שאלה מעניינת שאתמודד איתה......
בין בני זוג בדרך כלל מוצאים פיתרון לכל דבר. ולכן בהיפותתיות אולי אצעד לעבר החופה אבל היחס שלי מבפנים יהיה שזה משהו מיותר לגמרי ואולי לא אהיה "חתן מאושר" והכוונה היא פה רק לטקס ולא למהות הקשר. אני לא רואה את עצמי מתעניין בבגדים, אוכל, צלם, מוזיקה, מי מוזמן, איה ישב, באיזה תאריך, מיקום האירוע, שמלת הכלה וכו´. אולי אני טועה במה שאני חושב אבל כניראה שמגיל 18 בערך או אולי אפילו קודם היחס שלי לחתונה דומה. לגבי הסכם זה או אחר בין בני זוג אין לי בעייה איתו. הבעייה היא הממסד הדתי, הכתובה שדומה יותר להסכם רכש, לכפיפות לרבנות וכו´ הסברתי פה פעם שילדים מבחינתי זו החלטה הרבה יותר גדולה ממה מגישים לאוןרחים בחתונה וילדים זה משהו שכשזוג מחליט עליו זה הופך אותם לקשורים לכל החיים ולא חשוב מה תהייה מהות הקשר שלהם בעתיד. תשובה מספקת ?