היום הוא יום השנה הראשון...

[תמי ס]

היום הוא יום השנה הראשון...

שנה בדיוק עברה מאז הפסקת ההריון הראשונה שלי, איזו שנה איומה זו הייתה. הייתי אדם כל כך שמח ואופטימי עד אותו יום, מלאת אמונה שהחיים זורמים במסלול רגוע על מי מנוחות בדיוק לפי כל התכנונים. ואז הגיע היום הנורא ההוא, 08/11/2001, ושינה את חיי ואת השקפותיי לנצח. לצערי מאז לא התרחשו דברים טובים בחיי. הריתי שוב, נאלצתי להפסיק הריון שוב, (ובשלב עוד יותר מאוחר להזכירכם, שבוע 27), פוטרתי מעבודתי, הסתבכתי כלכלית, בקיצור -שנה קשה ביותר. ואני כבר לא מצליחה להיות אופטימית, אני אפילו לא מרשה לעצמי לחשוב על הריון נוסף, גם בגלל הפחד הנורא ש"מה שקרה פעמיים יכול לקרות שוב" וגם מבחינה הגיונית, שעכשיו, כשאני חסרת עבודה, לא אוכל ללדת ילד נוסף. והזמן עובר, אני מזדקנת, ואני ממש לא יודעת מה לעשות עם חיי.

 

[1ויוי]

שנה חדשה

באמת הספקת לעבור המון בשנה הזו ועכשו היא מסתיימת והלוואי ותתחיל שנה חדשה וטובה . את השנה הזאת לעולם לא תצליחי לשכוח אבל אולי שנה חדשה תביא עמה כוחות מחודשים תקוות וכוח . גם אצלי השנה הזאת התחילה רע ונגמרה גרוע . כתבת שמאז הפסקת ההריון לא התרחשו דברים טובים , ההרגשה שלי זה שתמיד צרות רודפות אחת אחרי השניה . את השנה התחלתי עם כשלון בהפריית מבחנה הראשונה - מתנה ליום הולדתי , איזה יומולדת עצוב ים של דמעות . ואז היתה הרגשה שזה מתחיל להשתפר , הריתי והתבשרנו שזה עומד להיות אושר כפול אחר כך התחילו שמחות במשפחה שזה תמיד נחמד ופתאום הכל נעשה שחור : שבוע אחרי חתונת בת הדוד נהרג הזוג הצעיר בתאונה בירח הדבש , בעלי איבד את העבודה , אחריו גם אני איבדתי את שלי אבל עדיין היינו מאושרים כי עמדנו להיות הורים ואז איבדנו גם את הבנים . את הבנים שהייתי צריכה ללדת ביום הולדתי הנוכחי , פיצוי על יום ההולדת הנורא שאיתו פתחתי את השנה . והשנה הסתיימה ויום ההולדת קרב , גם אותו לא אחגוג . בינתיים שנינו התחלנו לעבוד וכולי תקווה שאחרי יום ההולדת הזה תתחיל שנה שתהיה כולה טובה בלי ירידות , רק עליות . כי לא נותר עוד כוח .

 

[תמי ס]

תודה על דברייך ויוי1

והלוואי שאכן תחל שנה טובה יותר.

 

[ohsi]

לתמי היקרה

לתמי שלום, כל כך כאב לי לקרוא את סיפורך ממש עצוב. אומרים שאחרי 7 שנים רעות מגיעות 7 השנים הטובות אני מקוה בשבילך שעכשיו יגיעו להם השנים הטובות. נראה לי שאת מנת הסבל שלך בעולם כבר נתת וכדאי שתחחילי לקבל טוב. תאמיני בעצמך ותהיי אופטימית ותתחילי שוב ניסיון. גם אני איבדתי לפני חמשה חודשים תאומים בריאים בשבוע 20 ועכשיו אני מתחילה שוב טיפול IVF. לא רוצה לשקוע בדאגות מה יהיה, אני הולכת על זה וזהו! תתחילי גם את אולי נביא מזל אחת לשניה. באחת השיחות שלי עם הרופא הוא אמר לי שאחרי 2 הפלות הסטיסטיקה אומרת שהריון שני מצליח. אל תוותרי ואל תהיי כזאת שבוזה קחי את עצמך בידיים עוד היום. תתפללי לשמים אחרי חצות ותדברי עם אלוקים שלנו כאילו היה חבר, זו עצה שאני קיבלתי לפני שילדתי את ילדתי מאיש מאמין,שהוכיחה את עצמה בהצלחה מי יודע אולי היום יפתחו שערי שמים בשבילך. מקוה בשבילך רק טוב הלוואי ועוד השנה נזכה לצאצא יחדיו. תידעי אותי מה קורה היתי רוצה לשמוע שאת יוצאת לדרך. ביי.

