לרוצח קוראים אחמד סעיד סלימאן אל-עוקבי
והוא משבט הבדווי אל עוקבי
הנה קצת פרטים:
אל-עוקבי
רקע
בני השבט הבדווי אל עוקבי חיו באזור אלעקריב בנגב (כיום – אזור משמר הנגב). אחד מהם עוד נזכר איך בשנים הראשונות של מדינת ישראל השתמשה מערכת המשפט שלה באחד מהחדרים בבית אביו כבית משפט מזדמן כדי לטפל בסכסוכים מקומיים. בשנות ה – 50 הם התבקשו על ידי הצבא לעזוב את האזור לתקופה של כחצי שנה, תוך הבטחה שיוכלו לחזור למקומם עם תום התקופה. הבטחות אלו לא קוימו עד עצם היום הזה. בחמישים השנים האחרונות התגוררו בני השבט ביישוב סמוך לחורה, שלא הוכר על ידי השלטונות ולא עבר את הליכי התכנון על פי החוק. כתוצאה מכך סובל היישוב מחוסר בתשתיות כמו מים וחשמל, ומחוסר במבני ציבור. כיום מונה היישוב כ 1300 נפש. בשנות ה- 90 הופעל לחץ על ידי היישוב עומר לפינוי שבט תראבין א- סאנע מהאדמות שהוא יושב עליהן בסמוך ליישוב. לשם כך יועד שטח מדרום לעיר רהט, שהיה אמור לשמש להקמת יישוב חדש לשבט. אולם לקראת סוף שלבי התכנון החליטו בני שבט התראבין שלא לעבור ליישוב החדש, ולפיכך פנו בני שבט אל עוקבי בבקשה לעבור להתגורר באתר המיועד. למרות שמספר גורמים תמכו בבקשה, הפנייה נדחתה על ידי הוועדה המחוזית דרום ועל ידי מנהלת הבדווים, בטענה כי התכניות, שהוכנו לטובת שבט תראבין א- סאנע, בטלות. לקראת סוף שנת 2002 נודע לבני השבט כי התכנית, שכביכול בוטלה, עברה הסבה לצורך הקמת יישוב יהודי חדש באתר. זאת בהתאם להחלטת הממשלה מחודש יולי על הקמת 14 ישובים יהודים חדשים, 5 מתוכם בנגב. לטובת יישוב זה הוקם גרעין וניתן לו השם “גבעות בר”. התכנית פורסמה מחדש להתנגדויות בנוהל מזורז. בני שבט אל עוקבי, בשיתוף עם האגודה לסיוע והגנה על הבדווים בישראל, פנו לקליניקה לזכויות אדם שבפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים לצורך הגשת התנגדות לתכנית המוצעת. לטענתם, הסבת התכנית לאוכלוסייה יהודית מנוגדת להבטחות שניתנו להם. כמו כן טענו כי התכנית המקורית מומנה בכספי מנהלת הבדווים אשר אמונה על מציאת פתרונות לאוכלוסייה הבדווית. נציגי הקליניקה פנו אל ‘במקום’ לקבלת גיבוי מקצועי תכנוני לצורך הכנת ההתנגדות וההליכים המשפטיים שבעקבותיה.