היום לפני שנה ... נו נו תתעוררו !!!

[Silvernaor]

יש את כל העמוד הזה

http://mitkadem.homestead.com/files/events/rogerwaters2006/neveshalom/ אתר רוק מתקדם

 

[RoieL]

ציף, צ'יק קוריאה בא לארץ שוב!

בפעם הקודמת הוא העביר שיעור בג'אז למורה שלי ולעוד משהו כמו 20 אנשים

 

[ציףציף1000]

לא כוס התה שלי ../images/Emo13.gif

 

[FunkyMonk]

הוא לא מת כבר איזה שנתיים שלוש?

 

[RoieL]

אז כנראה שהחליטו להעלות את עצמותיו

ואת עצמות גרי ברטון לאמפי פארק רעננה...

 

[FunkyMonk]

אני רציני!

תן קישור יא מעפן!

 

[CrazySheep1]

אחח הנוסטלגיות......איך אתם חוגגים?

לעשות מרתון פינק פלויד כל היום זה לא בשמיים, יש למישהו רעיונות טובים יותר?

 

[אחד הנוודים]

לובשים את החולצה,

שומעים את ההקלטה מהרדיו של ההופעה (עם הפרעות של הקריין, אין מה לעשות) או קטעים מin the flash, וברגע שיהיה זמן וכח - כותבים פוסט ארוך ארוך ארוך של חוויות מההופעה... מספיק טוב?

 

[meytar]

The sun is the same in the relative way,

but youre older... וואו, היום לפני שנה...זה היה ממש מבצע בשבילי להגיע לשם...אבל יש דברים שמגשימים בכל מחיר. עצוב במידה מסוימת להיזכר בזה, פשוט מפני שזה היה כל-כך טוב. אני זוכרת שאחרי שההופעה הסתיימה והגענו לאוטו, הרגשתי מן ריקנות עצומה כזו. אני מניחה שתוכלו להבין על מה אני מדברת. דבר שמחכים לו כל-כך הרבה זמן, מתאמצים כל-כך כדי לממש אותו, ואז הוא מגיע, וחולף...היום יש לי תחושה דומה. בתפקיד קצין המבצעים היה אבא שלי, בתפקיד הסגנית שלו- דודה שלי. אני עשיתי פשוט מה שאמרו לי. להביא ילדה שהיא חמישה עשר ימים אחרי ניתוח די קשה להופעה של 50,000 אנשים זו לא משימה פשוטה. אבל הצלחנו. הרבה הודות לשוטר, אדם טוב מיוחד, שהוביל אותנו בעזרת הטוסטוס שלו בדרכים שהיו מיועדות לאבטחה, ממש עד לשער 12 (אני לא מאמינה שזכרתי את המספר בלי לבדוק בכרטיס. טוב, אולי בעצם זה בגלל שהוא תלוי לי מעל המיטה

) קצת צבט לי בלב שהייתי עם דודה שלי בוי.אי.פי במקום עם ידיד שלי שם עם כולם, כי יש הבדל בין להיות עם מישהו שחי את זה ויודע את כל המילים, שהוא בתוך כל זה כמוך, מאשר להיות עם אדם מבוגר, שאמנם הוא זה שבזכותו התחלת לשמוע פינק פלויד, אבל קנה לך את הדארק סייד כי חשב שיש שם את WYWH... קצת צבט שבמקום לקפוץ ולהתפרע עם כולם בקהל, ישבתי בכיסא עם כרית כדי שלא יכאב הגב (לא שעזר יותר מדי

). קצת צבט שבמקום להיות למטה עם כל האנשים שעישנו חשיש הייתי מוקפת באנשים מבוגרים שהיו עסוקים בלאכול ולדבר. אבל מה אכפת לי? אני הייתי שם, אני הגשמתי את זה, יש לי את הזכרון, יש לי את ההרגשה, אני ראיתי רוג'ר ווטרס בהופעה! אז זהו, שנה עברה, וזה מוזר כל-כך. שמח ועצוב בו-זמנית. ובקשר לשאלה של ציף, לא אמורים להגיע בחודשים הקרובים הרולינג סטונס, בוב דילן, פלסיבו ואולי עוד כמה? אני לא עוקבת יותר מדי, אז אולי זה סתם שמועות, כמו שהיה לפני שנתיים בערך שכולם חשבו שפינק פלויד מגיעים לארץ. [את התמונה בצד דודה שלי צילמה]

 

[itaikuskus]

?!

"קצת צבט שבמקום להיות למטה עם כל האנשים שעישנו חשיש הייתי מוקפת באנשים מבוגרים שהיו עסוקים בלאכול ולדבר." להיות מוקפת באנשים מבוגרים שהיו עסוקים בלאכול ולדבר>להיות למטה עם כל האנשים שעישנו חשיש (אם זאת האלטרנטיבה...) אני ממש נהניתי, ואני מניח שכל אחד כמעט שהיה שם, יש לו סיפור הרפתקאה שלם לקחת איתו מהיום הזה. עברה שנה ונראה כאילו עברו 10, עם כל מה שקרה מאז.

 

[meytar]

אוי ניסוח גרוע../images/Emo122.gif

התכוונתי, להיות בתוך כל האווירה... וכן, להיות בין הבודדים מכל האנשים שמסביבך שממש מתלהב ומתרגש מההופעה זה קצת מבאס. כשאתה לא יודע מה לעשות עם עצמך מרוב אושר בSOYCD והאישה לידך אוכלת דובדבנים, זה קצת מבאס. לזה התכוונתי. וצודק, איך שקראת לזה "הרפתקאה".

 

[itaikuskus]

אני יכול להסכים עם זה

הופעות כאלה, צריך להיות מוקף בחברים ששותפים להתרגשות שלך.

 

[drummer is in the ho]

תמונות מההופעה שצילמתי

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=413113&blogcode=6413777

 

[FunkyMonk]

אחד מהימים הבודדים

שאני יכול להגיד עליהם שנהנתי לחיות אותם.

 

[oneman2]

זה נשמע כאילו אתה ממש סובל...

 

[FunkyMonk]

כל החיים שלי הם סבל אחד ארוך

מה נראה לך? אם הייתי ממש סובל הייתי עושה משהו לגבי זה.. לא נראה לי שיש מישהו שמואשר לחיות את כל ימי חייו. אני בשמחה הייתי מקצץ כמה מאות מהם.

 

[אלעד מכפר חוגלה]

בהחלט מבין אותך

גם אני הייתי סובל אם הייתי אתה.

 

[ציףציף1000]

די!

 

[Anuerysm]

הו ציף ../images/Emo7.gif

 

[holo]

איך שהזמן רץ

זאת הייתה חוויה של פעם בחיים. כל המשפחה (חוץ מאמא) נוסעים להופעה אחת ענקית. 30 אלף אנשים שבאו לראות ולשמוע בדיוק כמוך את המנהיג של הלהקה האהובה עליך ביותר בעולם. זאת הייתה פשוט תחושה נפלאה. אחותי בת 13 אז, בהופעת רוק ראשונה בחיים שלה, רצה כאילו אין מחר, כשנפתחו השערים. זה היה משעשע. זה פשוט מדהים אותי איך שהזמן עובר כשמסתכלים לאחור, ואיך הספקתי כבר לשכוח את רוב החומר של הבגרות בלשון שעשיתי מיד אחרי ההופעה. אחחח....