"היי את!"

meytar

New member
"היי את!"../images/Emo12.gif../images/Emo190.gif../images/Emo70.gif

שרשור off שיתופי, בנושא "על מה צחקו עלי בבית ספר"
כמו שאמרתי, אני אתחיל: -צחקו עלי כי הגבות שלי לא היו מסודרות. -כי הייתי שמנה. -כי הייתי דומה לבן (טוב, עדיין קורה לעיתים רחוקות שאנשין מתבלבלים, אבל זה כבר ממש לא מפריע לי.) -כי הייתי הולכת עם בגדים הכי זרוקים שאפשר... נאמ, זהו בינתיים, אולי אני אזכר בעוד יותר מאוחר
 

StellarWind

New member
שניצלים לפנים!

(מה לעשות, זה מה ששרשורי עוף מזכירים לי) למען האמת אין לי מושג על מה צחקו עלי בבית ספר - כיוון שהייתי די מנותק מהחברה באותה התקופה - אפשר להגיד שחייתי במקביל לשאר היקום, אפשר להגיד. רוב הזמן הייתי עסוק עם הרעיונות שלי והקונספטים שלי והייתה לי נטייה (שעדיין קיימת ברמה מסויימת) לחשוב בקול רם. לא הייתי מבודד לחלוטין, אבל רוב הזמן הייתי עם עצמי והמוח ההזוי שלי. אף אחד לא ממש הצליח להבין אותי ומה הקטע שלי - וככה נוצר לי מין שם של גאון מטורף מתבודד - ומסתבר שטוב שככה. מאחד מהידידות שלי מאותה תקופה (ובאמת אחת האנשים הבודדים ששמרתי איתם על קשר מאז) התברר לי לאחרונה שהייתה חרושת שמועות מטורפת לגבי כל השכבה והרבה רכילות מכוערת שטוב שפספסתי. >>
 

Yuske

New member
עוף!!!!

כלאופן אני הסיפור שלי כמו של גד... רק טיפה יותר מסובך הייתי מנותק כמעט לחלוטין מכולם, היו לי אולי 3 חברים מקסימום...ודיי רציתי תמיד להשתלב עם כולם אבל זה יצא שצחקו עליי על האיטיות שלי, על איך שאני חושב (נגיד באומנות אז הייתי עושה משהו שונה מכולם...לעולם לא אשכח את הציפור שעשינו שכולם עשו לה מקור סגור ואני עשיתי לה מקור פתוח...ורק כשכולם צחקו עליי כעסתי ורציתי להרוס אותה, אבל המורה לא הרשתה לי) באיזהשהוא שלב היה לי את הקטע שכולם חשבו שאני גאון...וכשקיבלתי ציון נמוך כולם היו בשוק או משהו... עדיף נעזוב את מה שהם צחקו ואיך שהם צחקו אבל בהרבה מאוד מהמקרים הייתי מבודד... בכיתות י"א-י"ב צחקו עליי שאני שומע שירים ביפנית אז תמיד היו אומרים "אתה והסינית שלך" או "שוב פעם פוקימון" וזה לא היה נורא...לקחתי את זה דיי בכיף כי היה ממש נחמד שסופסופ יש לי משהו שאני מתעניין בו... וגם כי היו לי יותר חברים (אמנם לא אלה של החטיבה כי איתם ניתקתי קשר, אבל עדיין חברים שאני בערך שומר איתם קשר גם היום שלקחו את הקטע של האנימה בסבבה)
 
חחחח אתה והסינית שלך

מצטערת
אבל אל תדאג,אני אשרשר כבר את שלי ותוכל גם עלי לצחוק
 
אני אזכר במשהו מכיתה ז' או ח'

כי אני עדיין בבי"ס לצערי. אמממ דבר ראשון כי אני נורא שמנה,אני גם אוהבת ללכת עם בגדים זרוקים וכיפים הכי ואני שונאת לטפח את עצמי כי זה דבר מגוחך ואני שונאת בנות שמתאפרות לבצפר צריך להרוג אותן,וזה ממש פאדיחות היה להסתובב איתי
-אני אוהבת לצעוק דברים מפגרים,אני נורא מפגרת ופאדחנית -יש לי תמיד באמצע השיעור יציאות מוזרות כאלה שאני רק אומרת וכולם נופלים מצחוק וזה ממש לא היה מצחיק כלל וכלל
-ואו בכיתה ז' ממש ירדו עלי,היתי מכורה ל"תיקים באפלה" יותר מידי,,הרבה פעמים דברו על זה או זרקו לי הערות מלגלגות חח היום כבר יותר טוב נראה לי כי כבר די שכחו ויש לי כמה חברות טובות אבל אני בקושי איתן
 

