היי, אני נשואה + נסיכה ועוד אחד בדרך ולבעלי י

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

למה אתם מתנפלים עליה? השתגעתם???

משעמם לכם בחג?
מה אתם "נתפסים" לכינוי החיבה שהיא נתנה לבת שלה? אני מכירה הרבה שמכנים ככה את הבנות שלהם... זה מאוד מקובל.
אני מציעה, שאם אין לכם משהו רלוונטי לשאלה, אל תגיבו...

לכותבת השאלה - אין לי מישהו להמליץ לך עליו, SORRY...
אני בטוחה שמישהו ייתן לך תשובה בפרטי.

 

[TatyBar]

למה?

זה שזזה מקובל - לא הופך את זה לבסדר.
אמהות שחושבות שהילדים שלהם הם נסיכים ונסיכות - מתנהגות ככה במבחן המציאות.
כי אז - לא ייתכן ש"הנסיך" שלי עשה משהו לא בסדר.
המורה אשמה!
ביה"ס לא מחנך מספיק!
השני התחיל!
אתה לא תעיר לילד שלי!
וזה ממשיך עם - "זה לא נעים לאמא מה שאתה עושה לה"... ועוד פנינים מפגרות מהסוג הזה.
זה למה.

 

[עפרונית מהודרת]

בדיוק.

 

[eliya79]

שוב, מה הקשר בין מה שרשמתי לבין כל מה שרשמ

שרשמת?
אולי בהקשר לאנשים מסויימים יש משהו בדבריך אבל
את בכלל מכירה אותי שהחלטת שאם כיניתי את הבת
שלי נסיכה (והיא אכן כזו) אז תמיד היא תהיה צודקת בכל
מיני סיטואציות ואין מצב שאני לא אכעס עליה???
-- דרך אגב לנסיכה שלי בהחלט יש גבולות, אני יודעת
להעמיד אותה במקום כשצריך, היא בהחלט יודעת את
משמעות המילה ״לא״ וכו׳...
זה הכל עניין של חינוך אבל עדיין היא הנסיכה שלי,ותמיד תמיד
אני אהיה שם בשבילה.
ושוב את לא מכירה אותי אישית ואת לא יודעת מה
כל אחד ואחת מאיתנו (חברי הפורום) עוברים במהלך חייהם
ואולי יש לזה חלק מסויים בנתינת ״תארים״ לילדיהם.

מבחינתי, אם דברייך מכוונים אלי - כל מה שרשמת זה
תמליל אחד גדול שטותי כי זו ממש לא אני.

אז לפעמים השתיקה יפה לה במיוחד כשאם אין לך
מה לומר בהקשר של שאלה אז אל תעני.

 

[eliya79]

תודה, באמת שאין קשר בין מה שרשמתי לבי

לבין תואר כזה או אחר.
במיוחד עכשיו שקראתי למה זה בעצם הפריע אז בכלל
זה כל כך לא נכון (לא לגבי בכל אופן)
ומה שמצחיק שגם אם מה שאטאי רשמה היה נכון זה
עדיין לא נותן לה את הזכות להגיב כמו שהיא הגיבה
על אחת כמה וכמה שהיא לא מכירה אישית אותי או כותבות
אחרות בפורום.

וכמו שאת רשמת וכמו שאני רשמתי לפעמים השתיקה יפה לה..
עדיף שלא להגיב מאשר סתם לומר דברים.

חג שמח

 

[סולמותוחבלים]

על ייעוץ ופרימיטיביים

ראשית, לא הייתי כאן ולכן חבל שהשרשור נסחף למחוזות לא נעימים והרחק מהשאלה המקורית.
שנית, לא הייתי מיד רץ לפרימיטביות, ולו כדי שלא תכניסי את בעלך לקטגוריות מחשבתיות אצלך שיגרמו לך להתייחס אליו בהתאם. נושא הייעוץ, כמו גם נושאים אחרים של טיפול מרתיעים ומפחידים גם מבוגרים וגם ילדים מהרבה סיבות. חלק מהן הוא הפחד מהיכולת לשלוט כאשר הרגשות ייצאו, חלק מסיבות אחרות וגם יש לא מעט דעות קדומות בנושא.
אבל יש גם לא מעט בעיות בייעוץ זוגי (יכול לאמר את זה מניסיון של יד ראשונה עם מישהו שנחשב הו-הא ולא הצליח להניח אצבע בכיוון בכלל).
לכן, הייתי הולך זהיר עם ייעוץ זוגי.
יכול להיות שצריך עבודה יותר במישור של פסיכולוג. ייתכן שתהיי מגבלה שלא יטפל בשני בני משפחה יחד, אבל אם יש התנגדות יש כאן ייתרון כי את יכולה להתחיל בד ולעבד את הרגשות שלך בסיפור.
בהצלחה.