היא לובשת ראש של תרנגול

שירה כמים 1959

Well-known member
היא לובשת ראש של תרנגול
וקוראת בקול

גם היא לובשת ראש של תרנגול
וגם היא קוראת בקול

היא לבשה ראש של תרנגול
והיא קראה בקול

גם היא. כן.
זה היה פעם.
שכחתי.
עד עכשיו.
וגם עכשיו איני זוכרת.
 

שירה כמים 1959

Well-known member
היי שלום תל אביב
על רחובותייך המפוייחים
וחנות הנעליים הטבעוניות שבך
על כבישייך המוצפים בימי הגשם המעטים
ועל חמסינייך הלחים
על קבצנייך
ועל פלצנותך התרבותית המתהדרת
על כל חברותיי וחבריי שאבדו בך
על יקירה אחת שהייתה לאוייבת
על חיים שלמים ששקעו בך
 

שירה כמים 1959

Well-known member
וכל החייזרים
היו נורא מסודרים
והעולם עמד והצדיע
ניסיתי להציל אותך, מפגרת שכמותך,
אבל את כעסת, ולא רצית ללכת לישון, לא רצית להיפרד.
הייתי רכה אלייך, קולי היה רך, כמו קולה של אימי, יותר מקולה של אימי,
אימי היפה
שאבי נישק במסדרון וצחקק
אותו הצחקוק כמעט
שלמרגלות מיטתי
אחרי שניסיתי להתאבד
בילדותי הרחוקה כל כך רחוקה
וכל כך עכשווית
 

שירה כמים 1959

Well-known member
הגשר - גשר משמיים
והאינדיאנים האנשים כל כך קטנים
כשהם הולכים עליו
מרוחקים
נקודות נקודות
אל החייזרים שיוציאו אותם
אל העבדות
אל המוות
אל השקר
כמו אברות הנשר הגדול המילים של האנשים האינדיאנים
הם מתעופפים מעל תהום המציאות
אל העננים ושם שוכבים
צפופים צפופים
מצחינים משקרים
מצחינים מזכרונות
אוי, הצחוק, צחוקו של הגבר
מול האם
מול הבת
 

שירה כמים 1959

Well-known member
את הפצע של חיי הפקדתי בכפות ידייך
ולא העמקתי הבט בכפות ידייך
ולא בחנתי את עדינותן, את חוזקן
כל כך רציתי כבר שכפות ידייך תהיינה
רכות ויציבות, כל כך כל כך
הסתחררתי במחול
 

שירה כמים 1959

Well-known member
את הדברים שאי אפשר להגיד מרוב בושה
חלמתי בחלומי
הסתחררתי
על קצות האצבעות
צרחתי
ונתתי על הראש
לעולם לא עוד אהיה
שם
בלילה הזה
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אלוהים אלוהים
איפה אלוהים
אני מחפשת אותו בחוץ
אני מחפשת אותו בפנים
איפה הוא? בשמיים? מעל העננים?
אני מחפשת אותו במנגנון העדין והמוגבל
שמרכיב את גופי, בפרפור כנפי השפירית השקופים
על רצפת חדר השירותים, בחלומותיי בלילות,
בחום גופו של החתול שלי, בלחישת המאוורר,
בחיוכי המשוררות אתמול אל מול השירה
שגאתה בי כמים רבים
 

שירה כמים 1959

Well-known member
שלום שירה
שירה כמים
איפה את זולגת
על מה את נוטפת
כמו שעוות נר שורפת
שואפת כל כך לעצום את עינייך
אל נצח חדש
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אני רוצה רק לנוח
אני נחה
שלוש עיניים באדמה
עין אחת למקום אחר
אני לא יודעת מהו
אבל מחפשת לדעת
מחפשת עוד רסיס
עוד טיפה
מחייה
של היכרות
עם העצמי
 

שירה כמים 1959

Well-known member
נראית כמו גארביט
לובשת שעות שעון מעופף
מרכיבה אותי על גבי
ומייחלת לנס בר קיימא
שיתגשם במצוקה הפיליפינית שדרכה
על יבלות
בקצה המסדרון הנושם
של סבא וסבתא
וכל פולניה על כורסאותיה המחבקות
והעוגיות הלבנות המתוקות
חסרות כל חומר מזין
שואבות אותך אליהן
שתשאבי אותן אלייך
בגשם אל הכפר
עם הריח התחוח
עם נביחות הכלבים
ועם תקווה שמתחדשת
שוב ושוב ושוב את כובשת לך
עוד פיסה קטנה בשמיים התכולים
בין העננים
איפה שמרי פעם ריחפה
ואת, מתוקה שלי, את
היית עדה
 
למעלה