לא תרמית אלא תרמית המאה
חזרתי וקראתי שנית את המאמר, ומדובר בתרמית. למען קוראי הפורום אתמצת את העניין בקיצור נמרץ. פרופ´ ריפס (מתמטיקאי חוזר בתשובה) ודורון ויצטום (בעל הכשרה בפיזיקה, חוזר בתשובה אף הוא, איך לא?), עסקו זמן רב בנושא הדילוגים (הכרתי אותם אישית בתחילת דרכם. טוב, אלהים או לא) , וידעו היטב שהממצאים המרשימים מן הסוג המופיע בספר "הממד הנוסף" אין להם מובהקות סטטיסטית, וניתן למוצאם בכל טקסט באורך דומה. הם ניסו למצוא דרך לטפל בממצאים רבים מספיק, על מנת להשיג מובהקות כזאת. לאחר חיפושים ממושכים הם פעלו בדרך הבאה. הם בדקו בספר בראשית את המרחק בין שמות רבנים (בדילוגים אחידים) שנלקחו לפי קריטריון אחיד מן האנציקלופדיה לגדולי ישראל לבין תאריכי פטירתם, וכן לעוד תאריכים אחרים מקריים. הציפיה היתה שהמרחק בין ה"זוגות הנכונים" יהיה קצר מן המרחק בין הזוגות האחרים באופן שיראה על מובהקות סטטיסטית, והפלא ופלא, כך היה. מה שהחוקרים במאמר שציינתי בגלילאו מראים הוא שלויצטום וריפס היה פשוט דרגות חופש רבות לשחק בנתונים על מנת לקבל את התוצאות הנוחות להם. ראשית, הם שיחקו בתאריכים והציגו אותם בצורות שונות (א´ תשרי, א´ בתשרי, בא´ תשרי) ואפילו השתמשו בצורות בלתי מקובלות כמו י"ה בנוסף על ט"ו. אבל דרגת החופש העיקרית היתה בשמות הרבנים. כך למשל כדי למצוא את רבי יוסף מטראני הם השתמשו בכל הצורות הבאות: רבי יוסף; מטרני; יוסף טרני; טראני; מטראני; מהרימ"ט; המהרימ"ט; מהרי"ט; המהרי"ט. אצל רב אחר הם השתמשו רק בשם אחד ויחיד: חות יאיר. ובכן, האם הם שיחקו עם השמות? הם טוענים כמובן שבחירתם היתה אפריורית, אבל משום מה מסתבר ש"במקרה" כל הבחירות שלהם הוכחו כמשתלמות ביותר. אפילו הבחירה באיזה ספר לבצע את הבדיקה (ספר בראשת) הוכחה כמשתלמת. החוקרים אינם אומרים בפה מלא שויצטום וריפס פשוט הונו את הקהיליה המדעית, ורק מציינים באירוניה ש"אם הרשימה לא נתפרה, הרי שליוצריה היה מזל בלתי רגיל, בלשון המעטה...". וכדי להסיר ספק, לקחו החוקרים את אותה רשימת רבנים, ועל פי אותם כללים, הצליחו להגיע לאותה מובהקות סטטיסטית בספר "החטא ועונשו" פשוט ע"י מניפולציות דומות שעשו על השמות (לדוגמה: השם "אופנהים" הוחלף ל"אופנהיים"). והחוקרים מסכמים את מסקנות מאמרם ואומרים: "אכן, הסיכוי למצוא במקרה את מה שויצטום וריפס מצאו הוא קטן מאד. אך החלופה למקריות איננה שמי שכתב את התורה הכניס לתוכה את הקוד, אלא שמי שמצא את הקוד כלל לא מצא אותו במקרה, אלא על פי האמירה: יגעת – מצאת".