daniella28
New member
היי בנות,קצת ארוך אבל זקוקה לעזרתכן
זה הסיפור שלי עם חמי וחמתי: הם זוג פולנים (בני חמישים וקצת) שלא מאמינים בלדבר על דברים, בלפתוח, לא איתי ולא עם בעלי, ליאור, כשהייתי בהריון היא זרקה משפטים כמו "כשתלדי את לא תראי את הילדה, היא כל הזמן תהיה אצלינו" או "אני ממש זקוקה לתינוקת הזאת" משפטים כאלו שממש הלחיצו אותי. ולמרות נסיונותיה החוזרים ונשנים להשתלט עליי באמצעות מתנות וכאלו לא הוצאתי מילה עד שאמרה את המשפטים הנ"ל ואז בכיתי לליאור שהתקשר אליה וביקש שלא תלחיץ אותי – התוצאה היתה שהיא היתה איתי ברוגז איזה חודש. עכשיו אחרי הלידה הם עשו לנו קטע שעד עכשיו לא נתפס, הם רצו לבוא לחד לידה לחכות בחוץ, ביקשתי מליאור שיגיד להם שנתקשר אליהם שיבואו מיד לאחר הלידה אך לא במהלכה מכיוון שזה לא נעים, מחוץ לחדר שומעים כל מה שנעשה בחדר. הם התעלמו מהבקשה וכשליאור יצר איתם קשר שוב הם היו בדרך אלינו, לבית החולים. הוא שוב הסביר להם שיתקשר לאחר הלידה ושימתינו עוד קצת. הם נעלבו עד עומקי נשמתם (במיוחד מכיוון שאימי כן היתה מחוץ לחדר לידה אבל לדעתי זה אחרת כי היא אמא שלי ואני היא היולדת ולא ליאור, ואני הייתי זקוקה לה שם) והם לא באו לבקר לאחר הלידה. למחרת ליאור התקשר ואביו ענה לו הוא שאל את אביו "מה קרה" אז הוא ענה לו "אם אתה רוצה לדעת תבוא לפה" וטרק לו בפרצוף. מובן שליאור לא יכל לנסוע אליהם בין כל סידורי האחרי לידה. הוא התקשר לאימו למחורת והיא אמרה לו שהוא עשה לה יום שחור, שהם באבל והם לא רוצים לראות לא אותנו ולא את התינוקת הזאת לעולם! (וכל זה בגלל שלא הנחנו להם לבוא בזמן הלידה!, האמת שזה די ברור שמדובר במשחקי שליטה) . ביומיים הבאים בהם שהיתי בבית היולדות הרגשתי שליאור מדוכדך מכל המצב אז אזרתי אומץ והתקשרתי לאמא שלו וביקשתי שתקשיב לי, פתחתי הכל כי כך היא ביקשה, הסברתי לה שאני כן מחבבת אותם והם יקרים לי אבל אני לא מצליחה להתמודד עם האימפולסיביות של הקשר בינינו (היא כל הזמן היתה מתקשרת אליי, באה, קונה לי מתנות והכל באופן קיצוני ואימפולסיבי ודורש (את אותה תשומת הלב בחזרה)) שהיה קשה לי עם המשפטים שהיא אמרה בתחילת ההריון, שקשה היה לי עם זה שהיא רצתה לקנות חדר שלם לתינוקת שיהיה אצלה בבית, שאני לא מסוגלת שהם יהיו איתי או קרוב אליי במהלך לידה, שאני זקוקה לפרטיות שלי, וזה הכל בערך. אמא שלו אמרה לי שאני ילדותית, שאני זקוקה לטיפול פסיכולוגי מעמיק, שאני מתנהגת בצורה מוזרה ולא הגיונית ושהבן שלה חסר עמוד שדרה שהוא לא עמד על שלו ולא דרש ממני לקבל אותם במהלך הלידה שימתינו בחוץ, היא אמרה לי שהם כל הזמן בוכים וחושבים לעזוב את הארץ כי אין להם מה לחפש פה יותר ושהיא לא רוצה שום קשר עם הנכדה שלה. אני ספגתי הכל והתעלתי מעל עצמי כי