הטור היומי - י"ז בנובמבר

אפי 7

New member
רק תנו לי מילה ואספר לכם סיפור -

מטולה: בסוף המאה השמונה עשרה - הגיעה לארץ משפחה. אבא אמא ושני ילדיהם. הבן נשאר צמוד לאביו והלך לכל אשר יילך, התחתן, הוליד צאצאים רבים - ונשאר משורש לעיר פ"ת. ואילו הבת - התחתנה ועברה לגור במטולה - מה זה לגור - בעלה והיא היו מראשוני המייסדים במטולה - השתרשו מאוד מאוד במקום - הביאו צאצאים לעולם שעד עתה גרים בה. וחלק מהם התפזרו לעוד מקומות, ולפי שסופר לי, עד לפני כמה שנים - כל חלק המשפחה ההיא - מדי חדש ספטמבר - התאספו כולם במטולה למפגש שורשים. אשה זו ששורשיה עמוקים במטולה הינה אחות סבי. ועד היום יש לי שם משפחה גדולה. אז כן, במטולה הייתי ובמקומות קרח אחרים - לא. ערב נעים הולכת היום להצגה "אלמנות עליזות" - אולי אלמד שם משהו
אפי
 
ננה הייתי בפריז 3 פעמים, כדאי לבקר

גם במוזיאון אורסאי, אני מרגישה שמיציתי אותה, האמת, אלי לונדון מדברת יותר, הייתי שם 4 פעמים, נדמה לי שגם יש פעם חמישית משהו באמצע, רק מעבר של יום אחד בדרך למקום אחר, גם את לונדון מיציתי, יש המון מה לראות בארץ שלנו שטרם ראיתי, ואני לא יכולה לשכוח, בעוד אני מטפסת באיטיות, וראיתי את פרופסור לייבוביץ, שהיה כבר לפחות בן 85, איך הוא רץ בשקיקה, להט ומרץ את המדרגות אל מוזיאון ישראל. אבל לברלין ולשוויץ אני מוכנה תמיד לנסוע, מי שטרם היה בברלין, מומלץ מאד, לבקר לא רק באיזור שהיה פעם ברלין המערבית, אלא גם באיזור שהיה פעם ברלין המזרחית מעבר לשער ברנדנבורג באיזור שהיה פעם חומת ברלין.
 
ועל זה שר יהורם גאון

ביצוע: יהורם גאון מילים: אילן גולדהירש לחן: סטיבן גודמן הייתי בפריס וגם ברומא ראיתי את שבעת פלאי תבל, בקוטב הצפוני וגם דרומה, אך אין מקום כמו ארץ ישראל. וכמו גלויות של נוף יפות תמונות בזכרוני עפות, כמו בעד עדשה של מצלמה בתרמילי אותו אשא בכל מקום, בכל מסע קטעי פסיפס מתוך תמונה שלמה. שלום לך ארץ נהדרת, עבדך הדל נושא לך שיר מזמור. גם אם לעיתים נודד אני על דרך, מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור.
 

אנימו

New member
מיכה -השיר הזה - בין החביבים עלי

ביותר. משתמשת בו לאילוסטרציה מסויימת וכל פעם מתמוגגת מחדש...
 
המשוררת דליה רביקוביץ ז"ל שמה השנה

קץ לחייה, שהיו רצופים עליות וירידות של תוגה תהומית, והתעוררויות יצירתיות מדהימות, הרגישות שלה הייתה מעל ומעבר שניתן לשאת, טביעת העין שלה הייתה עמוקה ומדויקת, דליה היא בין המשוררות הגדולות שנכנסו לקאנון של התרבות הישראלית, בהשתייכותה לזרם של השירה העברית המודרנית, שבאה עם נתן זך, דוד אבידן, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ ועוד. יש בשירתה ובאופן כתיבתה יסודות של אישה-ילדה, בצד מושגים ומטאפורות נפלאות, היא שואלת גם מושגים מקראיים, ואוניברסלים, היא משוררת לירית במלוא מובן המילה, היא גם כתבה סיפורים וביקורת סיפרות ועוד. אחד השירים הגדולים והידועים שלה הוא: "בובה ממוכנת" שיר שהיא כתבה בתבנית של סונטה, בלי שהיא הייתה מודעת לכך. שיר יפהפיה הוא "שני דגים", שהובא היום לפורום. יהי זכרה ברוך
 

ע ו מ ר 4

New member
הידעתם?....שנתן זך

חתן פרס ישראל,מבכירי המשוררים בשפה העברית,שולח ידו לראשונה בכתיבה לילדים....וכתב את הספר הדבורה דבורה..... הספר אוייר על ידי אבנר כץ. ויצא לאור בשנת 2001.
 

ע ו מ ר 4

New member
בת אל.....

עד היום אחר הצהריים גם אני לא ידעתי......בן ארבע לחמש בגן ...לאחר שמרבית הילדים כבר הולכים...מספרת סיפור לחבריה שנשארת...וככה במקרה אחת הילדות נתנה לי את הספר על דבורה הדבורה....של נתן זך.
 

ע ו מ ר 4

New member
לא .לא....

אני יותר מגננת. אני האמא השנייה שלהם כל יום בן 7.00 ל 17.00 (כמעט אמא אמיתית......ל10 שעות)
 

shkedud

New member
דולצי, היה ראיון עם הבן של דליה

רביקוביץ, והוא אמר שיש סיכוי גדול שהיא לא התאבדה, אלא חטפה התקף לב. אומנם ניסתה להתאבד פעמים אחדות במהלך חייה, אך בסוף - הטבע דאג לה. היא מאוד מאוד סבלה בחייה. יצירתה הייתה פרי סבל גדול (+כישרון אדיר)
 
שקדיה, לא ראיתי את הראיון, חבל, היא

כל חייה ריחפה על פי תהום, יש לה גם ספר "תהום קורא"
 

shkedud

New member
לא קראתי, אבל אני אוהבת מאוד את

כתיבתה, ומבינה את הסבל שלה, את העובדה שהחיים היו בשבילה עונש אחד גדול.
 
היא הייתה חולה, ולקראת הסוף היא כבר

אמרה שהיא לא רוצה לחיות יותר, הייתה לה רגישות מעבר למידה שניתן לחיות איתה, היא לקחה את הסבל האנושי באופן מאד פנימי וקשה במיוחד, היא הרגישה רגשי אשמה על אחרים, ועל דברים שבכלל לא היו תלויים בה והיא מאד סבלה, סבל נפשי מתמשך במשך שנים רבות, אך כמובן שהיו לה גם תקופות יפות ומלאות עדנה ואהבה ויצירה
 
למעלה