אחותו של שקספיר
New member
היום הראשון בכיתה א-מי זוכר?
הגענו לבית ספר, שחציו היה במבנה אבן ערבית ירושלמית ישן, וחלקו, כיתות א-ב בשני צריפים וחצר גדולה מרוצפת. בצריף היה חם, גם יחסית לצריפים. בגן חובה היו איתי חמישה ילדים בשיכבת הגיל, ופתאום, כל כך הרבה שמות, ופנים. התיישבתי ליד השולחן, זה מהעץ שחרוטים לבבות ושמות על מדפו,בצד הקדמי היה מדף להניח את הילקוט. בכניסה לכיתה היה קולב לתלות מימיות ,וכובעים(אז הגיעו לבית ספר עם מימיה מפלסטיק וכובע טמבל). לידי התיישבה ילדה עם צמות ארוכות ופנים עגולות, קראו לה רותי.אמא שלה ביררה היכן אני גרה, והניחה שנוכל ללכת הבייתה יחד (שתינו גרנו יחסית רחוק). לא זוכרת כלום מהיום הראשון חוץ מזה שלמורה קראו שרה, והיא הייתה זקנה אמיתית לדעתי דאז. אבל בסופו של היום, אמא באה לקחת אותי מהכיתה ,נכנסה , ראתה אותי יושבת ליד השולחן, כמו שהניחה אותי בבוקר- עם המימיה על הצוואר, הכובע על הראש והילקוט האדום עם האבזמים המוזהבים על הגב. אפאחד לא אמר לי שאפשר להוריד את הציוד ואני פחדתי לשאול שאלת קיטבג וככה ישבתי כל היום. למחרת כבר הייתי וותיקה יותר וחכמה יותר.
הגענו לבית ספר, שחציו היה במבנה אבן ערבית ירושלמית ישן, וחלקו, כיתות א-ב בשני צריפים וחצר גדולה מרוצפת. בצריף היה חם, גם יחסית לצריפים. בגן חובה היו איתי חמישה ילדים בשיכבת הגיל, ופתאום, כל כך הרבה שמות, ופנים. התיישבתי ליד השולחן, זה מהעץ שחרוטים לבבות ושמות על מדפו,בצד הקדמי היה מדף להניח את הילקוט. בכניסה לכיתה היה קולב לתלות מימיות ,וכובעים(אז הגיעו לבית ספר עם מימיה מפלסטיק וכובע טמבל). לידי התיישבה ילדה עם צמות ארוכות ופנים עגולות, קראו לה רותי.אמא שלה ביררה היכן אני גרה, והניחה שנוכל ללכת הבייתה יחד (שתינו גרנו יחסית רחוק). לא זוכרת כלום מהיום הראשון חוץ מזה שלמורה קראו שרה, והיא הייתה זקנה אמיתית לדעתי דאז. אבל בסופו של היום, אמא באה לקחת אותי מהכיתה ,נכנסה , ראתה אותי יושבת ליד השולחן, כמו שהניחה אותי בבוקר- עם המימיה על הצוואר, הכובע על הראש והילקוט האדום עם האבזמים המוזהבים על הגב. אפאחד לא אמר לי שאפשר להוריד את הציוד ואני פחדתי לשאול שאלת קיטבג וככה ישבתי כל היום. למחרת כבר הייתי וותיקה יותר וחכמה יותר.
