הייתי מאוד שמחה אם הורי כלתי

[PAND76]

זה אפילו לא קשור להוריי כלתך

לפעמים המרחק והעומס בחברים ומשפחה, גורם לזה שאין קשר בין מחותנים. זה קורה ולפי מה שכתבת על עצמך, חייך מספיק מלאים כדי לא לחוש בחסרונם. אבל כשזה נוגע לנכדים, זה באמת לא יפה. צריך לשתף ולקרב. לא לנהוג, כאילו הם איזו קליקת עילית סגורה שהכניסה אליה בלתי אפשרית. בכל זאת, אלה גם הנכדים שלכם.

זה יפה שבנך רוצה שלום בית, אבל צריך לספר לו שזה מגמתי ופוגע. זה אפילו לא קשור להתערבות בחייהם, או במה שהמחותנים עושים. מגיע לכם לחגוג עם הנכדים ולפנק אותם. הרי לקבל עזרה הם יודעים הוא וכלתך. צריכים גם לתת הזדמנויות, שהמפגשים יהיו של כיף, לא רק של טיפול. שיארגנו עוד יום הולדת לצד שלכם, אם להגיע לזה הסגור של המחותנים, זה בלתי אפשרי. או שיודיעו למחותנים, שהשנה הם רוצים אתכם גם כן במסיבה. זה הרי עבור הנכדים, אז למה לא?

 

[yeshpitaron]

צודקת. לגבי הקשר עם המחותנים אני

פחות מתעסקת אבל הערה שולית שאם היה קשר כלשהו גם קשר נימוסין כזה היה נחמד. דווקא יצא לי לשוחח על כך לא מזמן עם הכלה והיא אמרה שאין להם כלום נגדי אבל ככה הם. עסוקים בחייהם ולא מעניין אותם. (שואלת את עצמי, אז מה כל ההתלהבות שלה לעשות למענם בהצדעה ולצאת מגדרה בכל אירוע ובקשה?). הנחתי לזה וכאן הייתה הערה על מה שחשבתי שיכול להיות נחמד.

לגבי יום ההולדת זה לא פטור. נראה מה לעשות. הם כן מביאים לי המוןן את הנכדים למשמורת. הם יודעים שאני מוותרת על דברים חשובים מאוד שלי למענם והכל מסתדר אבל כשמגיע הרגע שדוחקים אותנו במקרים כמו יום ההולדת, מרגישה אכזבה ועלבון

 

[מימי מייאו 1]

כשטיפלתי בילדים (זרים) אהבתי להביא להם מתנות ביום ההולדת

ולחגוג איתם בהכי קטן והכי כיף.
את שומרת על הילדים בבית שלך או שלהם?

 

[yeshpitaron]

משתנה. לרוב אצלי. יודעת שאני יכולה אבל שלא יראה

כעקיפת סמכות. לא בא לי לריב (ואולי מהאופי הזה שלי הבן שלי מושפע לטוב ולרע)

 

[מימי מייאו 1]

אם הילדים אצלך באותו יום תאספי אותם מהמסגרות, תכיני עוגת

שוקולד קטנה תקני מתנה ותחגגי בקטן, את זה ילדים הכי אוהבים.
הבן והכלה יעלבו, לדעתי הם צריכים אותך כמו שאת אותם אז זה יעבור להם

 

[פרפרי אהבה]

מאוד מבינה אותך...

כשהיינו בארץ, היה קשר חביב יחסית בין 2 זוגות ההורים ועכשיו כבר בקושי יש קשר, אולי שיחת טלפון פעם בשנה לכבוד איזה חג וזו אשמת שני הצדדים כי אף אחד לא מזמין ומחכים שהשני יזמין.
&nbsp
לגבי ימי הולדת וכו'- זה באמת לא לעניין במיוחד אם זה למשפחה המורחבת. אני חושבת שזה בדיוק המקום לשאול את בנך לגבי זה ולומר שזה מאוד מעציב אותך ואם אפשר כן לעשות משהו שיכלול את 2 המשפחות.

 

[yeshpitaron]

ניסיתי לעשות לא מעט מחוות להראות רצון טוב למשל

פורים משלוח נחמד. התקשרתי להגיד חג שמח. הזמנתי לארוחות כמה פעמים וכלום. הם הגיעו, ענו ובזה הסתיים הסיפור אז הנחתי לזה.
שאלתי ושוחחתי ולא הייתה תגובה עניינית.

