קודם כל המון תודה לכולכן ../images/Emo24.gif
תודה על הברכות, תודה על התמיכה. אתמול קראתי הכל, אבל לא הייתי מסוגלת להגיב, אז מבקש את סליחתכן. נתתן לי הרבה חומר למחשבה. עשיתי תואר ראשון בגאוגרפיה ומדעי המידע, התחלתי שנה תואר שני במדעי המידע ואז בדיוק התחתנתי ובקושי סיימתי את השנה הראשונה של התואר השני. מאז לא המשכתי בזה, אמנם זה מקצוע מאד מבוקש, אבל שעמם אותי פחד ואז עבדתי בתור סטודנטית באחת המחלקות באונ' וכשמישהי יצאה לפנסיה, הבוס שלי שאל אותו אם אני רוצה לעבוד במקומה. באותו זמן זה היה נראה הדבר הכי נכון לעשות, רק התחתנתי, צריכה עבודה מסודרת, ומאז כבר חמש שנים אני שם. לא מתפתחת לשום כיוון, אין לאן להתקדם כאן, חוץ מלעקוב אחרי מכרזים ואולי ליפול על משהו טוב. אני לא אוהבת את העבודה שלי, ממש אין לי בעיה להיות מזכירה, אבל לא איפה שאני שעובדת. הבוס מאד "אוהב" אותי וזה עוד יותר מדכא להגיע ככה לעבודה כל יום. אין מה להגיד זה מקום עבודה טוב מבחינת כל התנאים, אבל אני באמת לא נהנת פה. אין ספק שיש לי על מה לחשוב בקשר להמשך הקריירה והלימודים (אני שונאת ללמוד, עד היום אין לי שמוג איך סיימתי תואר ראשון). אז באמת תודה לכן, אין כמוכן.