לבחון את המדיניות הציונית לפני 1945
לדברי יהודה באואר בין 1933 ל1938 44,537 יהודים הגרו מגרמניה לפלסטינה Yehuda Bauer, My Brother’s Keeper, pp.156-63. הבריטים קבעו כל שנה מכסות הגירה, אולם ההנהגה הציונית היא שקבעה בפועל לפי קנה מידה פוליטיים שלה מי יכלל. שום קומוניסט יהודי לא נכלל , 6 אחוז מאגודת ישראל, היו אמורים להיכלל, אך בפועל כל יהודי שהיה ברשותו את הסכום של 1000 פאונדס בריטיות נכנס לרשימה. לאחר מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית רוב המהגרים היהודים היו בעלי הון קטנים, בעיקר בעלי מלאכה, מפולין שברחו מהממשלה האנטישמית של אנדק. אולם כבר מ1924 וייצמן התנגד להגירה זו "אין אנו בונים את ביתנו על פי המודל של הגטו בדזיקה ובנאלווקי ( הגטו של היהודים בווארשה) הוא כתב, Chaim Weizmann, Trial and Error, p.301. ואכן הציונים הפנו את גבם אל המוני היהודים שלא התאימו לדרישות שלהם . הם העדיפו לבנות קיבוצים מכוח עבודה צעיר שהכשירו אותו למפעל הקולוניאלי שלהם, או בעלי הון שכאמור היה ברשותם לפחות אלף פאונדס, שהיה אז סכום ניכר.. מה משמעות בחירתם התברר לאחר עליית הנאצים לשלטון ב1933. בעוד המוני יהודים, חלקם מבוגרים, חלקם תינוקות, חלקם אנשי שמאל, חלקם דתיים, לא התאימו לציונים שכן הם רצו בצעירים בעלי הכשרה וציונים. ה"חלוץ" הכריז כי הגירה המונית לא מבוקרת לפלסטינה היא פשע. . Abraham Margaliot, The Problem of the Rescue of German Jewry during the Years 1933-1939; the Reasons for the delay in the Emigration from the Third Reich, Rescue Attempts During the Holocaust (Israel), p.249. אנצו סרני הוא שקבע את הקריטריון: רק צעירים! Ruth Bondy, The Emissary, p.116. ויצמן בדו"ח שלו מינואר 1934 מספר מה היה קנה המידה:" אלו שהיו מעל גיל 30 ולא היה להם הון או הכשרה מיוחדת לא ניתן ליישבם בפלסטינה" Weizmann makes first Report on German-Jewish Settlement in Palestine, New Palestine (31 January 1934), p.6. משמע רוב היהודים של גרמניה לא התאימו לציונים מפאת גיל או מקצוע או העדר הון. ב1933 לא אחר מברל קצנלסון עורך דבר כתב" אנו יודעים שאין לנו אפשרות להציל את כל יהודי גרמניה ועל כן אנו נאלצים להשתמש בקריטריונים האכזריים הציונים" אברהם מרגליות שכתב על נאומו של ויצמן להנהגה הציונית ב1935 כתב כי ויצמן הבהיר כי על התנועה הציונית לבחור בין הצלת יהודים לבין הפרויקט הלאומי של עתיד היהודים, ברור שעלינו לבחור את האופציה השנייה Margaliot, Problem of the Rescue of German Jewry, p.255. אולם האם הם דאגו כי מקומות אחרים יקלטו את המוני היהודים בהם הם לא רצו לפרויקט שלהם? האמת היא הפוכה, הם חששו כי הגירה יהודית המונית למערב תעודד איבה לבורגנות היהודית שכבר הסתדרה בארצות אלו ובמיוחד בבריטניה ובארצות הברית. לאחר מרס 1938 פרצה אלימות נוראה של הנאצים כלפי היהודים. שני חברי קונגרס דמוקרטים דיקשטין וסלר מניו יורק, הציעו הצעות חוק שתאפשרנה הגירה היהודית נרחבת לארצות הברית, אולם הצעות חוק אלו לא הגיעו לדיון, משום החשש כי הימין הנוצרי דתי שכיום כה אוהד את הציונות יתנגד לכל הגירה יהודית, כולל הגירה של יהודים עשירים. לפנינו מכתב של סטפן ויץ המנהיג הציוני בשאלה זו: I wish I thought that it were possible for this measure to be passed without repercussions upon the Jewish community in this country. I have every reason to believe, unfortunately, that any effort that is made at this time to waive the immigration laws, however humanitarian the purpose, will result in serious accentuation of what we know to be a rising wave of anti-Semitic feelings in the country ... It may interest you to know that some weeks ago the representatives of all the leading Jewish organisations met in conference to discuss the President’s proposal and other proposals which have been made to waive the immigration barrier. It was the consensus of opinion that such bills at this moment in the light of present unemployment in this country and in the light of the inspired propaganda directed against the Jewish people, and circulated throughout the country, would be injurious to the purposes which all of us would like to serve. For that reason it was decided that no Jewish organisation would at this time, sponsor a bill which would in any way alter the present immigration laws.] Jews in Action – Five Years of the Jewish People’s Committee (undated), p.7. ואכן הציונים מעולם לא דרשו לפתוח את השערים לפני המוני היהודים, למרות שאם היו נאבקים כפי שהשמאל נאבק בארצות הברית לפתיחת שערי מדינה זו רבים היו ניצלים. ויצמן הסביר כי אין בכוונתם הציונים להציל את כל היהודים ובלשונו שלו:" הם רק אבק היסטורי" הוא כתב: “The old ones will pass; they will bear their fate, or they will not They were dust, economic and moral dust, in a cruel world ... Two millions, and perhaps less; “Scheerith Hapleta” – only a branch will survive. They had to accept it. The rest they must leave to the future – to their youth. If they feel and suffer, they will find the way, . Dr Weizmann’s Political Address – 20th Zionist Congress, New Judaea (London, August 1937), p.215. וכשם שהם לא נאבקו לפתוח את השערים בארצות הברית הם גם לא נאבקו לפתוח את השערים בבריטניה. בן גוריון עצמו בוועידת ממנהיגי תנועת העבודה הציונית ב7 לדצמבר 1938 : "אם הייתי יודע כי באפשרותי להציל את כל הילדים היהודים בגרמניה על ידי הבאתם לבריטניה, או רק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל, הייתי בוחר באלטרנטיבה השנייה. זאת משום שאנו דואגים לא רק לחיי הילדים הגרמנים, אלא להיסטוריה של עם ישראל" 23. Yoav Gelber, Zionist Policy and the Fate of European Jewry (1939-42), Yad Vashem Studies, vol.XII, p.199. וכך היה ועתה הם מבקשים להסתיר היסטוריה זאת של שיתוף פעולה לחיסול היהודים כדי להציל את הפרויקט הציוני שלהם. המבקש ללמוד יותר על שאלה זו יכול לקרוא את הספר של לני ברנר הציונות בימי הדיקטאטורים.( אנגלית באינטרנט