Digi Lista

New member
קראתי הכול../images/Emo13.gif

והאמת שעם חלק גדול מהחוויות אני יכולה להזדהות... בכול אופן אני מבטיחה לשתף בהרחבה יותר מאוחר,אני פשוט באמצע כתיבת סיפור לתחרות מסויימת(פרטים בהמשך,זו הגרסה המי יודע כמה של הניסיון לתחרות,אני רוצה מקום שלישי אבל בינתיים אני בכלל לא מצליחה לכתוב בתנאי התחרות ולכן כול הזמן אני מתחילה סיפורים חדשים...) וקשה לי להתרכז,אבל בגלל שכנראה גם היום לא אלך לעבודה למרות התיכנונים(השיעול והליחה שלי חושבים אחרת...)סביר שיהיה לי הרבה מאוד זמן בבוקר ובמהלך היום...
 

meytar

New member
גם אני עדיין בבית ספר...

אבל בשלב מסוים האנשים אצלנו התחילו להתבגר, נהיה להם ביטחון עצמי משל עצמם אז הם לא היו צריכים לרדת על אחרים בשביל להרגיש חזקים, וטוב, האמת שגם אני קצת השתניתי- בגלל זה כתבתי בלשון עבר. כל הדברים האלה קרו גם בז'-ח'
 

chi12

New member
אני לא זוכרת שצחקו עלי

אולי על השם שלי אמרו חיננית החננה, או סתם כינו אותי טחינה, יותר מזה אני לא זוכרת אז או שלא צחקו עלי או שזה לא היה שווה שאני אזכור את זה... ^_^ אבל אם כבר צוחקים עלי, אני אהיה הראשונה להצטרף (בעצם אני בטח אהיה הראשונה שתצחק על עצמה). זה באמת נכון שאנשים שצוחקים עליהם זה אנשים שמרשים בדרך כלשהי שיצחקו עליהם.
 

Yuske

New member
לאו דווקא מסכים

עם השורה הזו "זה באמת נכון שאנשים שצוחקים עליהם זה אנשים שמרשים בדרך כלשהי שיצחקו עליהם." כלומר, שיש אנשים שלא רוצים שיצחקו עליהם, אבל אין להם את הכלים לעשות שלא יצחקו עליהם (למשל ביטחון עצמי נמוך וכו) ובגלל זה זה כנראה מתבטא אצל הצד האחר שהם מרשים שיצחקו עליהם...
 
טוב,תורי.

*בגלל שתמיד הייתי ביישנית ולא מיהרתי להתחבר עם אנשים,היו צוחקים עליי שאני כמעט לא מדברת. *גם היה את העניין הזה שאני קטנה יחסית בגיל מהשאר. *הייתי יחסית רזה ונמוכה,כך שנראיתי חלשלושה לא מאיימת.
 

Yuske

New member
כנ"ל בקטע של

היחסית רזה ונמוך מכולם למרות שבי"ב כשהתחלתי לדבר (או יותר נכון לצעוק עליהם שיהיו בשקט וחזרתי לעיסוקים שלי) אז הם דיי פחדו ממני^___^
 

