היי אני חדשה פה
"קצת אחרת" אולי מתישהו תיעלם התחושה הזאת כי כמה שאני מנסה לא לתת לזה להשפיע עליי כל כך ביומיום זה בכל זאת חילחל ועדיין...אולי כבר מאז שאני זוכרת את עצמי
אולי פעם ניסיתי בכל מיני דרכים להשתלב ולהיות עם כולם(או לפחות הרוב)ולא כמו כולם אבל כל פעם שניסיתי משהו הרגשתי שאין לי מקום בשום "מעגל" חברתי...
חיבור עם אנשים רק מתוך מכנה משותף אחד או שניים כמו לדוגמה תחביב משותף זה כבר לא מספק אותי היום אבל נראה לי שבאיזשהו מקום אני כבר השלמתי עם זה שרק ככה אני אהיה חלק ממשהו וככה מפעם לפעם אני מתחברת לאנשים בגלל משהו כזה אבל זה שוכך מהר כי אין עוד נושאים לשיחה בינינו חוץ מהדבר הספציפי הזה שהביא לחיבור הזה בינינו...
זה גורם להרגיש כאילו אני נחלקת ל2 אנשים שונים שהאחת רוצה את זה כמעט בכל דרך שאפשרית לי להיות ולהכיר אנשים חדשים אולי לכל החיים אפילו והשניה הופכת ונעשית מיום ליום אדישה לכל מה שקורה מסביב....לא פעם חשבתי וניסיתי להסביר לעצמי את היחס(או חוסר יחס)מאנשים שהאם אני עצמי הייתי רוצה להכיר ולהתחבר עם מישהי או מישהו כמוני?ולא בגלל חיצוניות או משהו כמו תחביב משותף אלא ממש בשביל להכיר את הבן אדם שמאחורי אלה..אבל עד היום לא ממש יצא לי למצוא ולהכיר כאלה כי כמו שאני רואה את זה היום אנשים יפים מתחברים ליופי,אנשים מצליחים מתחברים להצלחה ומה עם אנשים שהם "קצת אחרת"?תחושת השוני היא זאת שמוצאת ומבודדת אותם אם רוצים ואם לא...ולהם כאן או לבד עם עצמם נשאר רק להלין בלי שלאף אחד באמת אכפת..טוב זה מספיק לבינתיים...זה לא הכי עוזר אבל מפעם לפעם יש את הצורך הזה לפרוק מבלי לחשוב על התגובות או תוצאות...ושיהיה בהצלחה לפורום
"קצת אחרת" אולי מתישהו תיעלם התחושה הזאת כי כמה שאני מנסה לא לתת לזה להשפיע עליי כל כך ביומיום זה בכל זאת חילחל ועדיין...אולי כבר מאז שאני זוכרת את עצמי
אולי פעם ניסיתי בכל מיני דרכים להשתלב ולהיות עם כולם(או לפחות הרוב)ולא כמו כולם אבל כל פעם שניסיתי משהו הרגשתי שאין לי מקום בשום "מעגל" חברתי...
חיבור עם אנשים רק מתוך מכנה משותף אחד או שניים כמו לדוגמה תחביב משותף זה כבר לא מספק אותי היום אבל נראה לי שבאיזשהו מקום אני כבר השלמתי עם זה שרק ככה אני אהיה חלק ממשהו וככה מפעם לפעם אני מתחברת לאנשים בגלל משהו כזה אבל זה שוכך מהר כי אין עוד נושאים לשיחה בינינו חוץ מהדבר הספציפי הזה שהביא לחיבור הזה בינינו...
זה גורם להרגיש כאילו אני נחלקת ל2 אנשים שונים שהאחת רוצה את זה כמעט בכל דרך שאפשרית לי להיות ולהכיר אנשים חדשים אולי לכל החיים אפילו והשניה הופכת ונעשית מיום ליום אדישה לכל מה שקורה מסביב....לא פעם חשבתי וניסיתי להסביר לעצמי את היחס(או חוסר יחס)מאנשים שהאם אני עצמי הייתי רוצה להכיר ולהתחבר עם מישהי או מישהו כמוני?ולא בגלל חיצוניות או משהו כמו תחביב משותף אלא ממש בשביל להכיר את הבן אדם שמאחורי אלה..אבל עד היום לא ממש יצא לי למצוא ולהכיר כאלה כי כמו שאני רואה את זה היום אנשים יפים מתחברים ליופי,אנשים מצליחים מתחברים להצלחה ומה עם אנשים שהם "קצת אחרת"?תחושת השוני היא זאת שמוצאת ומבודדת אותם אם רוצים ואם לא...ולהם כאן או לבד עם עצמם נשאר רק להלין בלי שלאף אחד באמת אכפת..טוב זה מספיק לבינתיים...זה לא הכי עוזר אבל מפעם לפעם יש את הצורך הזה לפרוק מבלי לחשוב על התגובות או תוצאות...ושיהיה בהצלחה לפורום
