אוף , למה?
לא אהבת לקרוא? ו"אל תהרגי אותי?" אדוני, אני הייתי רצה לעשות רישון לנשק עכשו אם השבת לא הייתה נכנסת.
הכיצד יתכן שלא תסכים אתי?
כשאני קוראת את תשובתך, אני לא רואה הרבה הבדל ממה שאני כתבתי. יש רק הערות בנוגע לשני דברים:
1. ברור שבגידות קורות גם בגלל אי השקעה. לזה בדיוק התכוונתי ל"אין שיח, אין ניסיון להבין, אין ניסיון להוביל לשינוי...".
ומה לעשות, כמו כל דבר בחיים גם זוגיות דורשת השקעה. אז פעם האחד ישקיע יותר ופעם השני ישלים. אבל חייבת להיות מידת ההשקעה משני בני הזוג.
אין דבר כזה "אין זמן או כח או יכולת או חשק" ולא הכל מתחיל ונגמר בעניין סקס (ואני יודעת שכתבת "כולל " ולא "בלבד" אבל בכל זאת רציתי להעיר
).
2. לגבי הדור, התקופה בה אנו חיים: שמע, כן היו בגידות (גם בתקופת התנ"ך) וגם יהיו. אבל בכל זאת אני חושבת שהעניין נעשה נזיל יותר, נגיש יותר, מובן יותר, נסלח יותר. חושבים על האופציה הזו מהר יותר.
מוסד הנישואים שינה פאזה, ועם זה אי אפשר להתווכח. אנשים מדברים עליו יותר כאל בית כלא. ממהרים לפרק אותו, מספידים אותו. ממתי שליש מהזוגות הנישאים לפני חמישים שנה, היו מתגרשים כמו היום? מתי שמענו מההורים שלנו שהיו שלוקחים בלשים פרטיים כדי שירדפו ויבלשו אחרי בני הזוג? ממתי שומעים את המשפט:"כולם בוגדים"?
זה נכון שהעניין נגיש יותר בגלל הטכנולוגיה אבל גם התרבות השתנתה, לא בגלל שקשה להסתיר. ניתן להסתיר במשך שנים ויש אנשים גם היום שיש להם חיים כפולים. ההבדל הוא שפעם נישואים היו כל המטרה בחיים והיו יותר בני זוג שחשבו שהם צריכים להשלים עם מה שיש כי לא מפרקים נישואים (שגם זו גישה "לא משהו"). היום, לא מנסים אפילו להשלים. ואני לא מצפה שישלימו אלא שישקיעו: "לא טוב לי, אני קם והולך" וזה או לבגוד או להתגרש.
אין מלחמה על הבית, על האהבה שהייתה, על מה ש"עברנו ובנינו יחד". אין השקעה ומוותרים מהר מדי.
