היא ישבה מולו בעיניים מושפלות...

מכשולים קטנים באמצע הדרך..

ובשביל האדם הרגיש הם הרים שרק מלהסתכל עליהם מלמטה בא לך להתיישב על האדמה וליילל בייאוש. מוכר ומובן. אבל לאבד תקווה? לא. קודם כל עוד לא הכול אבוד..דבר שני לינור, אם מצאת בך את האור, את המקום הבוגר שבך, את הניצוץ שלך- אם הוא הציץ מתחת לעננים- משמע שהוא שם, אם רטורנו ובלי רטורנו. מסגרת טיפולית את צריכה, כי משהו צריך להושיט יד לבוגרת כדי שהיא תוכל להיאחז בה כל הזמן..אבל בואי ונראה מה יבוא..כלום עוד לא סגור , נכון? וזו אינה האופציה היחידה בעולם גם, נכון? חלק מהקורות אותנו, קורה לטובה גרצי- גם אם באותו רגע זה לא נראה כך. הדבר הנכון יגיע אלייך, ובינתיים אני וכולם כאן לחכות לו , יחד איתך. אור ואהבה פגי.
 

broken child

New member
תודה נשמתי...

תודה שאת כאן. ושאת לא מאבדת בי תקווה. אוהבתותך, גרציאלה שלך, הכי שלך בעולם.
 
למעלה