומטם?

 

[guprnds]

אני אגיד כך:

על הסרגל שבו אני מטומטם לך יש אינטלגנציה של וירוס.