החתונה של אחי

[inbal76]

../images/Emo6.gif

 

[אני ילד טוב]

אני לא דוגל בגישה הדיפלומטית

אני לא מרגיש שום מחוייבות להתחשב ברגשותיו של בנאדם כזה...אפילו אם מדובר בבן משפחה. מה שאומר, שאני צריך לעשות מה שגורם לי להרגיש טוב. יש אנשים שאומרים שלחיצת יד, וחיוך מנומס שם סוף לשיחה עם אותו טרול. ובכך גם חוסך ממך את העצבים המיותרים שבדיון מעמיק עם קיר בצורת בנאדם, ומוסיף לך כמה שנים טובות. לי אישית, הגישה הזו לא מתאימה. בישראל, מקובל לחלוטין להכנס אחד בתחת של השני. באופן כללי, ישראלים חושבים שיש להם זכות מלאה לא רק לשאול הכל,אלא גם לקבל תשובה מלאה ומפורטת. אם אני מחייך בדיפלומטיות כדי לסיים שיחה עם טרול, זה מפריע לי. אני ממש מרגיש שיצאתי סמרטוט. לא מספיק שהוא חושב שיש לו זכות מלאה לפגוע או להציק (במקרה הטוב), עכשיו אני, הצד הנפגע צריך להתנהל בעדינות כדי שחס וחלילה לא אפגע ברגשותיו של אותו טרול? מה עוד? אולי אני גם צריך להתנצל בפניו? סלח לי אדון טרול שאני לא רוצה ילדים... ובמיוחד על כך שאני מאמין שזה עניין פרטי שלי. אוי אני כ"כ מתבייש... (כמובן שזה אינדבדואלי. אני רק מתאר את ההרגשה האישית שלי...) אני לא יוזם שיחות על הנושא עם אנשים כאלה, פשוט כי אין טעם. כמובן שבנדיבותם הם תמיד מנסים לדבר איתי על זה, ואני תמיד אומר להם מיד בטון אסרטיבי -"מה זה עניינך?" חלק נותנים לי מבט עקום של איזה-חוצפן-איך-הוא-מעז-לדרוש-פרטיות?! אבל הם לא אומרים כלום,כי בעצם אין להם מה לומר מאחר שזה באמת לא עניינם. חלקם לפעמים מסמיקים ממבוכה. הם פשוט כ"כ רגילים לאנשים שמגיבים לשאלות חודרניות מסוג זה בכניעה... בכל מקרה את צריכה להגיב בצורה שמספקת אותך. אין מדריך "101 חוקים להתמודדות יומיומית עם טרולים"... אם להתעלם זה מה שעושה לך את זה-שיהיה לך לך לבריאות. זה בעצם העיקר כאן,הבריאות הנפשית שלנו. "בלי ילדים את לא באמת אדם"...ממש פנינה... how do they come up with this stuff??

 

[ailag]

את יכולה לשחק עם הרגשות שלהם

למזלי אני רק בת 23 ואין עלי לחץ, אבל אם היה השיחות היו הולכות בערך ככה: "נו, מתי אצלך?" "לא בזמן הקרוב, אני עדיין סטודנטית" (שימי לב, אין התחייבות של "אף פעם לא" פשוט כי בדרך כלל זה יגרור זלזול או מטר שכנועים ולא ישיג את המטרה) "אבל תראי איזה מותק!" "כן, הם באמת נורא מתוקים. חשבתי לאמץ כלב." "איך את משווה כלב לילד?!" "רק מבחינת המתיקות! שניהם מתוקים, לא?" (הלך טיעון המתיקות! צריך למצוא אחר) "אבל לגדל ילד זה דבר כל כך נפלא!" "בינתיים אני לא חושבת שאני אוכל לעשות את זה מספיק טוב, וחבל שיגדל ילד לאמא שלא מוכנה". (הלכו כל הטיעונים. מכריזה מט) זה הקו שלי, פחות לעשות להם הלם בהצהרות שנוגדות את האמונות הבסיסיות שלהם, כי זה לא יעזור, הם לא ישתכנעו ברגע. יותר "לדחות את הקץ", למצוא טיעונים שכולם מסכימים עליהם שיהפכו את המצב הנוכחי ללגיטימי. אחרי כמה זמן שהמצב יהיה לגיטימי, אנשים יתרגלו לזה. וכמובן - לא להעלות על דעתך שהגישה שלך לא בסדר - ברגע שתתחילי לתרץ את עצמך במקום להסביר בבטחון, הם יקלטו ולא תצאי מזה. הכל פה ניחושים. עוד לא התמודדתי עם המצב, אבל התמודדתי עם אחר. (בבקשה אל תקטלו אותי, אתן הרי יודעות לאיזו הרגשה זה גורם) אחרי הרבה זמן שמשהו לא הסתדר לי עם העולם ושניסיתי למצוא את ההשפעות מבחוץ לפני ש"אפול ברשתן", אני עכשיו דוגלת בטענה שאהבה וזוגיות זה רק אשליה מיותרת. אני דוגלת בחברות טובה והערכת הזולת כערך עליון. מה שגורר אנשים (אפילו חברה טובה שלי!) להגיב ב"אני מקווה שיום אחד תתאהבי ותראי את האמת" "איזה חיים מסכנים, בלי אהבה" "איך את יכולה להגיד דברים כאלה?" והשיא: "התאהבת אי פעם? לא? אז את לא יכולה להבין.." (רואים את המלכוד במשפט הזה?) נראה לי שההקבלה לנושא הפורום די ברורה (לא רוצה ילדים בלי שום קשר. אני לא טובה בטיפול בהם, אני לא הטיפוס להורות)