 

[תמי ס]

תודה OHSI

אחרי 7 שנים רעות מתחילות 7 טובות? אני מקווה שזה לא כך, כי אם כן אזי צפויות לי עוד 6 שנים רעות עד אז... סה"כ עד לפני שנה חיי זרמו על מי מנוחות, ילדתי שני ילדים בריאים ומקסימים שאני אוהבת בכל ליבי, עבדתי שנים רבות באותו מקום עבודה, וכלכלית שרדנו. לפני שנה (ויום) החל התוהו ובוהו בחיינו. ועכשיו אני פוחדת אפילו לנסות. הלוואי שתצליחי במהרה.

 

[יעל של עדי]

אוי תמי

קראתי את מה שכתבת כשדמעות מציפות את עיני. אני כל כך מבינה אותך. ההרגשה הזאת ש אבדן שליטה על החיים שלנו. דברים קורים ואנחנו לא יכולים לעשות כלום. אין לי מה לומר לך שינחם אותך. והסתבכות כלכלית בנוסף לכל השאר זה ממש מעצבן כי זה כל כך מיותר. יוסי ואני עד היום לא ממש התאוששנו ממצבינו הכלכלי הרעוע שהתחיל בשרשרת הארועים כשעדי נולדה/לא נולדה. וגם יש תחושה לפעמים שלא ברור בשביל מה להמשיך להלחם. יחד עם זאת, מגיע רגע בו צריך להחליט לאן פנינו מועדות. קדימה או אחור. חיים רק פעם אחת וגם אם יש תקופות איכס, צריך להתקדם. גם אם זה קשה ואפילו בלתי אפשרי. האם יש לך אפשרות להתחיל משהו חדש בעבודה באופן עצמאי? (לא יודעת במה עסקת). אולי כיוון אחר? אני יודעת שזה לא קל. אני חכמה בלתת עצות אבל קשה בלעשות את הרעיונות שאני חושבת עליהם. בכל מקרה, צריך להרים את הראש בזמן כלשהו. לפתח זוגיות טובה ולהמשיך הלאה. מאחלת לך למצוא את האור בקרוב. שבת שלום - יעל

 

[תמי ס]

תודה יעל, אכן אני בתקופת "איכס"

בודאי שמת לב גם במפגש, שהפעם שלא כהרגלי, די שתקתי... אני כרגע בשלבים של לנסות להבין לאן פניי מועדות, עם גישושים מחשבתיים לגבי עתידי התעסוקתי (לא בכיוון עצמאי) והתפתחות עתידית של משפחתי (אם אעיז) - אך זה כל כך קשה ומפחיד. כנראה ישנם עוד דברים שעלי לעבד עם עצמי. שבת שלום ותודה על דברייך.

 

[קייס]

שנה קשה

כל כך כאב לי לקרוא את הסיפור שלך, אכן עברת שנה גרועה מכל הבחינות ולא פלא שאין לך חשק להתחיל לחשוב הלאה. תמי, אומרים שאחרי שיש תקופה גרועה חייבת להיות תקופה טובה באותה מידה ואני מקווה שהיא תתחיל במהרה. תנסי להתחיל מחדש את הטיפולים וגם למצוא עבודה חדשה ולא לחשוב על הזמן העובר ועל הזדקנות תנסי לפתוח דף חדש ולמצוא עבודה חדשה עם אנשים חדשים שלא יודעים כלום עליך ואז להתחיל עם טיפולים ולחשוב חיובי. אנחנו בפורום הזה בשבילך תמיד.

 

[תמי ס]

תודה על השתתפותך קייס

אני מאד מקווה שאכן תגיע בקרוב התקופה הטובה. המצב אצלי מעט שונה, לא קיים אצלי ה-להתחיל בטיפולים, איני עוברת ולא עברתי מעולם טיפולי פוריות, עד עכשיו נקלטתי להריון בחודש הראשון של הניסיונות, הבעיה מתחילה מאוחר יותר... ההריונות לא תקינים והעוברים הם בעלי מום שמתגלה בשלב זה או אחר, שלב מאוחר מאד לצערי ולכן עברתי הפסקות הריון מאוחרות. אני יודעת שכאן בפורום נמצאים בשבילי תמיד, לכן אני כותבת כאן וזו נחמתי.