remundo

New member
כשחושבים על זה אז כן צחקו עלי

במשך כל התיכון+חט"ב (תיכון שש שנתי) אבל אף פעם לא החשבתי את זה כאילו צוחקים עלי כי לא נפגעתי מזה ובדר"כ חשבתי שצוחקים ביחד איתי. נראה יל שבאמת צחקו ביחד איתי ולא עלי. ביסודי זה היה שונה לגמרי, כמובן. אולי זה בגלל הגיל הצעיר מאוד ואולי זה בגלל שהאנשים המיסודי פשוט היו אכזריים יותר, אני לא יודעת. בכל אופן, הייתי קטנה בגיל ובין הגבוהים בכיתה, והייתי לוקחת קשה כל דבר כמעט ובוכה מכל דבר שלקחתי קשה, אז גם אם אני לא זוכרת דברים ספציפיים מאז אני כן זוכרת שבכיתי הרבה. אבל עם כל כמה שההערכה העצמית שלי תמיד שאפה לאפס, היה תחום אחד בו היא שאפה לאינסוף וזאת היתה האמונה השלימה בכך שאני גאון O_O כל שאר העולם גם האמין שאני גאון נדיר, או שרק אני חשבתי שאני גאון נדיר והייתי משוכנעת שזה מה שנאי באמת. כל שאר החכמים שהכרתי היו "סתם חכמים" ולא גאונים כמוני, אולי בגלל זה צחקו עלי? הכל השתנה בכיתה ז שחוץ מזה שעברתי לבית ספר אחר (התיכון שש שנתי) והשלמתי עם זה שיש בעולם אנשים חכמים יותר ממני ואני בסה"כ קצת יותר חכמה מהממוצע ולא יותר מזה, זאת היתה בעיקר שנת הדיג'ימון הרשמית שלי. הפכתי בבת אחת מילדה ביישנית לדבר צווחני שאוהב ללבוש בגדים עם הדפסים של דיג'ימונים. אז די נפנפתי בזה שאני רואה דיג'ימון ואם צחקו עלי בגלל זה זה רק שימח אותי OO הפעם הייתי בוכה רק אם הייתי מפספסת פרק XP (למרות שאלה היו שידורים חוזרים וכבר ראיתי הכל וגם הקלטתי הכל וגם הכרתי הכל בעל פה) המצב השתנה עוד יותר בכיתה ח, כשכבר הייתי בחבורה קטנה שכללה את האנשים הכי מצחיקים בשכבה (חוץ ממני, אני לא הייתי הכי משהו בשכבה. עם כל כמה שהאמנתי שהפכתי לדבר דיג'ימוני צווחני תמיד נשאר בי משהו שקט וביישני ואולי בעצם נשארתי ביישנית באותה המידה כמו פעם). כמובן שכולנו צחקנו אחת על השניה כל הזמן, אבל זה תמיד היה בצחוק (ולכן לא החשבתי את זה כאילו צחקו עלי ממש כשאמרתי שלא צחקו עלי בתיכון). גם עשינו מלחמות מים בצחוק, והמצאנו ריקודים בשירותים בצחוק ו-אני לא התמסרתי, אבל-התמסרנו בגומיה לשיער שלי בצחוק, זה היה נחמד מאוד. בכיתה ט כבר השתדרגנו לללכת מכות בצחוק, ואלה היו רק אני ועוד אחת מהחבורה שראינו דרגון בול זי ובטח הושפענו מזה כי אני בכלל לא אדם אלים (במיוחד לאור העובדה שאני חלשלושה כל כך ותמיד הפסדתי) למרות שהיתה גם מישהי שלישית שלמדה ג'ודו בגיל צעיר ויכלה לחנוק אותי בקלות (והיא גם הדגימה לי את זה פעם) ^^" בקיצור, היה ממש כיף. בכיתה י סידרו את הכיתות שלנו מחדש והחבורה שלי נשארה מאוחדת אבל לא בכיתה שלי. היו לי חברות גם בכיתה החדשה (היינו שכבה ממש קטנה והכרתי את רובה, חוץ מזה שהיו בנות מהכיתה הקודמת שלי גם בכיתה הזאת) אז נשארתי בה, ואז ועד סוף התיכון ישבתי תמיד ליד החברה הכי טובה שלי מהתיכון (לפני כיתה י היו לי שלוש חברות הכי טובות-שלשתן מהחבורה גם כן-ואף אחת מהן היא לא החברה הכי טובה מהתיכון) שהיא אחד הגורמים לזה שהכרתי בכך שאני לא גאון בכיתה ז (כי האי באמת גאון) לא הייתי מוכנה לקבל את גזר הדין לחיים משעממים בכיתה החדשה וגם בה מצאתי חברות שרוטות (חוץ מהחברה הכי טובה שהיא תמיד היתה נציגת השפיות) אבל כבר לא הלכנו מכות ומלחמות מים וכאלה, נראה לי שפשוט היינו כבר גדולות מידי לזה. אז חוץ מזה שקשקשתי להן על השולחנות והן צבעו אותי ואחת את השניה במרקרים שלי (ובשיעורים משעממים גם צבעתי את עצמי במרקרים שלי) התחלתי גם לקשקש על הקירות (זה היה בסוף כיתה יא, והמשיך בכיתה יב. זה היה יכול להתחיל עוד הרבה קודם אם בסוף כיתה ח לא היו מכריחים אותי ואת זאת שהושפעה יחד איתי מדרגון בול בכיתה ט ועוד שתי בנות לצבוע את כל הכיתה כי קשקשנו על הקירות. מאטא קו.) ו... אם צחקו עלי באותה התקופה זה היה בטח: "תראו מה זה, תמר ציירה בנים מתנשקים!" "...את חולה בשכל XD" (אני אל אמרתי שום דבר מאלה ^^") וחוץ מכל זה אם בכלליות צחקו עלי מבלי/עם ששמתי לב זה בטח על זה שאני חננה, שאני מציירת במקום ללמוד, שצבעתי את הידיים שלי במרקרים בשיעורי מחשבת ישראל (זה מקצוע מאוד מעניין אבל שיעורים מאוד משעממים), ואולי גם קצת על השונן איי שציירתי בכיתה יא-אבל שני שולחנות מאחורי ישבה מישהי שהייתה מציירת גופות מבותרות, אז הם לקחו את הציורים שלי בפרופורציות ^^" (נ.ב.- אף פעם לא ציירתי בנים מתנשקים, אני באמת לא יודעת למה היא אמרה שזה מה שציירתי >> ) (נ.ב. 2- ארר, חפרתי? ^^" סליחה) לילה טוב~
 
