אז ככה
כמו בפעמים הקודמות, גם הפעם ואפילו במיוחד, אין לי קטגוריית "רע". הטוב: Back in the Saddle אחת הפתיחות המשובחות לאלבום. לא מהשירים האהובים עליי, אבל עדיין מאוד אהוב. מכאן רק משתפרים. Last Child מאוד אהוב עליי לאחרונה, יותר מבעבר. גם הוא לא מהאהובים ביותר, אבל זו עדיין יצירה משובחת של בראד. Rats in the Cellar בניגוד לקודמיו, הוא כן היה ועדיין הינו אחד מהשירים האהובים עליי ביותר של אירוסמית'. אני לא חושב שיש לי משהו להוסיף עליו מעבר לכל מה שכבר כתבנו עליו. Combination ממשיכים להשתפר! גם עליו כבר כתבתי את כל מה שיש לי להגיד עליו. Sick As a Dog מגמת השיפור נמשכת גם פה. שיר נוסף שבקלות אני מגדיר אותו כאחד האהובים עליי ביותר. גאונות של טום. ואני הייתי מת לקבל אותו בלייב עם ביצוע כמו שנעשה באולפן: ג'ו על הבס, טום עם גיטרה חשמלית רגילה, בראד על הגיטרה הראשית, וכשג'ו מחליף בסוף לגיטרה חשמלית לטובת הסולו, את הבס הוא נותן לסטיבן. פשוט מקסים. Nobody's Fault היה ונשאר אחד השירים האהובים עליי ביותר, למרות שזו לא היתה אהבה מהאזנה ראשונה. לקח לי זמן עד שנפל האסימון, ואני מבין את מי שאומר שהוא לא ממש אוהב את השיר. מה שמפתיע אותי, זה שלאחרונה אני קצת פחות נלהב לשמוע אותו מבעבר. אבל זה לא משנה את העובדה שזו עוד יצירה משובחת ביותר של בראד, ותיפוף משובח לא פחות של ג'ואי. Get the Lead Out כמו שכתבתי במאמר שלי על האלבום, בנקודה הזו חלה מגמת שינוי, והשיפור הופך להידרדרות. זה שיר שחסר בו המון לדעתי, למרות הריף הגאוני שלו. ההרגשה היא שזה פשוט ריף מבוזבז, כי עם הפוקוס הנכון הם יכלו לעשות איתו מטעמים. הלא נורא: Lick and a Promise לא מת על השיר הזה. המילים מאוד רלוונטיות למצב של אירוסמית' באותה תקופה, אבל כפי שציינתי בעבר, המילים הן לא משהו שגורם לי לאהוב שיר כזה או אחר יותר או פחות. מבחינתי השיר הזה מהווה את המשך הירידה באיכות השירים באלבום Home Tonight סיום יחסית יבש ומאכזב לאלבום, אחרי רצף מדהים של שירים ענקיים אחד-אחד.
