קראתי את השרשור ורוצה להגיב מזוית אולי אחרת....
מה שאני רואה ביעוץ הזה הוא בהחלט חציית גבול. ובנוסף -
גם נסיון לעצימת עיניים מבחינתך, אולי מהפחד להתייצב מול המציאות.
וכך אני רואה את הדברים:
בהחלט יכול להיות שאם העסק ימריא זה יהיה לטובת הילדה,
ועדיין יש כאן, לדעתי, פספוס ענקי.
שהרי - אם מלכתחילה בעלך היה נשאר נשוי לגרושתו,
מאוד יכול להיות (תאורטית - שהרי לא מכירה כמובן את הנפשות הפועלות),
שזה היה לטובת הילדה - הוא היה מייעץ על בסיס קבוע, לוקח את הילדה
לחוגים, עוזר לילדה בהכנת שעורים ועוד ועוד...
אלא, שהתקבלה ההחלטה ובני הזוג התגרשו, ובהמשך התקבלה החלטה
נוספת ואתם התחתנתם... ומאז - דברים אמורים להשתנות, כדי שהנפרדות
של בעלך תוכל להתבסס, ובמקביל הזוגיות שלכם תוכל להיבנות.
שזה אומר שלפעמים בת הזוג תהנה פחות "משרותיו" של בעלך, ובמקביל גם
הילדה תיהנה פחות מתוצאות שירותים אלה.
אפשר, עם או בלי רגשות אשמה, לנסות ולתרום לילדה בדרכים אחרות, ואני בטוחה
שבעלך עושה זאת. מכאן ולהיות בתפקיד תובעני כמו שבעלך לקח על עצמו זה ממש,
אבל ממש, לא הכרח המציאות. לכל אדם יש תחליף (אפילו לבעלך
) והגרושה יכולה
להתכבד ולשכור יועץ (יש אפילו מרכז יזמות עסקית לעסקים מתחילים (שאני נעזרתי בו)
שנותן בעלות זעירה שירות נפלא)... הבעיה היא טכנית לחלוטין... על כל שירות כמו
שבעלך נותן, יש עוד עשרות שלא הכרחי שבעלך יקח חלק. (למה שלא תנקו את ביתה,
תתקנו רהיטים ועוד ועוד)...
מה שאני רוצה להגיד, שכמו שאני קוראת פה, כל ההתנהלות שלכם היא מופרכת ובגדול.
לא יודעת מה המניעים של בעלך להתנהגותו, ומה המניעים שלך לעצום עיניים מכך שבעלך
חוצה גבול, אבל מה שמסתמן הוא בבירור מעורבות יתר שלא לצורך.
כך, שהשיחה שלכם לדעתי בהחלט לא צריכה להתנהל נוסח כמה שיחות טלפון ביום את מאשרת,
אלא יותר נוסח - כמה מפריע לך שבעלך נמצא במעורבות יתר עם גרושתו.
(והניסיון שאני רואה בשרשור הזה לנסות ולמצוא מתוך גדלות נפש "למה שהגרושה לא תחלוק את הבית איתכם,
ולמה זה בעצם צריך להפריע למישהו", נראה לי הזוי.