וואו,כל הכבוד על ההרחבה!

אני מזדהה מאוד עם הרבה דברים,במיוחד עם זה שהיית שקטה וביישנית.אני שמחה שבגדול לא צחקו עלייך,אלא יותר צחקו איתך.
 

remundo

New member
האמת ששכחתי כמה דברים

אבל נזכרתי בהם אח"כ. לכתוב גם אותם? ^^"
 

remundo

New member
אני באמת מרגישה כמו בבלוג שלי עכשיו >_<"

טוב, אז בכיתה ח היתה מישהי סוטה כמעט כמו בן, והיא אהבה בעיקר לרדוף אחרי כשהיתה לה מוזה, נראה לי שזה כי הייתי הדבר הכי קרוב לילדה קטנה לדעתה עם כל האובססיה שלי לדיג'ימון וכמובן שילדים קטנים תמיד נבוכים מזה יותר. אבל כבר אז זה הצחיק אותי, היינו רודפות אחת אחרי השניה ומתפוצצות מצחוק. פעם היו לי גבות ממש ממש ענקיות, ואמא שלי היתה לוקחת אותי לקוסמטיקאית שתנקה קצת מסביב-אבל היא אף פעם לא הצרה אותן או משהו. בכיתה י החלטתי יום אחד משום מה לקחת פינצטה לידיים והתוצאות היו, כמובן, הרסניות. למחרת הלכתי לבית הספר עם גבות דקיקות שאחת מהן קצת מזכירה ~. הגיוני שצחקו עלי בגלל זה אבל אני לא יודעת בודאות שצחקו עלי בגלל זה כי אף פעם לא שמעתי, יכול להיות שהאנשים שם היו נבוכים בשבילי ולא אמרו כלום (אמרתי לכם, הם אנשים טובים) חוץ מזאת שגם אהבה דרגון בול שכשהתלהבתי שסידרתי לעצמי אמרה: "אהה, אז ככה זה יצא ככ עקום..." חוץ מזה יש בעולם גם כל מיני אנשים שחושבים שגבות דקות מאוד זה דווקא יפה, והיו כמה גם בשכבה שלי שממש התלהבו מהאסון שעשיתי לעצמי ו"וואו תמר זה ממש יפה עכשיו אפשר לראות לך את העיניים!" ובמובן מסויים אפשר להגיד שהן ירדו על המצב הטבעי של הגבות שלי שלדעתן הסתיר לי את העיניים, אבל למעשה הן ניסו לתת לי מחמאה ולא היו להן כונות זדון אז אני לא מחשיבה את זה כאילו צחקו עלי. אני לא הסכמתי עם התשבוחות על תחילת דרכי כמעצבת גבות, אבל זה כבר סיפור אחר שיסופר בפעם אחרת-או עכשיו אם תרצו לשמוע איך שיקמתי בכוחות עצמי את הגבות שלי. חוץ מזה... נראה לי שהיו עוד דברים ששכחתי, ובטח היו עוד דברים שאפילו לא זכרתי מלכתחילה. אה, כמובן! בכיתה יב היתה הבגרות בספורט-להכין "תרגיל" שזה כזה ריקוד עם כלי ואלמנטים (גלגלון, עמידת ידיים וכאלה.) הייתי אמורה לעשות אותו עם החברה הכי טובה שלי מהתיכון וכמובן שעד ליום שבו היה צריך להגיש את התרגיל לא עשינו שום דבר, אבל נתנו לנו בוקר שלם חופשי להכין תרגיל-אבל לא היתה לנו מוזיקה או כלי וגם לא כל כך ידענו לעשות גלגלן ועמידת ידיים. למזלנו, שתי בנות אחרות שהביאו קלטת עם כל מיני שירים נתנו לנו לבחור את אחד השירים שלהם ואנחנו החלטנו לעשות תרגיל שיתאים לשיר. להן היה את השיר "בתוך הים" של