היום הוא מביט בי באותו מבט...
"תפסתי את שניהם", "תבדוק שהאמא עדין לא חזרה". אלה הקריאות שהפריעו לשקט של יום שבת בבוקר. הבטתי דרך החלון: השכן והשכנה :שני סטודנטים נחמדים, היו עסוקים ב"ציד" של שני גורי חתולים קטנטנים ומתוקים בגודל של פחות מכף ידי. שני הקטנטנים צרחו בכל ריאותיהם הקטנטנות יללות מצוקה. חשבתי:"אינכם יודעים שייטב לכם כחתולי בית." שני הגורים הנוספים נותרו מחכים לאם החתולה. שני הקטנטנים נלקחו ל"מעצר בית" כדי שלא ינסו לחזור לאחיהם ולאם החתולה. נסיונות חוזרים של הקטנטן מהשניים לברוח ולחזור לחצר לאמו ולאחיו לא הצליחו במיוחד, והם גודלו במסירות רבה ע"י שני שכני כחתולי בית. אחרי כ3 חודשים יצאו הקטנטנים לחצר בליווי המאמצים שלהם. השמחה לטפס על עצי החצר , להביט בגורים האחרים (אני האכלתי את הנותרים)- היתה ניכרת לעין. אחד מהקטנטנים היה מתוק וסקרן במיוחד. בנוסף למשחקים עם שאר הגורים ולטיפוס על העצים פיתח גם נוהג מוזר לעלות לעיתים לביתי בערב, כאשר חזרתי מהאוניברסיטה, לבקש ליטוף, ולחכות לשובם של שני הסטודנטים. המבט שלו: מבט תמים כל כך,מאמין!! בגיל חצי שנה סיפרה לי שכנתי שיעצו לה לסרס את הגורים. היא התלבטה ובחשש רב בצעה את הניתוח לשניהם. כעבור כמה ימים שמתי לב למשהו מוזר: אחד מהגורים לא השתנה במיוחד ,אולם הקטנטן נראה אחרת. הוא ילל ללא הפסק, רץ ממקום למקום בביתי,כאילו לא מצא מנוחה. גם עם החתולים האחרים הפסיק לשחק. ישב בריחוק ,משתופף לקרקע, ואישונין מורחבים. שכנתי ליטפה אותו ללא הפסק ,אבל הוא היה שונה. מבטו אובד, נצמד לקרקע ומילל ללא הרף. ובאחד הימים כשיצא החוצה נעלם! אחיו נותר מילל ומביט בעד החלון. עזרתי לחפש. האם יוכל להסתדר שם בחוץ? האם יצליח להרתיע אחרים שלא יפגעו בו? אחיו נראה שהשלים עם הכל, אבל אולי לו נעשה עוול? אולי הוא היה שונה? והיום גם לי יש גור. והוא שובב ומשחק בחוץ, ומביט בי באותו מבט תמים. ואני יודעת שכולם אומרים שצריך לעשות לו ניתוח ,אבל המבט ההוא לא עוזב אותי. ואיני יודעת מה לעשות.
"תפסתי את שניהם", "תבדוק שהאמא עדין לא חזרה". אלה הקריאות שהפריעו לשקט של יום שבת בבוקר. הבטתי דרך החלון: השכן והשכנה :שני סטודנטים נחמדים, היו עסוקים ב"ציד" של שני גורי חתולים קטנטנים ומתוקים בגודל של פחות מכף ידי. שני הקטנטנים צרחו בכל ריאותיהם הקטנטנות יללות מצוקה. חשבתי:"אינכם יודעים שייטב לכם כחתולי בית." שני הגורים הנוספים נותרו מחכים לאם החתולה. שני הקטנטנים נלקחו ל"מעצר בית" כדי שלא ינסו לחזור לאחיהם ולאם החתולה. נסיונות חוזרים של הקטנטן מהשניים לברוח ולחזור לחצר לאמו ולאחיו לא הצליחו במיוחד, והם גודלו במסירות רבה ע"י שני שכני כחתולי בית. אחרי כ3 חודשים יצאו הקטנטנים לחצר בליווי המאמצים שלהם. השמחה לטפס על עצי החצר , להביט בגורים האחרים (אני האכלתי את הנותרים)- היתה ניכרת לעין. אחד מהקטנטנים היה מתוק וסקרן במיוחד. בנוסף למשחקים עם שאר הגורים ולטיפוס על העצים פיתח גם נוהג מוזר לעלות לעיתים לביתי בערב, כאשר חזרתי מהאוניברסיטה, לבקש ליטוף, ולחכות לשובם של שני הסטודנטים. המבט שלו: מבט תמים כל כך,מאמין!! בגיל חצי שנה סיפרה לי שכנתי שיעצו לה לסרס את הגורים. היא התלבטה ובחשש רב בצעה את הניתוח לשניהם. כעבור כמה ימים שמתי לב למשהו מוזר: אחד מהגורים לא השתנה במיוחד ,אולם הקטנטן נראה אחרת. הוא ילל ללא הפסק, רץ ממקום למקום בביתי,כאילו לא מצא מנוחה. גם עם החתולים האחרים הפסיק לשחק. ישב בריחוק ,משתופף לקרקע, ואישונין מורחבים. שכנתי ליטפה אותו ללא הפסק ,אבל הוא היה שונה. מבטו אובד, נצמד לקרקע ומילל ללא הרף. ובאחד הימים כשיצא החוצה נעלם! אחיו נותר מילל ומביט בעד החלון. עזרתי לחפש. האם יוכל להסתדר שם בחוץ? האם יצליח להרתיע אחרים שלא יפגעו בו? אחיו נראה שהשלים עם הכל, אבל אולי לו נעשה עוול? אולי הוא היה שונה? והיום גם לי יש גור. והוא שובב ומשחק בחוץ, ומביט בי באותו מבט תמים. ואני יודעת שכולם אומרים שצריך לעשות לו ניתוח ,אבל המבט ההוא לא עוזב אותי. ואיני יודעת מה לעשות.