 

[זוהרה מצליחה החודש]

תמי יקירתי ../images/Emo14.gif

אני כל כך מבינה את התחושה הזו, של חוסר האופטימיות. הרגשה כאילו הרולטה הלא טובה עוצרת כל הזמן רק במשבצת שלנו. תחושה שלפעמים ממש לא בטוחים שיהיה טוב יותר, שיהיו רגעים ששוב נוכל לחייך בלי גוש כזה בבטן. ימי ציון ותאריכים הם ימים קשים. גם פיזית וגם נפשית. הרגשה כזו של דכדוך וגם תחושה לא טובה עם עצמך. נדמה שהם תמיד יישארו איתנו כמין סמן דרך החוזר על עצמו לפרקים. אני מקווה שעם חלוף הזמן תתחזקי, אבל אני גם מרגישה לצערי, שהדרך לנחמה מלאה עוד ארוכה. מחבקת מכאן ורוצה להגיד לך שאת אישה אמיצה וחזקה, זכות לי שפגשתי אותך גם וירטואלית וגם באמת. אני כל כך מקווה בשבילך, שהימים הטובים כבר מתקרבים, והתקופה האפלה והקשה מאחורייך. אוהבת מאוד,

 

[תמי ס]

זו-הרה יקירתי

גם את מכירה מקרוב את הרולטה הזו, לא כן? ואת הגוש הנורא שעומד בבטן ובגרון. ראיתי את הגוש הזה אצלך במפגש, מנסה להסתתר, אך חומק מפעם לפעם במהלך דברייך העצובים. הבכת אותי בדברייך החמים, קטונתי לידך, כשדיברתי איתך ופגשתי בך הרגשתי כל כך "קטנה" לעומתך, מול ידיעותייך הנרחבות, הבנתך וחוזקך העצום, והכי חשוב, האופטימיות שטבועה בך (אם כי בפגישה האחרונה נראה שהיא קצת נסדקה...). אני כל כך מקווה שיהיה כבר יותר טוב, גם לך, גם לי, לכולנו. אוהבת אותך מאד מאד.

 

[זוהרה מצליחה החודש]

עכשיו אני מסמיקה.... ../images/Emo99.gif

בואי נסכם, שלפחות דבר טוב אחד יצא מהסיפור הקשה שלנו, זכינו להכיר זו את זו ועוד אנשים חדשים. אנשים רגישים, מבינים שיודעים ומסוגלים להיות אמפטיים זה לזה. ובקשר ל"גוש". הוא לומד לעשות תרגילי התחמקות, אבל לא תמיד זה מצליח לו..

. יש מקומות שאני נותנת לו לצוף וקצת לבטא את עצמו, כאן ובמפגשים, כי אחרת הוא יגדל ויהרוס כל חלקה טובה אחרת. אני יודעת שלא אוכל לחזור להיות כמו שהייתי פעם, הקשיים של השנים האחרונות הטביעו את חותמם, ובכנות, גם לטובה. אבל, אני רוצה לצחוק צחוק מתגלגל בחופשיות מלאה כמו בעבר, ולחייך לעולם לא רק בחוץ, אלא גם מבפנים. אני תמיד מודה גם על הדברים שבורכתי בהם, והם לא מעטים, למזלי הרב. ייתכן, וזו התזכורת והשיעור שלי, שאין מובן מאליו. אני כולי תקווה, שנכונו לכולנו עוד ימים טובים יותר, שקטים יותר ומלאי נוחם ואהבה.

 

[e k]

תמי יקרה

נדמה לי שהשנה האחרונה משום מה בעטה לרבים בפרצוף. אנחנו חייבים להרים את הראש כדי שנוכל לצעוד לעבר השנה הבאה. אני מאוד מקווה שהשנה הזו תחייך אליך יותר קבלי חיבוק חזק

 

[תמי ס]

ek תודה

כזו את, גם בשעתך הקשה את מוצאת את הכוחות לנסות לעודד ולנחם... האם מצאת את הדרך שבה מצליחים להרים את הראש? אם כן, אנא, גלי לי. אשמח מאד לצעוד עימך יחד לעבר השנה הבאה והמחייכת.

 

[קטיה 007]

תמי יקרה

התחושות והרגשות שלך מובנים לי למרות מצבי. עוד מעט יגיע יום השנה גם אצלנו וכבר מעכשיו זה עומד מולנו אך יותר מכל אני זוכרת שכשהתחלפה לה השנה התחילו להגיע קצת דברים טובים וביניהם הדבר הטוב ביותר וזה ההריון. אני שולחת לך

כדי שתתחזקי שוב ותצאי להמשך הדרך בחיים כי הם עדיין לא בסיומם (הם אפילו רחוקים מאוד) ואת לא מזדקנת מהר כל כך ומעבר לכל האי צדק יש גם שמחה בחייך (2 ילדים, בן זוג, חברים ועוד) השעני עליה כדי שתוכלי להמשיך לחייך לחיים בכדי שהם יחייכו אליך. בטוחה אני שבמהרה יגיעו רק בשורות טובות בכל מובני החיים. קטיה

 

[תמי ס]

תודה קטיה (את עוד לא ישנה?)