 

[PAND76]

אני מאוד מכבדת אותך

על כך שאת משתדלת להצניע לכת, לא להתערב, לא להכביד וכו'. אבל יש דברים שהם פשוט לא בצדק. בייחוד שאת מתאמצת ככה עבורם, על חשבונך אפילו.
אם לא מתאים שתגיעו כמשפחה לצד של הכלה ליום הולדת של נכד, מארגנים יום הולדת אצלכם כדי שתזכו גם לחגוג. לא רק שזה בזכות, זה גם המעט שהם יכולים להעניק לכם חזרה, על כל העזרה שאתם נותנים. וזה לגמרי לגיטימי לקבול על כך לדעתי.

 

[yeshpitaron]

כך הצד שלי חושב ולא הצד שלה. לה זה נראה

לגיטימי ולא מתאים שנהיה נוכחים שם. שוחחנו על כך פעם כשממש צרם לי או היה בסמיכות לבקשת משמורת מצדה וחשבתי שלמדה על אופיי ועל רגשותיי וחשיבות העניין אך לא השתנה דבר. יוצא שבכל שנה נעלבת, כועסת בסמיכות ליום ההולדת ולאחר כמה ימים נשכח (למען הבן והנכדות) עד לשנה הבאה

 

[הייתיאביבקיץ]

הציפיות שלך כנראה פוגעות בך

כתבת "הזמנתי לארוחות ולא היה כלום"

מה זה "כלום"?

היה נעים? נהנית עם הנכדים? אז למה זה "כלום" ?

אולי את לוחצת מדי. אולי לא נעים לבן ולכלה שבכל פעם שהם מגיעים, אז מאחורי כל אירוח של יש גם תחושת חמיצות. אולי הם מרגישים שכל מה שאת עושה זה רק כדי לקבל אחרכך משהו (מה בדיוק? )

את נהנית לארח? להכין משלוח מנות? אז תיהני מהנתינה, תיהני מהמפגש.

את לא נהנית להכין משלוח מנות? אל תכיני

 

[yeshpitaron]

נהנית ועוד איך למרות שלא תמיד מתאפשר ויש זמן פנוי אבל

יש מחוות שעושים גם משום שסתם בא ולעיתים גם כדי לשמור על קשר, להתקרב...

לא היה כלום, לא נוצר קשר מינימאלי מצדם ...יש צפייה מסוימת אך מתפוגגת כשעושים אירוע לנכדים למשל ואיש מהצד שלה (אולי היא צעירה ולא מבינה ולא חושבת בוגר מספיק?) לא נראה שאכפת לו שהצד האחר לא מוזמן, לא מעורב.

לגבי משלוחי מנות באמת הפסקתי כבר לתת. כך גם לגבי ארוחות שניסיתי לעשות עד לפני זמן מה.. ציינתי שעשיתי זאת כדי ליצור קרבה, הערכה והבנה שאני שייכת. למרות שהבן שלי התחתן עדין יש לו הורים...לא נתתי או הזמנתי עוברי אורח. הפוסט שלי התחיל מכך שהיה נעים יותר אילו היינו בקשר קצת יותר קרוב ואם זה לא חבל אך זה מה שיש מה שכן מפריע זה עניין ימי ההולדת והאיפה ואיפה שנוהגים בנינו לבין הצד שלה. לפעמים אני שותקת ולפעמים מפגינה עלבון מתרחקת (מהר מאוד נשברת בגלל הנכדים והבן) והיו שיחות כאמור ולא עזר.

 

[ירון786]

היה יפה מאוד אם תבליגי ותמשיכי הלאה

ולא תוסיפי בעיות אצל הזוג.
את הכאב שלך תביעי אצל יועץ יועצת-מטפל מטפלת.
ניסית ולא הלך ? תמשיכי הלאה ואת הכאב לפרוק אצל הנל.
בהצלחה

 

[זה מה יש10]

המפסידים הגדולים הם בנך וכלתך...

קודם כל, אני ממש מבינה את הרצון והצורך שלך....
הוא טבעי ונכון וכל כולו מקורו בטוב.
הנשכרים הגדולים היו יכולים להיות בנך וכלתך.
את זה אני אומרת בתור מי שאצלה במשפחה המודל הזה ייושם באופן מלא.
ב-20 שנות נישואינו כל החגים נחגגו יחד. מעולם לא היתה לנו הדילמה של "בצד שלי" בצד שלך".
וזה כלל ברכות הדדיות לחגים שלא נחגגו יחד, ברכות לימי הולדת וימי נישואין.
(כשהילדים היו קטנים הייתי מפיקה כל שנה לוח שנה משפחתי שבו ימי ההולדת והנישואין של ההורים משני הצדדים וכל צאציהם, כלומר גם גיסים וגיסות ובני דודים של ילדיי..... כך כולם ידעו לברך את כולם.... זה היה רגע לפני שהסמארטפונים השתלטו על החיים. מצד שני, היום כל ההתראות האלו בפייס...)
לשנים, כשאמי נפטרה ואבי חלה, כשהיינו נוסעים לחו"ל והיו איתו בעיות- מי שתמיד קפץ אליו לראות מה קורה, להביא קניות או סתם לארח חברה- אלו היו החמים שלי.