ליאור כל כך יקר לי וראיתי שהוא פגוע מכל הנושא אז פשוט התחננתי אליה שיבואו לבקר את הנכדה שלהם, פשוט התרפסתי אליה. הם הסכימו לאחר השכנוע שלי ובאו לבקר בביתנו יום לאחר הלידה. הם לא דברו איתי כמעט ורק שחקו קצת עם שירה התינוקת. אתמול הם רצו לבוא שוב אז מייד הסכמתי. אבא שלי ליאור הביא מצלמת וידוא למרות שבעבר אמרתי להם שיש לי אמונה טפלה לגבי צילום תינוקות בוידאו, הם לא דברו איתי בכלל, פשוט התעלמו ממני לגמריי גם כשפניתי אליהם, אבא של ליאור צילם את שירה בסטילס לא בוידאו והם היו עוינים אליי פשוט ככה, לא התיחסו אליי בכלל כאילו אני אויר (רק לצורך הבהרת המהות שלהם, הכלבה שלנו ליבי שמקבלת אנשים בחשש מסויים אך בהמון אהבה לא סובלת אותם מאז ומתמיד, היא סומרת ונובחת ונכנסת להיסטריה כשהם באים, היא גם חשה במשהו כנראה) ואתמול כשראיתי איך ליבי סובלת מהנוכחות שלהם ואיך הם מתנהגים אליי, פשוט הלכתי לחדר שלי ובכיתי ללא הפסקה עד שהם הלכו. על ליאור זה לא מקובל היחס שלהם, הוא אמר שמוכן לעשות כל מה שאני רוצה, אם אני רוצה הם לא יבואו יותר, אבל אני מאמינה שזה לא הכי טוב. אמא שלי אומרת להיות אסרטיבית ולדרוש מהם כל מה שלא נראה לי אבל קשה לי עם זה. איתם, כמו שנוכחתם לדעת אי אפשר לדבר בפתיחות – אני מאוד מאוד מעונינת לשמוע תגובות ולדעת מה הייתם עושים במצבי. ובלי קשר, שירה מדהימה – קיבלתי את המתנה הכי נפלאה בעולם הזה!
זה הסיפור שלי עם חמי וחמתי: הם זוג פולנים (בני חמישים וקצת) שלא מאמינים בלדבר על דברים, בלפתוח, לא איתי ולא עם בעלי, ליאור, כשהייתי בהריון היא זרקה משפטים כמו "כשתלדי את לא תראי את הילדה, היא כל הזמן תהיה אצלינו" או "אני ממש זקוקה לתינוקת הזאת" משפטים כאלו שממש הלחיצו אותי. ולמרות נסיונותיה החוזרים ונשנים להשתלט עליי באמצעות מתנות וכאלו לא הוצאתי מילה עד שאמרה את המשפטים הנ"ל ואז בכיתי לליאור שהתקשר אליה וביקש שלא תלחיץ אותי – התוצאה היתה שהיא היתה איתי ברוגז איזה חודש. עכשיו אחרי הלידה הם עשו לנו קטע שעד עכשיו לא נתפס, הם רצו לבוא לחד לידה לחכות בחוץ, ביקשתי מליאור שיגיד להם שנתקשר אליהם שיבואו מיד לאחר הלידה אך לא במהלכה מכיוון שזה לא נעים, מחוץ לחדר שומעים כל מה שנעשה בחדר. הם התעלמו מהבקשה וכשליאור יצר איתם קשר שוב הם היו בדרך אלינו, לבית החולים. הוא שוב הסביר להם שיתקשר לאחר הלידה ושימתינו עוד קצת. הם נעלבו עד עומקי נשמתם (במיוחד מכיוון שאימי כן היתה מחוץ לחדר לידה אבל לדעתי זה אחרת כי היא אמא שלי ואני היא היולדת ולא ליאור, ואני הייתי זקוקה לה שם) והם לא באו לבקר לאחר הלידה. למחרת ליאור התקשר ואביו ענה לו הוא שאל את אביו "מה קרה" אז הוא ענה לו "אם אתה רוצה לדעת תבוא לפה" וטרק לו בפרצוף. מובן שליאור לא יכל לנסוע אליהם