אכן יש גם שמחה בחיי, אני מודה כל יום על ילדיי, ולא לוקחת אותם כדבר מובן מאליו, וכמובן שיש גם בן זוג וחברים, אבל בסה"כ ההרגשה היא כרגע די לבד. אני מנסה תמיד לחייך אל החיים, הם לא כל כך מחייכם בחזרה...

 

[ohsi29]

לתמי תודה על תשובתך.

תודה על תשובתך, הרגיעה אותי מאוד לדעת שלפחות עברתי את הגרידה במקום בוח. כשקרה לי המקרה היתי אצל אמא שלי בחיפה והגעתי לרמב"ם חשבתי שאני עוד יוכל להציל משהו שאולי ישימו אותי בשמירה עד הלידה לכן התעקשתי מאד להגיע לאסף הרופא קרוב לבית וגם בגלל ששם עברתי את הIVF. הם לא כל כך הסכימו אבל התעקשתי ובאותו לילה כבר היתי באסף הרופא. רציתי להוסיף בקשר להודעתי לגבי 7 השנים ממש לא התכונתי שזה יצא כך זה פשוט מושג מהתורה לגבי השנים הטובות שיגיעו. אחרי שקראתי את סיפורך שכל כך נגע לליבי הרגשתי שליבי איתך והיתי רוצה להוסיף אותך בתיפלותיי.

 

[ציפור זהב]

אין לי מה להגיד

כואבת את כאבך ומאחלת לך שעכשיו תימר התקופה הנוראה.

 

[נצאב]

שכחת את הדברים הטובים

תמי יקרה, אני יודעת שהיתה לך שנה קשה. אין ספק היה כואב ומייאש. אבל את שוכחת את כל הדברים הטובים שיש לך בחיים, וגם בשנה קשה זאת. 1. יש לך בעל ושני ילדים שאת אוהבת. יש הרבה מאוד אנשים שהיו מתים לזה. 2. את לא צריכה לעבור טיפולי פוריות מפרכים בכדי להיכנס להריון. הרבה מאיתנו היינו רוצים להשיג הריון בקלות כזאת. 3. עד כה היתה לך עבודה. יש אנשים (אפילו משכילים ובעלי כשרונות) שמסתובבים זמן רב בלי עבודה. יתכן מאוד שגם הפיטורים קרו לטובה. לא נמאס לך להישאר באותה עבודה? לא בא לך לנסות משהו חדש? להתקדם הלאה בחיים. אולי הפיטורים מדרבנים אותך, מי יודע. בדרך כלל שעוברים לעבודה חדשה, אחרי שצברת ניסיון, מציעים לך תנאים טובים יותר. את מרשה לעצמך לדרוש יותר. את תראה שבתחום הזה דווקא זה יצא לך לטובה. 4. יצא לך לנסות 2 הריונות חדשים אפילו אם הם לא הצליחו. אני למשל אומרת לעצמי שלפחות נכנסתי להריון והחזקתי הריון עד שבוע מאוד מתקדם. למרות שלא יצא לי כלום מזה. 5. כל עוד החיים שיגרתיים, המשפחה בריאה ומאושרת, החיים זורמים להם איך שהוא זה כבר טוב. כל עוד לא קורים לנו עוד דברים רעים בחיים, זה כבר טוב. ואני לא רוצה לתת דוגמאות לדברים שעשויים היו לקרות לנו. למרות כל זאת, אני מבינה את הכאב כי גם אני נמצאת בתוכו. לצערי עוד לא יצאתי מזה. תחזיקי מעמד ותתחזקי. אנחנו פה בשבילך. חיבוקים נצאב

 

[morinbar]

תאריכים, תאריכים, תאריכים...

לא קל להתמודד איתם... אכן חיינו השתנו לנצח, התמימות אבדה לה ונשארנו כואבים. מקווה שמעכשיו יגיעו השנים הטובות וישארו לתמיד. אכן קשה להיות אופטימיים כשהמצב כ"כ קשה אך יש להרים ראש, להביט לחיים ישר בעיניים (ואני יודעת זה לא קל) ולהאמין שבסופו של דבר תצאו עם ידכם על העליונה.