 

[ailag]

דרך אגב

משום מה למשפחה שלי יש רושם שאני ממש חכמה (כי כשהייתי קטנה הייתי חכמה.. מאז עבר הרבה זמן ) אז ברגע שאני מדברת על משהו בביטחון עצמי כולם בטוחים שזו אמת אבסולוטית וזהו. בדרך כלל. תמיד כדאי ליצור רושם כזה לכו תדעו מתי תצטרכו אותו.

 

[quatso]

מהפכני

עוד לא התמודדתי עם המצב, אבל התמודדתי עם אחר. (בבקשה אל תקטלו אותי, אתן הרי יודעות לאיזו הרגשה זה גורם) אחרי הרבה זמן שמשהו לא הסתדר לי עם העולם ושניסיתי למצוא את ההשפעות מבחוץ לפני ש"אפול ברשתן", אני עכשיו דוגלת בטענה שאהבה וזוגיות זה רק אשליה מיותרת. אני דוגלת בחברות טובה והערכת הזולת כערך עליון. מה שגורר אנשים (אפילו חברה טובה שלי!) להגיב ב"אני מקווה שיום אחד תתאהבי ותראי את האמת" "איזה חיים מסכנים, בלי אהבה" "איך את יכולה להגיד דברים כאלה?" והשיא: "התאהבת אי פעם? לא? אז את לא יכולה להבין.." (רואים את המלכוד במשפט הזה?) נראה לי שההקבלה לנושא הפורום די ברורה (לא רוצה ילדים בלי שום קשר. אני לא טובה בטיפול בהם, אני לא הטיפוס להורות) בסוף נגלה שה-כ-ל אשליה....... לפחות ככה זה מרגיש אצלי. אני אוהב את הפורום הזה בגלל שיש פה ראש פתוח (אין לי מושג מה זאת המלה הזו אהבה אבל פתיחות כן). יש פה אמץ.

 

[ailag]

הרבה מהחיים שלנו זו אשליה

ואנחנו גם יכולים להתגבר על שמחה אם נרצה. רק שלא שווה לנו, אז אנחנו לא עושים את זה.. עם מספיק הבנה אפשר להשאר רק עם הרגשות וכו' שמוצאים לנכון. אני מוצאת כמעט את כל הרגשות (טובים ורעים) רלוונטיים, והרבה מנהגים לא (אהבה זה מנהג / טקס / תופעה, לא רגש - הבדל לדוגמה, רגש הוא רגעי ומתחלף מהר). במקום המנהגים בחיים שלי שלא עוזרים או שמעכבים אותי, יש לי אחרים שאימצתי - כמו מסירות גדולה לחברות טובה, או נחמדות יתר במקרים מסויימים. קצת מדכא להגיד שהכל אשליה, למרות שזה די נכון (מבחינות מסויימות). יותר נחמד לתאר את התוצאה של האשליה : הכל גמיש. אפשר לקחת כל עיקרון בסיסי ולעוות אותו כרצוננו, שיתאים לנו. למשל "חייבים ללדת ילדים" -- למה? אם זה לא עוזר לי, מותר לי לשנות את העיקרון ה"כל כך בסיסי" הזה כי זה העולם *שלי* שפועל תחת החוקים שנראים *לי* לנכון.

 

[quatso]

תמיד חייבים נושא?

איני במעמד לקבוע שהכל אשליה.... (חוץ מזה שיש בזה סתירה לוגית) אבל זו השערתי שיש לה ביסוס מסוים. זה מדכא אולי לומר שהכל אשליה והסיבות לכך יכולות להיות שיש לך חיים מאוד טובים, פחד מפני אבדן של משהו או מישהו, או סתם אובדן ואולי יש עוד סיבות שלא חשבתי עליהן (פחד מהלא נודע גם). אישית איני יכול להשלים עם תחושת האשליה, ערפול וכו שפשה בכל ..... ולא משנה איזו אשליה תתחלף ברעותה..............! למשל האם באמת יש הבדל בין מחשבות לרגשות? מה שדי בטוח לגבי שניהם - "רגעי ומתחלף מהר". מנהגים בעצם עומדים בסתירה לחיים בעיני כיון שאם אתה חי אין לך צורך לקבוע מראש איך תנהג. המסירות הגדולה ביותר בעיני היא קודם כל לחיות ולהיות אמיתי ושלם אחרת אין לנו מושג מה יהיו התוצאות.

 

[H a m b u r g]

נורא מצחיק

וכל כך מוכר (הכוונה לחלק הראשון של התשובות)