הטור היומי - כ"ח בפברואר

[מיכה רגב]

הטור היומי - כ"ח בפברואר ../images/Emo48.gif../images/Emo48.gif

בעריכת אנימו ומיכה תודות ליוליקה אירועים היסטוריים: 1066 - נפתחה כנסיית ווסטמינסטר, הכנסיה המפורסמת בלונדון. 1915- ביקור ממלכתי (פורים) ביפו-ת"א: ג´מאל פאשה מתפעל מגימנסיה הרצליה. 1946 - הבריטים עוצרים את כל חברי ביריה לאחר גילוי נשק במקום. 1948 - אחרוני החיילים הבריטיים עוזבים את הודו. 1950 - נפתח נמל התעופה באילת - יישוב קטן שרוב חייליו חיילי צה"ל. 1966 - אייבי נתן המריא במטוסו הפרטי לכיוון קהיר. לישראל הגיעו ידיעות (שגויות) על התרסקות מטוסו. 1975 - דר´ דן מיכאלי (אחיה של רבקה מיכאלי) מונה לקצין רפואה ראשי והועלה לדרגת תא"ל (נפטר 17 בינואר 2006). 1979 - עשרים הבנות הראשונות בתולדות צה"ל סיימו קורס טכנאיות קשר ואלקטרוניקה. נפטרו: 2000 - הקריקטוריסט קריאל גרדוש, המוכר בשם העט שלו "דוש" (נולד 1921).

 

[deebeebee]

אילת-ישוב קטן

נהגתי לבלות בה בשנות השבעים, כאשר היו בה הרבה פחות מלונות מהיום. אהבתי אותה אז יותר מהיום (היום אני לא מהמבלים במלונות אילת).

 

[מיכה רגב]

היי דיבי, כל כך נכון מה שאת אומרת

אילת של שנות ה- 60 וה- 70, איננה אילת של היום. היה בה איזה קסם מיוחד שנמוג עם גידולה. אני ביקרתי באילת לראשונה בשנת 60, חוף טבה היה בתולי, ספורים בלבד ידעו על המקום הזה. רב המגיעים לאילת, התרכזו על החוף באיזור מלון מלכת שבא (לא זוכר מה שמו היום), שהיה המלון היחיד בחוף. ושם חגגו הרעש והליכלוך, ואילו בחוף טבה היה שקט ונקי.

 

[deebeebee]

גורלו של מקום/ישוב

הנופל לידי "יזמים" המכתירים עצמם כמבשרי "בשורת הקידמה". הייתי רוצה לומר שבאילת, בניגוד לרוב הנגב, אין אבטלה, אבל זה לא בדיוק נכון כי חלק ניכר מהעובדים במלונות אינם ישראלים אלא עובדים זרים.

 

[מאמי תמי1]

נכון מיכה אין ספק.

היום כשביקורי באילת הם תכופים כדי לראות את הבת והנכדים, הלכלוך חוגג בטיילת והרעש מטרף. אך יש דברים אחרים ששוה לראות באילת, כמו מופעי וואו שמאד יפים ומעניינים, ועיר המלכים החדשה יחסית ואפשר לבלות בה שעות רבות. כל הדרך בכביש הערבה שאפשר למצוא בה ענין לכל אורכה משני צידיה.

 

[p a l o m a]

אילת, עיר .. נו איך אומר בעדינות...

טופ, לא חשוב, לא הייתי בה כ מ ה שנים טובות, וכנראה אמשיך במנהגי זה..

(אגב, אילת לא אשמה.... הדרך לאילת מ ד ה י מ ה ו מ ק ס י מ ה..) למען הסר ספק שולחת לכם דוגמית ל CUP שלי...(הקריצה לא פועלת... אז חהחהחה)

 

[maxima]

הדרך לאילת אכן מדהימה כדברי פלומה

ואילת היא עיר קייט יפה עם חוף ים מדהים

 

[maxima]

וגם האקווריום התת ימי שווה ביקור

 

[רותהמואביה]

הייתי באילת פעם ראשונה ב1954

כשהיתה רק מחנה צבאי עם מעט מאוד בתים שנבנו כפטיו בגלל המדבר. היינו בחוות באר אורה עם הגד'נע לשלושה שבועות וכצ'ופר לקחו אותנו לראות את באר אורה. נסענו לאילת בטיטניק דרך מעלה עקרבים, עם הקאולין שהפך את כולנו ללבנים כשהגענו לבאר אורה. המים היו מלאי מגנזיום, וכשחפפנו את הראש קיבלנו בצק בגלל הקאולין שלא ירד בחפיפה. .

 

[uzi1931]

הטיול שלי לאילת היה כמלווה

עם נשק לבני הנוער העובד מקרית-עמל בשנת 1951 לאחר מכן חזרתי ועבדתי בבניין עשרת הבתים הראשונים וגם המאפיה הראשונה גרנו בצריף גדול של סולל-בונה והיינו מתחילים את יום העבודה ב4 בבוקר ולאחר מכן עם התגברות החום היינו קופצים לחביות עם מים על מנת להתקרר. מי שהיה שם זוכר בודאי את הצורכניה של וילקנסקי בה היינו קונים את המצרכים השונים..לעת ערב היה מתחיל מסע לאכילת דגים על האש והכל כשאנו לבושים בגדי ים בלבד...

