לילוש באה לביקור
New member
היות וחברתי היקרה מנועה מלהגיב
מטעמים אלו ואחרים. ורק עכשיו גיליתי זאת ברוב טמטומי, אני מפרסת את הפוסט הזה פה.
מכירים את הרגע הזה ש...
אתם מבינים שלא תהיו צעירים לנצח?
אתם יושבים באמבטיה ורואים את הצלקת בברך מליל השכרות ההוא ב-2008. ומסתכלים במראה אחרי זה ופתאום אומרים לעצמכם שאתם חייבים להפסיק לכווץ את הגבות כשאתם מתרכזים, כי קמטי ההבעה מתחילים להשתקע. ופתאום אתם מתחילים לשים לב למה שאתם מכניסים לגוף, כי מן הסתם, כשמבינים שמזדקנים גם מבינים שהכל ייגמר מתישהוא. וכשמבינים שהכל ייגמר מתישהוא רוצים שזה יהיה כמה שיותר מאוחר, כי חרא אני משקיעה כל כך הרבה מאמצים להצליח בחיים האלה בשביל שעוד כמה שנים הכל יילך לפח. ולפעמים, אולי אלה מאיתנו שטובים בדמיון מודרך יבינו אותי, אתם חולמים חלום בלהות, או חווים התקף חרדה קל, הלב קצת מאיץ, ופתאום אתם חושבים "איך זה מרגיש למות? ככה?". והבנות בחבורה בטח מבינות, איך כל הקרמים והתכשירים שהיו לא רלונטיים לנו פעם, שנחשבו ל"של זקנות" נגד קמטים, פתאום מתחילים לקבל תשומת לב, פתאום אנחנו מוצאות את עצמנו משוות ביצועים של קרמים שטוענים שהם יכולים לעצור את הזמן. והגברים בטח מכירים את הרגע הזה, שבאה האחריות ורובצת על הכתפיים כמו סלע סיזיפי ענק ועקשן, ואתה מבין שאתה כבר לא נער בן 22 בגואה, אלא גבר עם משכנתא, עבודה מ-8 עד 4 ותינוק בדרך, או בשאיפה.
מכירים את זה שאתם מתחילים לדבר על איזה חבר שעשה משהו טיפשי, צוחקים ואומרים "איזה ילד מפגר השלומי הזה", ואז אתם מבינים שהוא כבר לא ילד, וגם אתם לא. ואתם מתחילים לזרוק זין ולשקול מילים, במיוחד כשאתם באווירה פורמלית, ואז אתם לא מרגישים הכי חופשיים, כי אתם צריכים לשקול מילים. ואתם נהיים מודעים לעצמכם, ומתחילים לאכול סרטים מה להגיד ומתי, כי אתם צריכים לשקול מילים. אז אתם מכירים את הרגע הזה שאתם מבינים שלא תישארו צעירים לנצח?
https://www.youtube.com/watch?v=t1TcDHrkQYg
מטעמים אלו ואחרים. ורק עכשיו גיליתי זאת ברוב טמטומי, אני מפרסת את הפוסט הזה פה.
מכירים את הרגע הזה ש...
אתם מבינים שלא תהיו צעירים לנצח?
אתם יושבים באמבטיה ורואים את הצלקת בברך מליל השכרות ההוא ב-2008. ומסתכלים במראה אחרי זה ופתאום אומרים לעצמכם שאתם חייבים להפסיק לכווץ את הגבות כשאתם מתרכזים, כי קמטי ההבעה מתחילים להשתקע. ופתאום אתם מתחילים לשים לב למה שאתם מכניסים לגוף, כי מן הסתם, כשמבינים שמזדקנים גם מבינים שהכל ייגמר מתישהוא. וכשמבינים שהכל ייגמר מתישהוא רוצים שזה יהיה כמה שיותר מאוחר, כי חרא אני משקיעה כל כך הרבה מאמצים להצליח בחיים האלה בשביל שעוד כמה שנים הכל יילך לפח. ולפעמים, אולי אלה מאיתנו שטובים בדמיון מודרך יבינו אותי, אתם חולמים חלום בלהות, או חווים התקף חרדה קל, הלב קצת מאיץ, ופתאום אתם חושבים "איך זה מרגיש למות? ככה?". והבנות בחבורה בטח מבינות, איך כל הקרמים והתכשירים שהיו לא רלונטיים לנו פעם, שנחשבו ל"של זקנות" נגד קמטים, פתאום מתחילים לקבל תשומת לב, פתאום אנחנו מוצאות את עצמנו משוות ביצועים של קרמים שטוענים שהם יכולים לעצור את הזמן. והגברים בטח מכירים את הרגע הזה, שבאה האחריות ורובצת על הכתפיים כמו סלע סיזיפי ענק ועקשן, ואתה מבין שאתה כבר לא נער בן 22 בגואה, אלא גבר עם משכנתא, עבודה מ-8 עד 4 ותינוק בדרך, או בשאיפה.
מכירים את זה שאתם מתחילים לדבר על איזה חבר שעשה משהו טיפשי, צוחקים ואומרים "איזה ילד מפגר השלומי הזה", ואז אתם מבינים שהוא כבר לא ילד, וגם אתם לא. ואתם מתחילים לזרוק זין ולשקול מילים, במיוחד כשאתם באווירה פורמלית, ואז אתם לא מרגישים הכי חופשיים, כי אתם צריכים לשקול מילים. ואתם נהיים מודעים לעצמכם, ומתחילים לאכול סרטים מה להגיד ומתי, כי אתם צריכים לשקול מילים. אז אתם מכירים את הרגע הזה שאתם מבינים שלא תישארו צעירים לנצח?
https://www.youtube.com/watch?v=t1TcDHrkQYg
