היום שאחרי ההתנתקות...
מבחינתי סיום השליטה בשטחי יש"ע זה אומר סיום שליטה על העם הפלשתיני, לא חזרה לקווי 67', זה אומר יציאה מכל השטחים פרט לגוש אדומים, ישובי עוטף י-ם, גוש עציון ואיזור אריאל + מספר איזורי ביטחון קטנים בשטחם באיזור הבקעה, הר חברון ובנימין, בתקווה גם לסיום הריבונות על פלשתינאי ישראל בוואדי ערה/אום אל פאחם/המשולש. למרות שאני מעדיף ורוצה בהתנתקות הזו שתהיה חלק מהסכם, תוך כדי מו"מ. לצערי אין לזה סיכוי, אבו מאזן חלשלוש ואימפוטנט כאשר הדרך היחידה שלו "להתחזק" היא שישראל תשחרר רוצחים, עלוב ביותר ולא רציני. החמאס בשלטון, זה לא משנה מדוע נבחר, הוא בשלטון על כל המשתמע מכך, אין על מה לדבר איתו כל עוד הוא לא אומר בקול צלול אחיד ופומבי שהוא מכיר במדינת ישראל ובזכותה להתקיים ובכך בעצם מוותר על רעיון "פלשתין הגדולה". אני מלחתחילה לא בונה על הצעד הזה של ההתנתקות שאני מאד בעדו, אפילו "ללא תמורה" כצעד לקראת שלום, אני, למרות שאני בעד שלום ובעד השאיפה אליו, לא חושב שהוא ראלי ולכן הוא לא אישיו מבחינתי, ההפרדות מבחינתי היא כאסטרטגיה לקביעת סדר יום חדש מול הפלשתינים, סדר יום שמחליף את סדר היום של חתירה לשלום ומו"מ בסדר יום שתכליתו הפרדות מכל הבחינות, תשתיות, סיבות הומניטריות, ייצוב הפלשתינים כיישות מדינית, בניית הלגיטימציה על ידי סיום השליטה על הפלשתינים. במקום יישות כבושה הם יהפכו למדינה דה פקטו ש"נלחמת" על שטחים וזכות השיבה, תמונה אחרת מהיום, אחרת לחלוטין... דבר ראשון, לא צריך לחכות לבצע צעדים רק אחרי ההתנתקות הספציפית הזו, אפשר לבצע במקביל, חיסולים בלתי פוסקים על אירגוני הטרור, הגברת הלחץ על אבו מאזן, הגברת הלחץ על החמאס ובידודו, זה יקל על היום שאחרי. בכל מקרה, יהיה הרבה יותר קל להגן על הקיים ולתקוף את הטרור כאשר ישראל בגבולות אלו היא בעלת רציפות דמוגרפית נטולת מובלעות וגבעות נידחות לשמור עליהן, אפשר פשוט ליישר קו ולתת לD9 לשעוט קדימה. צריך לזכור, אחרי ההתנתקות הזו הצד השני מבחינתינו הופך למדינה בפועל, בין אם הם מכריזים על כך או לא, אם הטרור ימשיך צריכים לשאוף להכרעה צבאית, הסלמה שקולה ומדורגת נגד הפלשתינים, עד לשקט מוחלט מצידם, הכל כשר.