הייתי רוצה להגיד לך שמאוד התאמצנו כדי שהמודל הזה יעבוד.
אבל האמת היא הפוכה לחלוטין. אף אחד לא "עבד בזה", וזה קרה לבד.
הם מעולם לא היו חברים. (פער גילאים ופער תרבויות גדול...)
אבל מהרגע הראשון חיבבו אחד את השני, היה קליק, היה הומור, ותמיד דרינק קטן שעשה לכולם שמח.
אני חושבת שזה התחיל סביב החתונה... אם לשחזר אחורה, הבסיס לקשר הזה כנראה היה בהבנה והסכמה מלאה של כולם שאין תחרות, שלא משווים, שכל אחד נותן לפי יכולותו ומקבל לפי צרכיו.
להורים של בעלי היו בערך פי 4 מוזמנים מלהורים שלי. ההורים שלי התעקשו להתחלק בהוצאות חצי- חצי.
בטענה שלא משנה מי הזמין את מי, השמחה היא משותפת, אנחנו שמחים באותה המידה- וכל האורחים מגיעים כדי לשמוח בשמחה המשותפת הזו.
אח"כ באו הילדים, וההורים שלי לא כל כך ידעו להתמודד עם טיפול ועזרה בנכדים... זה פשוט לא היה בשבילם. בעוד ההורים של בעלי ראו בזה משימת חיים.
ועדיין, המשיכה ההבנה שזה לא רלוונטי. שאף צד לא נותן ביחס למה שנתן הצד השני, אלא רק ביחס לרצון והצורך שלו....

יכול להיות שזה המקום שאתם או הם כשלתם בו? שיש בניכם יותר מידי התחשבנויות עבר?
גם בתיאור הסיטואציה את מכניסה הרבה אלמנטים של חשבון...
אני עוזרת עם הנכדים= מגיע לי להיות מוזמנת לארועים משפחתיים אצל המחותנים שלי.
כשהנושא עולה ואני כועסת- אני מפסיקה את השירות. (אמנם רק לכמה ימים, אבל ככה אני מביעה את חוסר השביעות רצון שלי מהעניין)

וגם, את מתארת את עצמך כאישה שחיה חיים עשירים ומלאים, מוקפת משפחה וחברים שאוהבים ואותך ורוצים את קרבתך..... את באמת רוצה להיות מוזמנת למקום מסויים רק מתוך כבוד?
את תהני להגיע למקום שלא רוצה בך, אבל הזמין בכל זאת כי הבת לחצה מתוך כבוד?
הכי לא. זה סתם יתקע אותך בסיטואציה ש"לא נעים לסרב" אבל גם לא נעים להיות שם.

מאיך שאת מתארת את הדברים יש מצב טוב שהמשפחה של כלתך פשוט לא בעניין שלכם. הם לא רוצים.
זה לא אומר שאתם לא בסדר או משהו, אלא שזה פשוט לא מתחבר.
ואז כל הניסיונות שלך להלחיץ את הבן שלך סתם מביכים אותו ומעיבים על הקשר שלך איתו.
מה את רוצה שהוא יגיד לך? "אמא, ציפורה ומשה לא אוהבים אותכם ולא רוצים להזמין אתכם?" למה?.... למה הוא צריך לעמוד בסיטואציה הזו?

בקיצור, יש לך איזו פנטזיה נחמדה ויפה, שכנראה לא הולכת להתגשם.
הכי ייטיב איתך- לשחרר מזה.

 

[Poisonous Wild Ivy]

לבן שלך חסר טסטוסטרון. במקומך הייתי מארגנת לו כדורים או

זריקות.
אם את מבטלת את עצמך ולא סופרת את עצמך, אך את רוצה שהם יספרו אותך?
הפכת את עצמך למשרתת שלהם וככה הם מתייחסים איך. וההורים שלה יוצאים מורווחים מכל צד: גם נהנים מהחיים שלהם בלי להתקע עם נכדים וגם בעדיפות ראשונה אצל בנך וכלתך. את מבטלת תוכניות ותורים לרופאים כדי שלבנך וכלתך יהיה מרווח (מה זה מרווח?הם הורים!!! שיועילו בטובם לגדל את מה יצרו!!!) והם בינתיים נהנים מחייהם תוך כדי שימת פס עלייך.