בין כל סידורי האחרי לידה. הוא התקשר לאימו למחורת והיא אמרה לו שהוא עשה לה יום שחור, שהם באבל והם לא רוצים לראות לא אותנו ולא את התינוקת הזאת לעולם! (וכל זה בגלל שלא הנחנו להם לבוא בזמן הלידה!, האמת שזה די ברור שמדובר במשחקי שליטה) . ביומיים הבאים בהם שהיתי בבית היולדות הרגשתי שליאור מדוכדך מכל המצב אז אזרתי אומץ והתקשרתי לאמא שלו וביקשתי שתקשיב לי, פתחתי הכל כי כך היא ביקשה, הסברתי לה שאני כן מחבבת אותם והם יקרים לי אבל אני לא מצליחה להתמודד עם האימפולסיביות של הקשר בינינו (היא כל הזמן היתה מתקשרת אליי, באה, קונה לי מתנות והכל באופן קיצוני ואימפולסיבי ודורש (את אותה תשומת הלב בחזרה)) שהיה קשה לי עם המשפטים שהיא אמרה בתחילת ההריון, שקשה היה לי עם זה שהיא רצתה לקנות חדר שלם לתינוקת שיהיה אצלה בבית, שאני לא מסוגלת שהם יהיו איתי או קרוב אליי במהלך לידה, שאני זקוקה לפרטיות שלי, וזה הכל בערך. אמא שלו אמרה לי שאני ילדותית, שאני זקוקה לטיפול פסיכולוגי מעמיק, שאני מתנהגת בצורה מוזרה ולא הגיונית ושהבן שלה חסר עמוד שדרה שהוא לא עמד על שלו ולא דרש ממני לקבל אותם במהלך הלידה שימתינו בחוץ, היא אמרה לי שהם כל הזמן בוכים וחושבים לעזוב את הארץ כי אין להם מה לחפש פה יותר ושהיא לא רוצה שום קשר עם הנכדה שלה. אני ספגתי הכל והתעלתי מעל עצמי כי ליאור כל כך יקר לי וראיתי שהוא פגוע מכל הנושא אז פשוט התחננתי אליה שיבואו לבקר את הנכדה שלהם, פשוט התרפסתי אליה. הם הסכימו לאחר השכנוע שלי ובאו לבקר בביתנו יום לאחר הלידה. הם לא דברו איתי כמעט ורק שחקו קצת עם שירה התינוקת. אתמול הם רצו לבוא שוב אז מייד הסכמתי. אבא שלי ליאור הביא מצלמת וידוא למרות שבעבר אמרתי להם שיש לי אמונה טפלה לגבי צילום תינוקות בוידאו, הם לא דברו איתי בכלל, פשוט התעלמו ממני לגמריי גם כשפניתי אליהם, אבא של ליאור צילם את שירה בסטילס לא בוידאו והם היו עוינים אליי פשוט ככה, לא התיחסו אליי בכלל כאילו אני אויר (רק לצורך הבהרת המהות שלהם, הכלבה שלנו ליבי שמקבלת אנשים בחשש מסויים אך בהמון אהבה לא סובלת אותם מאז ומתמיד, היא סומרת ונובחת ונכנסת להיסטריה כשהם באים, היא גם חשה במשהו כנראה) ואתמול כשראיתי איך ליבי סובלת מהנוכחות שלהם ואיך הם מתנהגים אליי, פשוט הלכתי לחדר שלי ובכיתי ללא הפסקה עד שהם הלכו. על ליאור זה לא מקובל היחס שלהם, הוא אמר שמוכן לעשות כל מה שאני רוצה, אם אני רוצה הם לא יבואו יותר, אבל אני מאמינה שזה לא הכי טוב. אמא שלי אומרת להיות אסרטיבית ולדרוש מהם כל מה שלא נראה לי אבל קשה לי עם זה. איתם, כמו שנוכחתם לדעת אי אפשר לדבר בפתיחות – אני מאוד מאוד מעונינת לשמוע תגובות ולדעת מה הייתם עושים במצבי. ובלי קשר, שירה מדהימה – קיבלתי את המתנה הכי נפלאה בעולם הזה!
