שקרן. הנה מה שארע בשיח' מוניס...
תושבי שיח' מוניס לא גורשו, אלא ברחו, למרות שלא היה הכרח בכך, שכן צה"ל לא התכוון לגרשם, אלא אך לנתקם מעורף ערבי, פן יכנס לכפר כח ערבי סדיר שהכפריים לא יוכלו להתנגד לו.
לו נותרו במקומם, עד סוף הכתור - היו היום אזרחי ישראל על אדמתם, כמו תושבי טייבה וטירה למשל.
הימין, לח"י, דפק את העסק, כמו תמיד.
אוכלוסיית הכפר מנתה בשנת
1948, כ-2,160 תושבים; שייח מוניס היה הכפר הגדול ביותר בשטח שבין תל אביב ל
הרצליה.
נכבדי הכפר קיימו קשר עם כוחות "ההגנה" ועם עיריית תל אביב במהלך מלחמת העצמאות, תוך התחייבות שלא להשתתף במלחמה, ומנעו כניסת לוחמים ערבים לא-סדירים[7]. ב־12 במרץ חטפו אנשי
לח"י חמישה מתושבי הכפר ובעקבות החטיפה דווח לאנשי ההגנה כי "כל הכפר רוגז"
[8]. לכן באמצע מרץ החליט ארגון
ההגנה לכתר את הכפר ולנתקו מן העורף הערבי, על מנת למנוע כניסת כוחות עוינים לתוכו.
גשר שייח' מוניס חסום בידי כוח המגן העברי מרץ 1948 ומונע מעבר רכב מהכפר ואליו
ב-20 במרץ הוא כותר על ידי כוחות
חטיבת אלכסנדרוני ממערב, מדרום וממזרח. התושבים, שסבלו מן הכיתור וחששו לחייהם, החלו לעזוב לכיוון צפון. ב-30 במרץ נכנסו יחידות
חי"ם של
חטיבת קרייתי ויחידה של השירות הכללי לכפר ללא קרב ומצאו אותו ריק
[9].