היות וחברתי היקרה מנועה מלהגיב

צעיר הופך ללא צעיר

ברגע שהוא אומר לעצמו
אה אני כבר לא ישתנה, זה מה יש וככה אני.
או
אני את שלי כבר למדתי
משהו בסגנון....
 
או שאתה מאבד מישהו

ופתאום מבין שמוות זה לא רק מילה. ושיום אחד זה יקרה גם לך. זאת גם כאפה להתפכח מתמימות הנעורים.
 
יפה שלי, את כותבת כל כך יפה

וכן, נדמה לי שכשחוויתי את האובדן הראשון שלי הבנתי
זאת בעל כורחי. והיא דווקא היתה צעירה, צעירה מדי.
משהו בהכרה של הסופיות הזו גורמת לנו להתנהג שונה לחלוטין.
ואם תרצי מאמי, הקבר הוא השביל אל הנצח.
:)
בוקר טוב ושבת שלום.
ושיר שמתחייב כל כך:
http://www.youtube.com/watch?v=oNx2rH6hHog
 
מאמי

גם אצלי, הרגע שראיתי את חברתי הטובה עטופה בתכריכים היה הרגע הזה שהבנתי לעומק שהחיים הם זמניים, והתמימות התפוגגה.
 
למעלה