כשמישהו שובר משהו בחנות
בטעות, הוא לא מרוויח מזה דבר, וכשהוא נדרש לשלם על החפץ ששבר - הוא מפסיד. לעומת זאת, כשפוליטיקאי מקבל טובת הנאה, הוא מרוויח ונותן הטובה מרוויח. לכן צריך ענישה מרתיעה יותר, כדי למנוע את התופעה. ההשוואה אינה למי ששובר משהו בטעות, אלא מי שגונב חפץ מהחנות. אדם כזה מענישים ולא מסתפקים בכך שיחזיר את הגניבה. פוליטיקאים מודעים היטב לכך שאסור להם לקבל טובות הנאה, ואם יש להם ספקות האם דבר-מה נחשב כטובת הנאה או לא, עליהם להתייעץ ביועצים המשפטיים לכנסת או לממשלה. שלא כמו שבירת חפץ בחנות, זה לא קורה בטעות.
בטעות, הוא לא מרוויח מזה דבר, וכשהוא נדרש לשלם על החפץ ששבר - הוא מפסיד. לעומת זאת, כשפוליטיקאי מקבל טובת הנאה, הוא מרוויח ונותן הטובה מרוויח. לכן צריך ענישה מרתיעה יותר, כדי למנוע את התופעה. ההשוואה אינה למי ששובר משהו בטעות, אלא מי שגונב חפץ מהחנות. אדם כזה מענישים ולא מסתפקים בכך שיחזיר את הגניבה. פוליטיקאים מודעים היטב לכך שאסור להם לקבל טובות הנאה, ואם יש להם ספקות האם דבר-מה נחשב כטובת הנאה או לא, עליהם להתייעץ ביועצים המשפטיים לכנסת או לממשלה. שלא כמו שבירת חפץ בחנות, זה לא קורה בטעות.