סבסטיאן מבת הים הקטנה והן רקדו עם כדור. לנו היה את השיר של "גברת פלפלת" ורקדנו עם כפיות. אני חושבת שהתרגיל שלנו רודף עד היום בסיוטים את כל מי שראה אותו O_O אני חושבת שכל 70 הנקודות שקיבלתי על התרגיל הזה היו רק על אומץ ומקוריות ^^" (עשינו סייף-כפיות!) חוץ מזה, בכל פעם שהיה יום קישוט/הכינו תפאורה למשהו, אני תמיד נמצאתי באיזור כדי להסניף כמה שיותר דבק, גם כשבכלל לא הייתי בוועדת קישוט. פעם אחת מישהי אמרה לי: "מה זה? ואני חשבתי שאת שמחה באופן טבעי!" ואז היא לא דיברה איתי עד לסוף היום כי היא כעסה עלי בגלל זה. (היא אמרה לי את זה בערך רבע שעה לפני שממילא הלכתי הביתה). וביום אחר ה"חברה הג'ודאית" שלי דיברה איתי על זה שלא בריא להסניף צבעי גואש ושהיא פעם הסניפה טיפקס וכאלה דברים. בטיול השנתי של כיתה יב סתם צווחתי לי איזה שיר של עברי לידר ואז מישהי (לא מהכיתה) ממש התעצבנה וצעקה עלי (ואז כל הכיתה שלי צעקה עליה בגלל זה) אבל החברה שגם אוהבת דרגון בול שלי (שהיא כבר היתה אז בכיתה אחרת) חשבה שזה ממש מצחיק איך שהילדה מהכיתה שלה התעצבנה וניסתה גם כן לצווח את השיר ההוא עברי לידר, אבל זה לא הלך לה. (כלומר, היא לא הצליחה לעצבן אותה.) אז אפשר לומר שגם צחקו עלי שאני שרה בצורה צווחנית. בסוף כיתה יא היתה תקופה שהייתי די מכורה לבליץ' ואז גזרתי את השוליים של הדפים שתלשתי מחברות ספירלה והנפתי אותם על זאת שישבה לפני בקריאות "הוואלו זאבימארו!!!" מחרידות. כמובן שלא היא ולא אף אחד אחר הבינו מה אני רוצה מהם בכלל, אבל זה נתן לאותה אחת רעיון, ובמשך שיעור שלם היא עמלה על הכנת שבבי נייר ומחקים קטקטנים, ובסוף השיעור היא שפכה הכל על זאת שישבה לידה. אה, וכמובן, רוב בני הנוער בדר"כ מחוצ'קנים אבל אני דווקא הייתי מתקלפת. אז פעם החברה הג'ודאית שלי אמרה שזה נראה כמו זיפים וזה סקסי O_O ופעם החברה שגם רואה דרגון בול אמרה שאמא שלי דומה למישהי אחרת מהכיהת שלי שבכלל לא סבלתי X_X וגם היו לי קבוצות שמנות של שיער לבן בין השערות החומות שלי וממש התלהבתי מזה, אז אם אנשים דיברו על זה בדר"כ חשבתי שגם הם מתלהבים מזה אבל... יכול להיות שהם בכלל ניסו לצחוק עלי בגלל זה? וגם, פעם מישהי ממש טפשה התלהבה שהיא קיבלה 3 נקודות יותר ממני באיזה מבחן/בגרות, אני לא זוכרת, אז היא צחקה עלי בגלל זה >_< אה, וכמובן שהיה גם רב אחד שאמר לי שנאי טיפשה ואפילו בכיתי בגלל זה, אבל הוא לא צחק. הוא לא טיפוס שצוחק, הוא אמר את זה ברצינותת כזאת. והיה רב אחר שאני לא זוכרת אם הוא צחק עלי או לא אבל האו היה צוחק על כולם אז הגיוני שגם עלי. הממ וזהו.
 
למעלה