 

[ליילנד המקורית]

אבא שלי היה מבוני נמל אילת

ואני הגעתי לאילת לראשונה בשנת 1959 ואז אמרו לי שאני יכולה כבר לטוס לאיטליה, כי באיטליה בשדה התעופה היה שלט בעברית "סנוב, באילת כבר היית?"

 

[p a l o m a]

חסר משפט שלם בנושא אילת שכתבתי

ולכן הוספתי את ספל התה.. כתבתי שאילת כיום NOT MY CUP OF TEA ... (זה לא שאני איזה סנובית חהחהחהח.. הנוף יפיפה אני מדגישה.. אבל יש שם אלמנטים נופים... חהחהחה) ולכן צירפתי את CUP התה שאני מעדיפה להלהלה... עכשיו הכל מובן...

 

[שירז7]

דיביבי ומיכה, הקדמתי אתכם

אני הגעתי לאילת ב1950, הייתי עדיין בצבא, ונסעתי עם יחידה רפואית שנסעה להרכיב B.C.G. לחיילים (חיסון נגד שחפת), יצאנו בבוקר בקומנדקר, ובמעלה העקרבים עדיין היו צריכים לעשות כמה רוורסים כדי להשלים עיקוף. אחרי מעלה העקרבים הקומנדקר התקלקל, והנהג עשה מעקף, הוא הניח ג'ריקן בנזין על המנוע, ומשם בצינור גומי העביר את הדלק ישר לקרבורטור. אבל היינו צריכים להחליף ג'ריקן כל 10 ק"מ, בינתיים החשיך היום, וכך הפלגנו לתוך הערבה בחשיכה עם קומנדקר מקולקל, עד שבביר מליחה, (באר-אורה של היום) כעשרה ק"מ לפני אילת, הקומנדקר שבק חיים והשתתק לגמרי. אבל לפני כן ניסה הנהג עוד להחיות אותו, והקים רעש והמולה בדיוק על קטע הדרך הקרוב ביותר לגבול הירדני, ויכולנו לראות ממול את האורות של הרכבים הירדניים החולפים על הכביש המקביל. החברה החליטו ללכת ברגל לאילת, ואני עם הנהג נשארנו לשמור על הרכב. השעה הייתה 2 בלילה, והנהג ראה בכל שיח דמויות של פידאיונים, והוא הסתובב עם נשק דרוך בין השיחים, ואני נשארתי לבד על הקומנדקר הפתוח, וראיתי בדמיוני את הנמר שדובר עליו שמסתובב בערבה כשהוא עולה על הרכב וטורף אותי. בשעה 5 בבוקר עבר במקרה רכב של חיל הנדסה וגרר אותנו לאילת, ושם פגשתי את חברתי ששרתה בבית חולים הצבאי, היא הגישה לי קפה והחייתה את נפשי לאחר נסיעה לאילת שארכה 24 שעות. מיד אחרי מנוחה קצרה עלינו ל"מצודה" ששם שרתו חיילים והרכבנו להם את החיסון, פתאום חייל אחד צועק: לתפוס מחסה מיד! סכנת התפוצצות! ואני קבלתי כנפיים, היה שם גדר תיל גבוה, ואני מפחד הפיצוץ, ריחפתי מעליו ממש אולימפיאדה, אבל הסוף היה טוב, ושום דבר לא התפוצץ. אחרי המצודה עלינו לראס אל נקאב ושם היה אמחייה, קריר ומשיב נפש. זה היה יום שישי והיה עלי לחזור צפונה, וחברתי שהכירה את הפיילוט (הטייס) האמריקני של מטוס הקומנדו, דיברה איתו שיקח אותי צפונה לשדה התעופה בלוד, וכך היה, והגעתי הבייתה ביום שישי בלילה.

 

[uzi1931]

טיפה משלי לטור היומי...

28/2/1868 בנימין דיזרעאלי נתמנה לראש ממשלת בריטניה.

 

[p a l o m a]

