באמת חבל לי בשבילך
לפי מה שאתה מתאר, החוויה שלך היא של ילד מוכה. לא ע"י הוריו, אלא כמטאפורה.
אני אסביר - אני מתכוונת לאדם, שכל מה שהוא מכיר זו המציאות המעוותת, האלימה והמשפילה לתוכה הוא גדל.
אני לא יודעת למה התחושה שאתה מתאר היא כזו, אני לא יכולה לבקש ממך לחשוף סיפורים כואבים ולמען האמת, זה גם לא ממש משנה.
אני גדלתי עם אחות אחת, שני הורים שנשואים עד היום, מעולם לא היה חסר לי שום דבר (אבל זה לא שלא רציתי דברים שההורים שלי לא הסכימו לקנות, שיהיה ברור.) על הנייר - ילדות מאושרת, שום סיבה להרגיש לא בסדר.
בפועל - אני חיה בתחושה של טראומה. אף אחד לא יכול להגיד לי שיש אנשים יותר מסכנים ולערער על התחושה שלי. כי היא שלי.
באותה מידה, זה לא משנה מה היו החוויות הלא נעימות שהביאו אותך לתחושות שאתה מתאר בבלוג שלך. מה שחשוב זה שזה מה שאתה מרגיש, על זה אף אחד לא יכול לערער. השאלה היא, איך משנים את התחושה הזאת. אני לא מתיימרת להיות פסיכולוגית, ככה שבזה אני באמת לא יכולה לעזור לך.
לא הבנתי את הקשר בין הפוסטים שקישרת אליהם לבין ילדותיות וחוסר ביטחון.
אני אנסה להגיב על הטענות שלך בענייני נשים, כי את הפוסט השני לא הבנתי בכלל.
אתה כותב על אחותך, שהיתה מלכת הגן בגיל 4. שיהיה לה בכיף. אני מעולם לא הייתי מלכת הגן, או הכיתה, או הגדוד בצופים.
סטטיסטית, בכל כיתה (35 ילדים+-, נגיד שזה בערך חצי בנים/בנות) יש מלכה אחת ועוד 17 נתינות אומללות, שאף אחת מהן לא יכולה להרגיש מוצלחת יותר מהאחרות. כי הרי מלכה יש רק אחת. גם במקרה הנדיר, שבו המלכה מודחת ומתמנה חדשה במקומה - עדיין יהיו יותר בנות מתוסכלות שירגישו מכוערות ודפוקות. אתה מבין לאן אני חותרת? יכול להיות ,שמראש אתה מכוון למלכות? תרשה לי להגיד לך בתור בת (אני חוזרת לרגע לכיתה ד', ברשותך), שהמלכה היא לא תמיד הילדה הכי יפה/חכמה/מוצלחת באופן כללי. בניגוד לתיאוריה שלך -היא גם לא תמיד אשכנזיה. אבל זה באמת לא קשור. הייתי ממליצה לך (אם אתה מעוניין בקשר זוגי, כמובן), להפסיק לשנוא את כל הנשים באשר הן נשים (זה מה שעולה מהפוסטים שלך) ולנסות להתמקד באופן חיובי ביצירת קשר עם בחורות, גם אם לא מדובר בדוגמנית על.
אולי הבנות שלא נחו על זרי דפנה כל שנות התיכון, יהיו מטרה יותר מוצלחת לנסיונות שלך ליצירת קשר זוגי.
טיפ קטן - בד"כ הן יותר מעניינות.
אם אשה רוצה אז היא מקבלת? אני שוב לא יודעת על מה אתה מדבר.
אני מסכימה איתך, שהחברה מאלפת אותנו לחשוב שהאשה "נותנת" והגבר "לוקח".
לימדו אותנו לחשוב על מין כעל מתנה שאשה מסכימה בחסדיה להעניק לגבר. במציאות זה לא תמיד ככה.
מרבית חיי עברו עלי בלרצות אנשים, שלא רק שלא רצו אותי בחזרה, ברוב המקרים לא ידעו שאני קיימת.
אני לא מכוערת, לא טיפשה לא שמנה, לא רזה ולא מגעילה באופן מיוחד. אני בחורה נורמלית. אני לא יודעת למה זה היה ככה.
ויש לי (לצערי) לא מעט חברות שעברו את אותה החוויה כנערות מתבגרות וכנשים צעירות.
מהצד השני, אני יכולה לספר לך על כמה וכמה גברים, שבלי קשר להופעתם החיצונית, התגלו כ"צ'ארמרים" מקצועיים, שגרמו לכמה בחורות חסודות שאני מכירה באופן אישי, לשכב איתם בדייט הראשון כנגד כל הסיכויים (אני נחשבת ל"שרמוטה" בין החברות שלי). הם רצו וקיבלו.
אני שוב חוזרת על הטענה הקודמת שלי - אין לזה קשר למין שלך.
החוויה שלך היא חלק מהמכלול של מי שאתה, בלי קשר להאם אתה גבר או אשה.
אני לא אומרת שהחוויה שלך לא משמעותית. בשבילך היא הכי משמעותית בעולם, זו תפיסת המציאות שלך.
השאלה היא אם אתה מעוניין לשנות. אני חושבת שאם התשובה לזה חיובית - גם בשביל זה הפורום הזה נולד.
ואם זה אכן כך - ברוך הבא