דיזרעאלי, יהודי יחיד ומיוחד במינו

מצ"ב תולדות חייו (הוצאתי מגוגל) דיזרעאלי בנימין הנסיך ביקונספילד: מדינאי ושר החוץ באנגליה; 1804 - 1881. אחרי מות סבו בשנת 1817 התנצר. למד משפטים. כתב ספרים רבים הנוגעים לענייני המדינה ולספרות האנגלית בכלל. לחם עבור שיוויון זכיות ליהודים. היה בצד היהודים בכל עת שהציעו בפרלמנט להטיב מצבם. בשנת 1868 נבחר לראש הממשלה, ושרת שנה אחת. בשנת 1874 נבחר לבית העליון בתור לורד, ובשנת 1876 זכה בתואר "נסיך מביקונספילד". בנימין דיזרעאלי - הנסיך מביקונספילד - מדינאי ושר החוץ באנגליה; נולד בלונדון 21 בדצמבר 1804, ומת שם 19 באפריל 1881. הוא היה בן יצחק דיזרעאלי ונכד בנימין דיזרעאלי. אחרי מות זקנו בשנת 1817 התנצר. למד משפטים בהיותו בן 21, אז כתב ספרו הראשון Vivian Grey סאטירה נגד הממשלה. בנערותו נסע לא"י, היה בירושלים, וכתב את מחשבותיו על הארץ הקדושה בספרו Tancred. נסיעתו גרמה ליחס חיובי לממשלת תורכיה. כתב ספרים רבים הנוגעים לענייני המדינה ולספרות האנגלית בכלל, וספר אחד The Wondrous Tale ot Alroy על משיח השקר אלרואי. בספרו Life of Lord George Bentinck קבע כי היהודים אינם אשמים במות ישו, כי רוב היהודים כבר היו אז פזורים בכל הארץ ולא שבו מן הגולה. "ואם היהודים המעטים לא היו מעוררים את הרומיים לצלוב את ישו, לא היו הנוצרים מוציאים כפרה על החטא". השפעתו המדינית בשנת1837 נבחר דיזרעאלי לפרלמנט. בנאומו הראשון נכשל בדבורו, ומתנגדיו מנעו ממנו להשלים את נאומו. הוא ירד מהבמה, ואמר כי עוד יבוא יום ודבריו יהיו נשמעים. הוא בקש שיווי זכיות ליהודים, לא בתורת רחמים, אלא מפני שהיהודים ראוים לכך בגלל תכונתם כעם חכם ונבון. עמד לצד היהודים בכל עת שהציעו בפרלמנט להטיב מצבם. בשנת 1868 נבחר דיזרעאלי לראש ממשלה, אך בשנה שאחריה הוכרח להתפטר. בשנת 1874 נבחר לבית העליון בתור לורד, ובשנת 1876 הוכתר כ"נסיך מביקונספילד". בעת מלחמת רוסיה ותורכיה צידד ביקונספילד בתורכיה, ומתנגדיו קראו לו בשם גנאי "שמי". בהשתדלות ביקונספילד שלחה ממשלת אנגליה צבא לעזור לתורכים, ובגלל תערבות זו הוכרחה רוסיה להשלים עם תורכיה על פי החוזה באספה הברלינית. שם התאמץ ביקונספילד לחייב את ממשלת רומניה להבטיח שיווי זכיות ליהודי ארצה. ביקונספילר שב מהאספה כמנצח, והביא עמו "שלום בכבוד" (peace with honor). בזמן שהיה ביקונספילד ראש ממשלה התפתחה ממלכת אנגליה, הקיסרית וויקטוריה נבחרה כקיסרית הודו, האי קפריסין נספח לממלכתה. בשנת 1880 הצליחו בידי גלאדסטון וסיעתו הליברלית להוריד ביקונספילד עם סיעתו השמרנית. ספרו "מאנקרעד" תורגם מגרמנית על ידי יהלל בשם "נס לגוים", ווארשא 1884-1888 עם תולדות ביקונספילד. ספרו "אלרוי" תורגם על ידי אבא ראקאווסקי בשם "חטר מגזע ישי", ווארשא 1883. מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

 

[p a l o m a]

תמונה של דיזרעאלי בנעוריו

 

[p a l o m a]

המלכה ויקטוריה - אתם יודעים שהיא

היתה קצת מאוהבת בדיזראעלי? כן כן.. ( מידע אישי

) נכון נורא רומנטי?.. ואיזה כיף שהוא דוקא היה יהודי...

 

[5EDEN50]

עוזי אהבתי את התינוק המתגלח!

 

[uzi1931]

ויש אומרים על כגון זה:והקטן גדול

יהיה

 

[מיכה רגב]

שירז, אני קורא ומקנא בך שזכית

לראות את אילת הבתולית. ואני עד היום מתרפק על הטיול שעשינו בשנת 1960 באילת ובאיזור. אגב את הטיול הוליך בחור ששירת בעברו בסיירת שמקום מושבה היה במצודה. תארי לעצמך שנכנסנו לקניון הכתובות - מעבר מסוכן, כי שימש את המבריחים בין מצריים וירדן. אבל עם הקשרים של הבחור, היתה לנו אבטחה בביקור הזה. הדרך לעמודי עמרם - ירדנו בקניון האדום בעזרת חבלים, משם לאורך נחל שני, עד למפגשו עם נחל רחם. שם עצרנו, חפרנו בידים לעומק 20 ס"מ, ושתינו מי גבים. מימי לא שתיתי מים כה טעימים. משם המשכנו לכיוון עמודי עמרם, ובדרך עברנו במקום בו צילמו את הסרט "חולות לוהטים" עם השחקנית הישראלית הצעירה שגילה קירק דאגלס. וואלה, את הטיול אני זוכר לפרטיו ואת שם השחקנית לא. נדמה שקראו לה דליה לביא, נכון? וואללה, קצת ניסחפתי, אבל שיתפתי אתכם באחד מהטיולים היותר איכותיים שהיו לי.